מאירי על קידושין נח

אין לו במה לפדות אבל היו שם חמש סלעים במשעבדי ששעבד אביו או הוא עצמו ובא לו אצל כהן ליפדות ושיהא הכהן טורף לקוחות אין זה כלום שמלוה הכתובה בתורה לענין זה אינה כמלוה בשטר ואינו יכול לטרוף מעתה היה ראובן לפדות וחנוך בנו לפדות ויש שם חמש סלעים משעבדי ששעבד יעקב וחמש סלעים בני חרי שבידו הואיל ואין כאן טירפא כלל אין כאן אלא חמש סלעים בני חרי והוא קודם לבנו ואלו היתה כמלוה בשטר היה לו לפדות בנו בבני חרי שבידו שמצותו עליו ועצמו במה ששעבד אביו שאם נתן הבני חרי בשביל עצמו אין טירפא בשביל פדיון בנו על מה ששעבד אביו שלא נתחייב יעקב בפדיון בן בנו ואם שעבדם הוא עצמו אתה צריך להעמידה לענין ביאור דבר זה בששעבד קודם שחל חיוב פדיון בנו עליו ר"ל קודם שלשים יום מכאן למדו רבותי בראובן שהלוה לשמעון מנה בשטר בניסן ומת שמעון באלול והלוה ראובן אחר כן לבנו של שמעון מנה במרחשון ומכר שמעון קרקע שוה מנה בין ניסן לאלול וכשתבע ראובן חובו לא נמצא ביד בנו של שמעון אלא מנה בן חורין שהדין הוא שיפרענו בשביל עצמו וחוזר על המשועבד בשביל אביו ואין הלוקח דוחה אצל המנה בן חורין שביד הבן שהרי לא זכה בו בשביל האב ואף ראובן אינו מקבלו בשביל חוב אביו ואלו היה חייב את שניהם אין ספק שביד כל אחד מהם לגבות או להגבות את הקודם ומכל מקום אם פרעו הבן בשביל חוב אביו וקבלו הפסיד שעבודו ויש מפקפקים אם ראובן יכול לעכב שלא לקבלו בשביל האב:

כל שיש לפניו שתי מצות אחת ששעתה עוברת ואחת שאין שעתה עוברת ואיפשר לו עכשו לקיים את שתיהם מקדים אותה ששעתה עוברת ומכל מקום בפדיון הבן ועליה לרגל ואין לו הוצאה לשתיהם עכשו אע"פ שעליה לרגל עוברת יתר מפדיון הבן מקדים פדיון הבן תחלה ואחר כך משתדל לחזור אחר הוצאת הרגל שנאמר וכל בכור בניך תפדה והדר לא יראו פני ריקם ומכל מקום אם יודע בודאי שאם יפדה לא יוכל לעלות עולה:

פדיון הבן הכל תלוי בפטר רחם אפילו היו לו עשרה בנים שכל אחד מהם בכור לאמו חייב לפדות את כלם אבל לנחלה אין בכור אלא אחד והוא אותו שהוא בכור לאביו שנאמר כי הוא ראשית אונו ולו משפט הבכורה:

האב חייב ללמד את בנו תורה כמו שביארנו הגדיל הבן ולא השתדל האב בלמודו חייב הוא להשתדל בעצמו היה הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה ואין לו בכדי למוד האחד הוא קודם לבנו ואם היה בנו זריז ומשכיל ונבון והדברים מראין שיהא תלמודו מתקיים בידו יותר ממנו בנו קודמו ומכל מקום אם יש בידו בכדי למוד שניהם לא יפטור אחד את חברו:

לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שמשנשאה אין למודו מצוי כל כך שצריך הוא להשתדל בביתו וטפילו דרך צחות אמרו רחים בצוארו ויעסוק בתורה מכל מקום במקום שהבנות זריזות ועול ביתם מסור להם אם רואה בעצמו שאין לבו פנוי בלא אשה ישא ואחר כך ילמוד כדי שיעמוד לו בלא הרהור עבירה:

ולעולם ישא אדם אשה בבחרותו כדי שלא יתמיד גדולו בהרהורין רעים ומחשבות נכריות שמאחר שהתמיד עצמו בהם לעולם אף לאחר שישא לא יהא בטוח בהם ועקר הפרק בענין זה הוא מארבע עשרה שנה ולמעלה דרך הערה אמר אחד מחכמיהם אנא נסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארבסר הוה אמינא לשטנא גירא בעיניה ומכל מקום כל שהגיע לעשרים ולא נשא אינו ניצל כל ימיו מהרהורין שהתמיד בהם אלא אם כן הוא מן היחידים: