מאירי על קידושין קלב

כל ספק שאירע בטבילה הן אם טבל אם לא טבל הן שהמקוה שלם הן שהמקוה חסר הרי הטמא בחזקתו עד שיודע בבירור שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם שלא נאמר ספק טומאה ברשות הרבים טהור אלא בספק טומאה כגון נגע או לא נגע וכיוצא בו אבל זה שהיה טמא בודאי ואתה בא לטהרו אי אתה מטהרו מספק:

ומקוה פסולו ביחיד ר"ל שכל שהעיד אחד שמדדו ומצאו חסר נאמן לפסלו ולטמא כל טהרות שנעשו על גביו למפרע:

כהן שבדקוהו ונמצא על פי שני עדים שהוא בן גרושה ובן חלוצה שהוא חלל מונעין אותו מלעבוד ומכל מקום אם עבד עבודתו כשירה אף במזיד ויש שפירשוה דוקא בספק חלל אבל חלל ודאי ישראל הוא וכן ראיתיה לחכמי הדורות מפני שהם תמהים על משל דר' טרפון היאך דומה אחד לחברו שהרי בן גרושה ובן חלוצה אע"פ שנודע בבירור עבודתו כשירה ואלו גבי מקוה אם נודע שהוא כן טהרותיו טמאות למפרע אלא שפירשוה בספק חלל הא ודאי חלל לא אבל בעל מום שעבד אפילו בשוגג עבודתו פסולה בין מום קבוע בין מום עובר במה דברים אמורים במום הפוסל באדם מלהקריב ובבהמה מליקרב אבל מום הפוסל באדם ולא בבהמה על הדרך שיתבאר במקומו אין עבודתו פסולה אלא שמכל מקום אם עבד במזיד לוקה ויש מומין שאין בהן איסור עבודה אלא מפני מראית העין ובאלו אף מלקות אין בו וכל שהעיד אחד על כהן שהוא בעל מום נאמן ומונעין אותו מלעבוד שהרי אם שקר הוא מעיד יכול הוא להראות:

המשנה הארבע עשרה והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר כל מי שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואי זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום שבשניהם ואי זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה שבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית אמר הר"ם פי' כבר ידעת שאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הולד חלל ולא נאמר בזה הולד הולך אחר הפגום וממה שיתחייב שתדענו שמצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד שלישי לפי שהן קדושין בלא עבירה והולד הולך אחר הזכר וכן אילו נשא אדומי ראשון אדומית שנית היה הולד שני אמר השם בשפחה האשה וילדיה ואמר בגויה כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ולא בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה:

אמר המאירי כל מקום שיש קדושין ואין עבירה בנשואיהן כגון כהנים לויים וישראלים זה בזה הולד הולך אחר הזכר בת ישראל לכהן הולד כהן בת כהן לישראל הולד ישראל וכן כלם וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה ר"ל שקדושין תופשין שם אלא שיש בהם עבירה כגון חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל או בת ישראל לנתין ולממזר הולד הולך אחר הפגום שאין צריך לומר בבת ישראל לנתין ולממזר שהולד נתין וממזר ולא אף ממזרת ונתינה לישראל הולד נתין או ממזר ונתינים הם מבני הגבעונים שנתגיירו דרך שקרות והניחום לחוטבי עצים והשאירום שלא להחזיקם בגרים גמורים לענין אסור חתנות אלא שהם חייבים בתרי"ג מצות ועליהם אמרו בתלמוד המערב נתינים יהושע רחקם ומה שנאמר בתלמוד שלנו דוד גזר עליהם שמא נשתכח וחזר ורחקם או שמא יהושע רחקם לכל זמן בית המקדש ודוד לעולם ובפסלות כהנה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אתה מפרש שהולד הולך אחר הפגום ממה שהדבר ידוע שכל אשה הפסולה לכהנה שנבעלה לכהן בין ברצון בין באונס הן במזיד הן בשוגג בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך זנות בין דרך נשואין תכף שהערה בה נעשית חללה מיד אבל הכהן עצמו לא נתחלל אפילו נשאה אלא שאומר לו עמוד והוצא ואמר עכשו שאם נשא אחד מן הפסולות לו והוליד ממנה בן הולד חלל כאמו ולפי דרכך למדת שקדושין תופסין בחייבי לאוין והולד כשר אלא שהולך אחר הפגום וכל מקום שאין לו עליה קדושין כלומר שאין קדושיו של זה תופשין בה אבל יש לה קדושין על אחרים כלומר שקדושיה תופסין עם אחרים כגון אחותו או אחת מן העריות שבחייבי כריתות ומיתות בית דין הולד ממזר וכל מי שאינה בתורת קדושין כלל לא לזה ולא לאחרים ר"ל שאין קדושין תופסין בה כלל כגון שפחה ונכרית שקדשן ישראל או עבד וגוי שקדשו בת ישראל הולד כמוה לעולם בין לגריעותא בין למעליותא ר"ל שישראל שהוליד מן הגויה ומן השפחה הולד גוי ועבד וגוי ועבד שהולידו מבת ישראל הולד כשר בקהל ישראל ומכל מקום בשפחה שלו כתבו הגאונים שהולד כשר חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודאי שחררה ומהם שהיו אומרים שאלו היה לו בן משפחתו לא תתיבם אשתו ואע"פ שהולד הבא משפחה ונכרית אינו פוטר מן החליצה ומן היבום שהרי כמי שאינם הם ואינן נדונין כשאר זרע פסול לפטור מכל מקום חוששין שמא שחררה תחלה והולד כשר וגדולי המחברים מרחיקים דברים אלו לומר שלא נאמרה חזקה זו אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שחזקה בתורת אישות בעל עד שיפרש שעל סמך תנאו הוא בועל אבל שאר הנשים כל ביאה לשם זנות עד שתתברר שלשם קדושין היא וכן הדברים נראים לי ממה שאמרו בבריתא של מסכתא זו פרק ראשון כל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת ושאינה לשם קדושין אינה מקודשת:

ר' טרפון אומר יכולים ממזרים ליטהר כיצד ממזר בא על שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין ר' אליעזר אומר הרי זה עבד וממזר אמר הר"ם לא חולק ר' טרפון בעבד שנשא ממזרת שהולד ממזר לפי שאין חייס לעבדים ואין הבדל בין שהיא שפחתו או שפחת חבירו ור' טרפון מתיר זה לכתחלה והלכה כר' טרפון:

אמר המאירי ליטהר ר"ל לטהר את זרעם לעשותם ישראלים גמורים בלא שום פסול אע"פ שאמרה תורה שהממזרות אינו נפקע וכדכתוב עד עולם וכיצד הוא דבר זה שנשא שפחה הרי בנו הולך אחריה ולא אחר האב כלל ונמצא עבד ודבר זה אף לכתחלה כן שהממזר מותר בשפחה שלא נאמר לא יהיה קדש ר"ל לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה אלא בישראל הכשר הא ממזר מותר ויש לו בה הויה ואין צריך לטרוח ולמכרו בעבד עברי להתירו בשפחה שאף בלא כן מותר הוא בה ולמדת בדין זה שאף לאחר חורבן הוא ואף בזמן הזה ואלו היינו אומרים דוקא כשנמכר לעבד לא היה כן לאחר חורבן ולא אף במקדש אלא בזמן שכל יושביה עליה שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לכתחלה קאמר ובכל זמן ומכל מקום בנו כמוה ואחר שבנו עבד ישחררהו אם הוא שלו או ישתדל בשחרורו והרי הוא בן חורין וישראל גמור וכן עבד מותר בממזרת אפילו לכתחלה אלא שהולד כמוה ונמצא ממזר ואין הולכין אחר האב אע"פ שהוא הפגום מצד שהעבד אין לו חייס ור' יהודה אומר הרי זה עבד וממזר עבד מצד האם ומדין וולדה כמוה וממזר מפני שפסול ממזרות אינו נפקע לעולם דכתוב עד עולם כלומר הלך אחר פסולו לעולם ומכל מקום הלכה כר' טרפון וכן הדין בממזר שבא על הנכרית והוליד ממנה בן וגיירו אלא שביאתו אסורה לכתחלה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: