מאירי על קידושין כג

ממה שכתבנו למדת שכל שקדש בפרוטה אם אין בה שיעור שהוזכר והוא אחד משמנה באיסר האיטלקי אינו כלום אע"פ שהיא פרוטה היוצאת באותו מקום שאין אומרים פרוטה כל דהו כל אחד בפרוטה של מקומו אלא דוקא שיהא בה אחד משמנה באיסר האיטלקי:

הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה משיב פרוטה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשתי סלעים קרוב לאלפים ר"ל אלף ותקל"ו אם כך ענש הכתוב את השוגג קל וחומר את המזיד אם כך ענש לעושה עבירה קל וחומר שישלם שכר לעושה מצוה שמדה טובה מרובה ממדת הפורענות וכיצד אתה אומר ששתי סלעים אלף ותקל"ו פרוטות הסלע ארבעה דינרין ושש מעה כסף דינר ומעה שני פנדיונים ופנדיון שני איסרין ואיסר שמנה פרוטות ונמצאו קצ"ב פרוטות בדינר שהרי כ"ד איסרין בדינר וכ"ד שמיניות הם קצ"ב נמצא בסלע תשס"ח פרוטות ובשתי סלעים אלף ותקל"ו אלא שלפעמים האיסרין בזול ונפחת ערכם מן הרביע עד שנותנין מהם שלשים ושנים בדינר וכל שהיא כן אתה צריך לחלק קצ"ב פרוטות שבדינר לשלשים ושנים איסרין ואין מגיע לכל איסר אלא שש פרוטות וכל שהוא כן צריך לקדשה בששית האיסר שמכל מקום לחלק אחד מקצ"ב בדינר אנו צריכין שהוא אחד משמנה באיסר כשהאיסרים על מתכונת הראוי להם ר"ל בדינר ולעולם קצ"ב פרוטות בדינר ולא כדברי האומר שלעולם אין באיסר אלא שש פרוטות וכמו שאמרו שש מעה כסף דינר שלשה הדריסין למעה והרי י"ח לדינר שני הנצין להדריס ונמצאו ל"ו לדינר שני שמנין להינץ ונמצאו ע"ב לדינר שני פרוטות לשמן ונמצאו קמ"ד לדינר וכבר ידעת שהאיסר אחד מכ"ד בדינר וקמ"ד פרוטות הם כ"ד ששיות אלא לעולם קצ"ב פרוטות בדינר אלא שלפעמים האיסרין בזול כמו שביארנו:

קדשה בדבר שהוא ספק אם יש בו שוה פרוטה אם לאו הרי זו מקדשת מספק היה הדבר ברי שאינו שוה פרוטה במקום זה אבל הדבר ספק אם הוא שוה פרוטה במקום אחר חוששין לה אפילו לא היה לה דרך לאותו מקום שאנו מספקין עליו שיהא שוה בו פרוטה ומקדשת מספק ומכל מקום דוקא כשיהא דבר המתקיים שאפשר להוליכו עד המקום שהספק בו אבל אינו דבר המתקיים והדבר ברי שבכל המקומות שאיפשר לילך בהם בקיומו אינו שוה פרוטה אין חוששין לה כך כתבוה גדולי המחברים וראיה להם ממה שאמרו בסוף גיטין ההוא דקדיש בציפא דתחלי והוא מעט אוכל שנשאר על גרעין התמרה אחר שאכלה ואמר אביי אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא הכא מבטלינן מאי טעמא מימר אמר עייני רבנן בקדושי ולא הוו בהו שוה פרוטה ואלמלא כן מה הועלנו והא מכל מקום חיישינן וכו' אלא שאינו דבר המתקיים ואע"פ שיש לומר שבקול מיהא אין חוששין לקדושי ספק מכל מקום קצת ראיה הוא וכל שכן בטעמא דמיסתבר ויש חולקים בזו מפני שהם מפרשין חיישינן שמא שוה פרוטה במדי כלומר וכשמקדשה שם בדבר זה יאמרו שאינה מקדשת ואין נראה כן ולמדת שכל שהדבר ברי שהוא שוה פרוטה באי זה מקום מקדשת ודאי ושמא תאמר הלא אף במקדש במעשר שני אמרו שאינה מקדשת אף מספק אע"פ שהלכה כר' מאיר שאמרה בין בשוגג בין במזיד ומשום דמעשר ממון גבוה הוא מכל מקום לר' יהודה מיהא דוקא בשוגג דאלו במזיד הואיל ומעשר לדעתו ממון הדיוט הוא מקדשת ובשוגג הוא שאינה מקדשת משום דלא ניחא לה אי משום טרחא דארחא אי משום אנסא דארחא והרי בזו יש בה טירחא דארחא וחשש אנסא דארחא ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה מכל מקום מדבריו למדנו שכל שיש שם טרחא דארחא וחשש אנסא דארחא אינה מקדשת יש מתרצין שמאחר שדין זה לא נאמר אלא בשוגג אף הטעם דוקא בשוגג והיא סוברת בשעת קדושין שהוא ממון אחר ומעתה אינה מקדשת כלל אבל זו הרי יודעת שאינו שוה פרוטה כאן ועל דעת זה קבלתם ומתוך כך ראוי לומר שמקדשת מספק ואם נודע בודאי מקום ששוה פרוטה תהא מקדשת בודאי כמו שכתבנו וגדולי הדורות אומרים שאף בזו ספק שמא מתוך שאינו שוה כאן לא גמרה ומיקניא נפשה ולדבריהם ראוי לפרש חיישינן שמא לפעמים תהא שוה פרוטה במדי וסמכה דעתה על מה שהיא שוה פרוטה לשם ואף לגדולי קטלונייה ראיתי כן שאין למעות אלא מקומן ושעתן ויש שמכריעין שכל שהשיירות מצויות אף על ידי הדחק מקדשת ודאי שאף היא אומרת לכשילך אדם לשם אמכרנה לו בפרוטה או אמסרנה לו שימכרנה לי לשם אבל כל שאין השיירות מצויות אין כאן אלא קדושי ספק וכעין מה שאמרו בתשיעי של קמא בענין יכול לומר לו לך והוציאו בדאית ליה ארחא למישן: