מאירי על קידושין לב

וכן הדין בזכר בשלש עשרה שנה ויום אחד שלא הביא שתי שערות שאפילו נראו בו סימני סירוס הרי הוא קטן עד שיגיע לעשרים הגיע לשנת העשרים ונכנס בה שלשים יום ולא הביא אם נראו בו סימני סרוס הרי הוא גדול ואם לאו הרי הוא קטן עד שיראו או עד שיגיע לרוב שנותיו:

ומכל מקום יש להם קיצבה למטה שכל שהביאו כמה שערות הבת קודם שתים עשרה שנה ויום אחד והבן קודם שלש עשרה שנה ויום אחד אינן סימן אלא שומא בעלמא שצומחין בה שערות אפילו היו אותן שערות במקומן אחר שהגיעו לפרקן אינו כלום הואיל ונתברר בהן שתוך זמן צמחו אבל אם לא נתברר כגון שלא נבדקו תוך זמן ואחר הזמן נבדקו ונמצאו הרי הן בחזקת סימנין ואין חוששין שמא קודם הזמן צמחו ומשהגיעו לזמן אפילו לא נמצאו שם שערות אלא שנמצאו שם גומות זו בצד זו בלא שער חזקה אין גומא בלא שער ושערות היו שם ונשרו:

אלו מעניקין להם היוצא בשש והיוצא ביובל בין עבד מתחלתו בין עבד שנרצע והיוצא במיתת אדון כגון נרצע ואמה וכן אמה כשיוצאה בסימנין ונמצאו ארבע לאמה שנים ויובל ומיתת אדון וסימנין ושתים בעבד והם שנים ויובל ושתים בנרצע יובל ומיתת אדון ונמצא שאין הלכה כשמועת ארבעה מעניקין להם אלא כסוגית אלו מעניקין להם וכו' אבל יוצא בגירעון כסף אין לו הענקה שנאמר וכי תשלחנו מעמך וזה אין שלוחו מעמך ואין צריך לומר בבורח שאין מעניקין לו שהרי אף הוא צריך להשלים כמו שיתבאר והיאך מעניקין לו ואם תאמר לאחר שהשלים אין זה כלום שבודאי אם השלים מעניקין לו:

ענק עבד עברי לעצמו ר"ל שאין בעל חוב גובה ממנו כמו שהתבאר וענק אמה העבריה לאביה ואם מת אביה הרי הוא לעצמה וכן מציאתה לאביה ואע"פ שאינה סמוכה על שלחנו מכל מקום מכח אביה היא סמוכה על שלחן אדון ואין בה לרבה אלא שכר בטלה ואם מת אביה הרי הוא לעצמה ויש חולקים לומר שמציאתה לרבה אלא אם כן בצדדים ידועים וכבר ביארנו דבריהם וסתירתם בראשון של מציעא:

העבד שברח בין מוכר עצמו בין מכרוהו ב"ד חייב להשלים כל ימי בטולו ומכל מקום אם אירע היובל קודם שהשיגוהו אינו משלים וכן אם השיגוהו והתחיל להשלים ופגע בו יובל יוצא כל שהגיע היובל הופקעה העבודה ונפקעו התשלומין כך היא שטתנו ואנו מפרשים כאן כגון שברח ופגע בו יובל כלומר שאינו טעון להשלים ובא ללמד שאין מעניקין לו ומכל מקום גדולי הדורות סוברים שכל שטעון השלמה משלים אפילו לאחר היובל כשיעור מה שברח ומפרשים כגון שברח ופגע בו יובל שברח תכף למכירתו ולא עבד כלל והגע עצמך שנמכר שתי שנים קודם היובל וברח וקודם שהשיגוהו פגע היובל והשיגוהו אחר היובל והשלים ואינו משלים אלא שתי שנים ולסוף שתי שנים יוצא מכח היובל שעבר ואמר על זה שאין מעניקין לו וכן הדין אצלם בנרצע שברח ופגע בו יובל שחייב להשלים אחר היובל והדברים מתמיהים לענין פירוש ולענין פסק ומכל מקום אפשר לפרש שברח סמוך ליובל ופגע בו יובל מיד שאין האדון קפיד כל כך על השלמתו ואמר עליו שאין לו הענק: