מאירי על קידושין לא

שטר אמה העבריה האב כותבו והוא שכותב על הנייר או על החרס בתי מכורה לך בתי קנויה לך ואם כתבו האדון ר"ל שכתב בתך מכורה לי או בתך קנויה לי אינו כלום:

הגר שמת ואין לו יורשים כל המחזיק בנכסיו זכה בהם כמו שיתבאר:

כל שביארנו שהעבד נקנה בכסף אף שוה כסף בכלל שנאמר ישיב גאלתו לרבות שוה כסף ככסף ואם נתרצה האדון לעבד לכתוב לו שטר על דמיו יוצא בשטר זה אלא שאף זה בכלל כסף הוא ומכל מקום יש כאן יציאה בשטר והוא גט שיחרור ושאלו עליה בגמרא שטרא מאי בעי לימא ליה באפי תרי זיל ותירץ זאת אומרת שאין אומרין בעבד עברי שאין גופו קנוי עד שנאמר חוב ממון לבד הוא עליו ודיו במחילה אלא גופו קנוי למלאכתו כעין דקל לפירותיו עד שיגיע זמנו ואחר שכן הרב שמחל על גירעונו ר"ל מה שנגרע מהשלמת עבודתו אינו מחול ואפילו מחל יכול לחזור ולהשתעבד בו שאין מקום בזה למחילה אלא לשיחרור והילכך אינו מחול אלא בשטר או בקנין שהקנין סתמו שטר הוא ומכאן הסכימו רוב גאונים שהמחילה אינה צריכה קנין שהרי אמר לימא ליה באפי תרי זיל ואין לפרש באפי תרי ובקנין שהקנין אין אומרים עליו באפי תרי ששטר גמור הוא הואיל וסתמו לכתיבה עומד ועוד שאינו אומר לימא ליה באפי תרי לבד אלא שאומר גם כן זיל כלומר שאינו צריך אלא ליתן לו רשות לילך ואלמלא שגופו קנוי היה מספיק לו בכך וגדולי המחברים כתבו שאם אמר הריני מוחל לך חוב פלוני אינו כלום שמא כמהתל הוא ואע"פ שאמר כן בפני עדים עד שיאמר בלב שלם ובנפש חפצה ואינו צריך קנין ויראה לי אף לדבריהם שכל שנראה לעדים שאינו כמהתל שהוא מחול ואם אמר אתם עדי אין צריך לומר שמחל ואף גדולי הפוסקים כתבו בתשובת שאלה פשרה אינה אלא בקנין ומחילה שאינה דרך פשרה אינה צריכה קנין דלא ליחסרא משיכה ואפילו אתם עדי אין צריך בה אלא שלשופרא דשטרא כותבין בה קנין אבל מחילה דרך פשרה צריכה קנין שמאחר שהפשרה ר"ל כשתובע זה את זה ובררו להם שנים לבצוע ביניהם צריכה קנין מן הנתבע לתובע שיפרע מה שיאמרו הם כמו שביארנו בראשון של סנהדרין אף התובע צריך שיקנו ממנו למחול השאר שהכל דין אחד הוא ומכל מקום גדולי פרובינצה כתבו בחבוריהם דוקא בשאין שם משכון אבל יש שם משכון מחילתו צריכה קנין וכמו שאמרו כאן זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי וודאי לאו קנוי לגמרי קאמר שאם כן מה בינו לכנעני אלא קנוי כעין משכון וכמו שאמרו באמה היא גופה משכון היא והילכך אין מחילתה אלא בקנין או בחזרת משכון ואף גדולי הדורות כתבו כן בהדיא בסוגיא זו ומכל מקום יש אומרים גופו קנוי לגמרי לעבודתו כדין דקל לפירותיו כמו שביארנו וכן מי שמלוה את חבירו על משכונת קרקע ומחל החוב צריך שיקנה לו גוף המשכונא שהרי גופה קנויה למלוה הא משכון של מטלטלין קנה במחילה ואינו צריך קנין ולא החזרת משכון כך נראה לי וכבר מצאתי סעד לדברי בחמשי של קמא כמו שביארנו שם ואף קצת מפרשים כתבו שלא נאמר כאן זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי אלא לתנא דבריתא שהזכיר שטר בדברים שהעבד קונה עצמו בהם אבל לתנא דמתניתין שלא הזכיר בה שטר לא וודאי הלכה כתנא דידן ואין נראה כן חדא שהרי בפרק זה אמרו רבא לטעמיה דאמר עבד עברי גופו קנוי ואף בפרק הגוזל זוטא אמרוה כן אלמא הילכתא היא אלא שבמשנתנו לא שנה אלא יציאה הבאה על כרח האדון מה שאינו בשטר שחרור ואע"פ שבפרק השואל אמרו בעבד עברי שאין גופו קנוי פירושה שאין גופו קנוי במוחלט:

ובתלמוד המערב נחלקו במי שמחל שטר חוב לחברו חד אמר מחל וחד אמר לא מחל עד דיהדר ליה שטריה ר"ל או שיקנה על מחילתו ונראה לפסוק כדעת האומר מחל לשיטתנו שאין השטר יתר ממשכון ומכל מקום לדעת האומרים שהמשכון אין מחילתו כלום במלוה בשטר נראה לפסוק גם כן כמאן דאמר לא מחל ואף לגדולי הדורות ראיתי שפירשו בה עד דהדר שטרא משום דהוה ליה שטרא כמשכון ואף אנו חזרנו אחר כן לדבריהם מכח שמועה אחרת שבתלמוד המערב כמו שכתבנו בחמשי של קמא:

סימנין אין מוציאין מרשות האב שהרי כל שבח נעוריה לאביה אבל מיתת אב מוציאה את הבת מרשותו שלא לזכות בו יורשיו להיות מעשי ידיה שלהם אלא לעצמה שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ומכל מקום מיתת אביה אינה מוציאתה מרשות אדון כלל והנרצע קונה עצמו במיתת אדון כאמה ועליו אמרו בסוגיא זו מילתא דאיתא באיש לא קתני שהרי אינה יתרה בזה על כל העבדים דהא נרצע נמי קונה עצמו במיתת אדון:

סימנין אין להם קיצבה למעלה ר"ל שאם הגיעה לשתים עשרה שנה ויום אחד ולא הביאה שתי שערות עדין היא קטנה אפילו נראו בה סימני אילונית עד שתהא בת עשרים וכשתגיע לשנת עשרים אם נראו בה שתי שערות תהא נערה ששה חדשים ואחר כך בוגרת ואם נכנסה לתוך שנת עשרים שלשים יום ולא הביאה שתי שערות אם נראו בה סימני אילונית הרי היא גדולה ואם אין בה סימני אילונית הרי היא קטנה עד שתביא שערות או שתגיע לרוב שנותיה ר"ל שלשים וחמש שנה ויום אחד: