מאירי על קידושין קכד

הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת שאע"פ שבידו לגרשה אין בידו לקדשה ואין לשאול היאך בידו לגרשה ואף בזו מי יימר דמזדקקי עדים וסופר שלא נאמר כן אלא בבית דין שאין נזקקין לכל אדם וכן עד שיחקרו את הענין אם ראוי ליעשות אם לאו אבל עדים וסופר מזומנין הם לכל הבא והרבה ראיתי שטרחו בזו ללא צורך:

הנותן שתי פרוטות לאשה באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לי בה לאחר שאגרשיך יראה מסוגיא זו שאם גרשה מקדשת מספק וכמו שאמרו תפשוט מינה דלא הוו קדושי ותירץ דילמא כי היכי דתפשי בה השתא תפשי בה למחר וכן כתבוה גדולי הדורות ומכל מקום יש פוסקים שאינה מקודשת כלל ומביאים ראיה ממה שאמרו בנדרים פרק שלישי ר"ל פרק ארבעה נדרים תיפשוט מינה דבעי ר' אושעיא וכו' תיפשוט דהוו קדושין ותירץ אשה כפדאן אחרים דמיא כלומר ואינה מקודשת דהא אמר ר' יוחנן לענין קדשים פדאן אחר אינן חוזרות וקדושות והענין הוא במי שאמר נטיעות הללו קרבן מעכשו עד שיקצצו כלומר ואם נקצצו יהיו חלין ואמרו שאם פדאם קודם שנקצצו אינן יוצאות לחלין לגמרי אלא יוצאות לחלין ברגע כדי להתפיש פדיונן לקדשה ומיד חוזרות וקדושות ופירש ר' יוחנן דוקא בפדאן הוא שאע"פ שפדאן אין מוחה בידו שיעכב הקדשה שלא תחל אחר הפדיון אבל אם פדאם אחר שהרי אדם יכול לפדות הקדש חברו אין חוזרות וקדושות ומותרות אף למקדיש שהרי הדבר מאותו הפודה הוא עד זמן הקדשו ר"ל עד שיקצצו ואין בידו להקדיש מה שאינו שלו ואחר שאין הוא יכול להקדיש אינו חוזר לקדשה מאליו מחמת הקדשו ואף אשה כפדאן אחר הוא שהרי יצאה מרשות הבעל לגמרי על ידי הגירושין ואותה שעה אין לו עליה כלום ומכל מקום אין כאן ראיה שמא לא נאמרה אלא דרך דחיה וכמו שנאמר כאן דילמא וכו' שאלמלא כן מדר' יוחנן מיהא תפשוט אלא שדרך דחיה נאמרה ומכל מקום אין דמיון גמור ביניהם שזו מאחר שפדאום אחרים אין כח בידו להקדיש מה שאינו שלו אבל אשה הואיל ושניהם רוצים והיה בידם בשעה ראשונה להתקדש לעולם אע"פ שבשעה שנתגרשה יצאה מרשותו לגמרי איפשר שמקדשת ומתוך כך נראה לחוש בה מספק אע"פ שלא נאמרה שם בלשון דילמא ומכל מקום בעלי שיטה ראשונה חזקו ראיתם ממה שלא נאמרה שם בלשון דילמא ועוד שהרי נאמרה שם בלשון פשוט הרבה והוא שאמרו יתיב ר' אבין ור' יצחק קמיה דר' ירמיה והוה ר' ירמיה מנמנם ויתבי וקא אמרי לבר פדא שאמר חוזרות וקדושות תיפשוט דבעי ר' אושעיא וכו' איתער בהו ר' ירמיה ואמר להו ומי קא מדמיתו פדאן הוא לפדאן אחרים אשה כפדאן אחר הוה אלמא כדבר פשוט השיבה להם וגדולי המחברים כתבו בזו שמקודשת ודאי והדברים זרים אלא שיש מביאים ראיה לדבריהם מזו שאמרו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש דקדשה הואיל ובידו להקדישה עכשו וכן לדעתם אם אמר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו ואם יפדום אחרים לכשאקחם מהם יהו קדושין שאם לקחם ממנו הרי הם קדושים אלא שלדעתי אינה ראיה שבזו כשלקחה ממנו אין לה דעת לעכב ובאשה מיהא שהוא דעת אחרת כל שגירשה לא נשאר לו בה כלום ודעתה מעכבת ומכל מקום כי שחושש לקדושין אלו הן לודאי הן לספק כל אחד לשיטתו דוקא כשהיא מבינה בדבר ומתרצה בו כדין עקר קדושין:

והתבאר שם גם כן שהמקדש את האשה ואמר לה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי אינה יוצאה בלא גט: