מאירי על קידושין קנז

הבת משתים עשרה שנה ויום אחד עם הבאת שתי שערות עד שישלמו ששה חדשים היא נערה ואפילו הביאה סימני בגרות בתוך זמן זה אינה קרויה בוגרת ומששה חדשים ואילך נקראת בוגרת אפילו לא הביאה סימני בגרות אבל אותו היום שהששה חדשים כלים בו הדבר תלוי בסימני בגרות שאם לא הביאה סימני בגרות הרי הוא כזמן שלאחריו ר"ל זמן שעבר והיא נערה ואם הביאה סימני בגרות הרי כזמן שלפני והוא ר"ל זמן הבא והיא בוגרת וסימני בגרות מפורשים במסכת נדה כמו שאמרו שם ר' יוסי אומר משיעלה הקומט תחת הדד ר' עקיבא אומר משיטו הדדים בן עזאי אומר משתשחיר הפטמת ר' יוסי אומר משיניח ידו על העוקץ ושוקע ושוהה לחזור ועוד סימנים אחרים מפורשים שם והלכה כדברי כלן להחמיר כמו שהתבאר שם מעתה קדשה אביה שהוא סבור עליה שהיא נערה והלכה היא וקדשה עצמה מצד אחר אם בתוך ששה חדשים היא אין קדושיה כלום ואפילו הביאה סימני בגרות ומה שאמרו כאן השתא הוא דבגרה שמשמען של דברים שאלו נודע שבגרה בתוך ששה היו קדושיה קדושין אינו כן אלא כך פירושו אף על פי שבשעה שנודעו קדושיה עברו ששה מכל מקום עכשו הוא שהיא בוגרת ולא בתוך ששה ואם כבר עברו ששה חדשים אין קדושי אביה כלום שמאחר שהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והביאה שתי שערות ועברו ששה אחר כן גדולה היא ואפילו לא הביאה סימני בגרות אבל אם אירע דבר זה ביום שכלו ששה חדשים שהדבר תלוי בסימני בגרות וקדשה אביה בבוקר וקדשה היא עצמה בערב ובדקנוה ומצאנוה בוגרת אומרין כשם שהיא בוגרת עכשו כך היתה בוגרת בבקר ואין חוששין לקדושי אביה כלל ואפילו בשאין מכחישתו ר"ל שאף היא אינה יודעת בודאי אם היתה בוגרת בבקר אם לאו וכל שכן כשמכחישתו ר"ל שאומרת בבריא שאף בבקר היתה בוגרת כך היא שיטתנו וכן כתבוה רבותי אבל לגדולי הדורות ראיתי שפוסקין שכל שבתוך ששה והביאה סימני בגרות חוששין לקדושי שניהם שמתוך שהיא בחזקת נערה ולא בחזקת בוגרת אומרים השתא הוא דבגרה אלמא שהם סוברים שאלו נודע בודאי שהביאה סימני בגרות אף בתוך ששה בוגרת היא ובאמת שיטת הסוגיא מוכחת כן במה שאמר אלימא בתוך ששה בזו אמר רב הרי בוגרת לפנינו ודאי השתא הוא דבגרה ומכל מקום לענין פסק מיהא הדברים זרים:

מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות וכבר ביארנוה למעלה בפרק שלישי:

הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואחר כך נמצאת חומץ כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק וכבר ביארנוה בארכה בבתרא פרק פירות ובאחרון של פסחים: