מאירי על קידושין נז

ולענין לוקח מן ההקדש משך ההדיוט החפץ מיד בערך מנה ולא הספיק לפרעו עד ששוה מאתים נותן מאתים שיד הקדש על העליונה רצה קונין ממנו במשיכה רצה אין קונין ממנו אלא בכסף מדכתוב ונתן הכסף ומעתה אף הוא אומר הואיל ולא פרעת לא תקנהו אלא במאתים או הניחנו ולא שיאמר על כל פנים תקנהו ותתן מאתים שעל כרחך או קנה או לא קנה ואין נותנין לו חומר משני צדדין ומכל מקום אם לא רצה להניח נותן מאתים שכל שמשיכה אינה קונה בו אינה בדין מי שפרע כלל ולא נאמר מי שפרע אלא במי שפרע משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים שקנאו במשיכה מכח הדיוט שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש והוא הדין אף בלא משיכה כמו שביארנו שהרי אמירה לגבוה היא אלא שאפשר לפרשה כשמשך בלא אמירה כגון ששאל הדיוט לגזבר שור זה כמה שוה ואמר לו מאתים אמר לו רוצה אתה למכרו או מכרהו לי ואמר לו הן ומשכו בשתיקה וכן כתבוה גדולי המפרשים פדאו ההדיוט במאתים ר"ל שפרע מאתים ולא משך ואף לא הספיק למשכו עד שעמד במנה מה שפדה פדה ואף בזו הוא הדין בלא פרע ולא תפש בה פדאו אלא משום סיפא והיא פדאו במנה ולא הספיק למשוך עד שעמד במאתים שבזו אינו נותן אלא מנה שהרי אף כיוצא בזה בהדיוט אע"פ שלא קנה במי שפרע מיהא קאי והקדש אינו בר מי שפרע הא לא פדה ולא משך חוזר הגזבר:

המשנה השמינית ויתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר כל מצות הבן על האב האנשים חייבין והנשים פטורות כל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים חייבין כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ בל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים אמר הר"ם פי' מצות הבן על האב שש מצות ואלו הן למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ולהשיטו בנהר והביאו ראי' עליהם כלם מפסוקים בהיות יאריך ביאורם נתמעט התועלת הנה זה כלו יתחייב האב שיעשה לבן ולא תתחייב האם שיעשהו לבנה והוא ענין אמרו האנשים חייבים והנשים פטורות ומצות הבן על האב ירבו המספר והדבור בזה ארוך מאד אבל יקבץ אותם שני עיקרים ונתנו בזה... ואמרו מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו כבוד מאכיל ומשקה מכניס ומוציא מלביש ומכסה הנה אלו כלם וכל מה שימשך אליו יתחייבו הבנים הזכרים והנקבות שיעשו לאבות יחד אם לא שיהיו נשואות כי אז אינם בתורת הכיבוד אלא מה שאפשר לה שיעשה עם עבודת בעלה המחויבת לה בתורת נישואין לפי מה שהתבאר בכתובות ומצות עשה שהזמן גרמא הן מצות מוגבלות וכאשר לא יהיה זה הזמן יפול חיובו כמו סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית להיותם מחויבים ביום ולא בלילה וכל מה שדומה לזה ומצות עשה שלא הזמן גרמא הן מצות שאין להם זמן כמו המזוזה והמעקה והצדקה וכבר ידעת שהעיקר אצלנו שאין למדין מן הכללים הנה אמרו כל ירצה בו הריבוי ואמנם מה שיתחייבו הנשים ממצות עשה ומה שלא יתחייבו על ההגעה הנה לא ישוב אל כלל ואמנם הם דברים המקובלים הלא תדע שאכילת מצה בלילי הפסח ושמחה במועדים והקהל ותפלה ומקרא מגילה ונר חנוכה ונר שבת וקדוש היום זה כולו מצות עשה שהזמן גרמא וכל אחת חיוב לנשים כחיובם לאנשים וכן גם כן מצות פריה ורביה ותלמוד תורה ופדיון הבן כל אחד מהם מצות עשה שלא הזמן גרמא אבל לא יתחייבו הנשים ואמנם הם שמורות כמו שזכרנו אמנם העיקר הנזכר במצות לא תעשה הנה הוא אמת אמר השם איש אי אשה כי יעשו מכל חטאת האדם אמרו ע"ז השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה זולת אלו השלש לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקניך כל מי שיש לו זקן והוא מוזהר מגילוחו הוא אשר נאמר עליו גילוח אבל האשה לא והוא אמרם הני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה ואמר גם כן אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן:

אמר המאירי פירשוה בגמרא כל מצות המוטלות על האב לעשותם לבן כגון למולו ולפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ואומנות ולהשיאו אשה האבות חייבין בכך ולא האמהות שמאחר שאין מצוות בהן לעצמן אינן מצוות בהן לבניהן והרי מילה ופדיון אינן בנקבות ותלמוד תורה נשים פטורות מדכתיב ושננתם לבניך וכן הן פטורות להנשא שאינן מצוות על פריה ורביה ואמנות אע"פ שהאשה צריכה לו מכל מקום דיו להיות כתלמוד תורה וכן שכל כבדה בת מלך פנימה ואם תצריכה להזקיק את בנה ללמוד אומנות הרי היא צריכה לילך לפני האמנין תמיד לראות בלמודו ודברים אלו מהם שנתברר חיובם בתורה כגון מילה ופדיון הבן ותלמוד תורה ומהם דברי קבלה כגון נשואין מדכתיב קחו לכם נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואמנות דכתוב ראה חיים עם אשה אשר אהבת וכל מצות האב על הבן ר"ל שהבן חייב לעשותם לאב כגון מיני כבוד ומורא אף הבנות חייבות במה שיש סיפק בידם לעשות כל מצות עשה שהזמן גרמא כגון סכה ולולב ודומיהם אנשים חייבים ונשים פטורות ומכל מקום יצאו מכלל זה מצה ובשר הפסח וקדוש היום והקהל ושמחה כמו שיתבאר וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון צדקה וגמילות חסדים אף נשים חייבות וכן יצא מכלל זה תלמוד תורה ופדיון הבן כמו שהתבאר ופריה ורביה וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא כגון חמץ בפסח ומלאכת שבת ויום טוב ודומיהם בין שלא הזמן גרמא כחלב ונבלה ודומיהם אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תשחית שבזקן ומבל תקיף שבפאת הראש ומטומאה למת שמאחר שאינה בהשחתת זקן לעצמה אף בזקן אנשים אין לה חיוב וכן מאחר שאינה בהשחתת זקן אינה בהקפת הראש הואיל ומקרא אחד כולל את שתיהן ולענין טומאה הא כתוב בני אהרן ולא בנות אהרן:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו שהאב חייב למול את בנו לא מל אותו האב חייבין בית דין למולו וכתבו הגאונים שאף הן מברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכן הדין הואיל וכל שאין שם אב הם חייבים בכך וכן כתבו שאם אין שם בית דין ראשי הקהל חייבים בכך ואחד מן המיוחדים שבהם מברך להכניסו וכו' וגדולי המחברים כתבו שאין ראוי לעשות כך אף לבית דין והדברים מתמיהים אחר שהם חייבים בכך וכבר הגיהו בה גדולי המגיהים וכתבוה בדרך שכתבנוה אלא שכתבו שעכשו נהגו להניח מקום לסנדקניס לברך להכניסו ומכל מקום יש נוהגים כן במוהל ואם לא מלוהו בית דין והגדיל חייב הוא למול את עצמו ואם לא מל את עצמו חייב כרת שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הוא חייב כרת על עצמו ואין האב חייב כרת עליו הא הוא עצמו מיהא חייב כרת וכל יום ויום עומד באיסור עון שיש בו כרת עד שימול או ימות בעון כרת וגדולי המחברים כתבו שאינו בכרת עד שימות והכל אחד שכל שהוא חי אפשר לו למול ולהפקע מן הכרת:

האב חייב לפדות את הבן כמו שביארנו ומכל מקום אם לא פדהו האב והגדיל חייב הוא לפדות את עצמו היה הוא לפדות ובנו לפדות ואין לו במה לפדות אלא לאחד הוא קודם לבנו דמצוה דגופיה עדיף: