מאירי על קידושין קכג

אבל מה שאמר בענין סוטה בשלמא לר' חנינא היינו דכתוב אם לא שכב הנקי כלומר ולא כפל עוד את התנאי שזה שכתב אחר כן ואת כי שטית וכו' לא על השבועה שהוזכרה הוא חוזר אלא על השבועה שנאמרה אחריו והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן יתן י"י וגו' אבל הראשונה לא הוזכרה בה אלה אלא שאם לא שכב הנקי ולא הוצרך לכפול שאם שכב לא תהא נקיה ותירץ הנקי כתוב כלומר בלא יוד והוא רמז לדרוש בו שאם שכב תענש וחזר והקשה לר' חנינא דהא ודאי נראה דלהכא נקט לישנא דהנקי כדי לדרוש בו חנקי עד שתירץ בה שזו שהוצרך לכך הוא מפני שהייתי סובר לומר אם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא יש לתמוה והיאך אפשר שלא להיות שם עונש אחר שהיא אשת איש והלא המים המרים להעניש הן באות ומתוך כך יש מפרשים אם שכב ואין המים בודקין כגון שקדמה שכיבת בועל או שלא נקה האיש מעון ועדים והתראה אין כאן ליענש בידי אדם לא הנקי ולא חנקי כלומר שאין כאן עונש שמים אלא שעון איסור בידו קמ"ל שאף זו הרבה שלוחים יש למקום לגבות את שלו וכמו שאמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו וכו':

וכן מה שהוזכר בה מענין הזאה הוא שידעת שטמא מת צריך הזאה שלישי ושביעי בין לקדשים בין לתרומה ר"ל שלישי לטומאתו ושביעי לטומאתו ונמצא שיש שלשה ימים הפסק בין הזאה להזאה וכל שהזה בשני וששי אע"פ שאף בזה יש כאן הפסק שלשה ימים הואיל ומכל מקום מיעוט בימי טהרה וסמך הזאתו לטומאתו יותר מדאי לא נטהר ואם הזה שלישי ושמיני הואיל ויש יותר משלשה ימים הפסק בין הזאה להזאה אע"פ שאינו ממעט בימי טהרה בהזאה ראשונה ואדרבה שהוסיף בה הזאה אחרונה לא טהר הא מכל מקום כל שלא מיעט בימי טהרה אדרבה הוסיף בהן ושאין יותר משלשה ימים בין הזאה להזאה כגון שהזה רביעי ושמיני טהר והוא שאמרו בסיפרי אין לי אלא שביעי שמיני תשיעי עשירי מנין תלמוד לומר וחטאו מכל מקום ולמדת שאתה צריך לגרוס כאן סלקא דעתך אמינא בשלישי ובשמיני שפיר דמי קמ"ל ואין גורסים ברביעי ושמיני שהרי הזאה שברביעי ובשמיני הזאה היא ויש גורסים בה כן ולענין הזאה בזמנה שהוא מצוה:

המשנה החמישית והיא חוזרת לענין החלק הראשון לענין קדושי טעות והוא שאמר המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו וכן הלכה וכבר ביארנוה בפרק שני ואף מקומה היה לשם אלא שנתגלגלה כאן לבאר שאף לדעת ר' חנינא שאינו מצריך לתנאי כפול מכל מקום אם רוצה להתנות צריך שיוציא התנאי בשפתיו שדברים שבלב אינם דברים כמו שהתבאר זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק הראשון במי שקדש בדרך שאין קדושיו כלום והיה סבור שהם קדושין והוא שאמר האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אמר הר"ם פי' כאשר זינתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ואם ילדה נקבה מקודשת ואשר יחזק אצלי שהוא יצטרך לקדש אותה אחר לידתה ואז יותר לו לבא עליה לפי שמהעיקר בידי אין אדם מקדש לחבירו דבר שלא בא לעולם ואמנם אמרנו דבריו קיימין להחמיר שהיא אשת איש:

אמר המאירי אע"פ שנתגיירה או נתגייר הוא ושהיו המעות קיימין בשעה שנתגיירה היא או הוא אינה מקודשת שמאחר שאין בידו עכשו לקדשה אין קדושיו לעתיד כלום ואע"פ שאמרו כל שבידו לאו כמחסר מעשה דמי אלא הרי הוא כעשוי ובלאחר שאתגייר מיהא הרי בידו להתגייר אינו כן שהרי גר צריך שלשה ואף בדיעבד אין משיאין לו ישראלית אלא כשטבל בפני שלשה שלהשיאו בבת ישראל אם נתגייר בינו לבין עצמו אינו כלום ואחר שהוא צריך ב"ד אינו בידו והוא שאמרו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא וכל שכן באחר שתתגיירי שהרי אין בידו לגיירה לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי אינה מקודשת שהרי אין בידו עכשו לקדשה וכן אין בידו עכשו לשחרר עצמו או השפחה שבשפחה של אחרים אנו עסוקים ואפילו היתה שפחה שלו שבידו לשחררה ואע"פ שצריכה טבילה מכל מקום אינה צריכה שלשה שהרי כבר טבלה טבילת גרות בשעת שפחותה ואפילו עדים לטבילתה אינה צריכה שהוא נאמן על השחרור ואם כן הרי בידו הוא אעפ"כ אינה מקודשת ומטעם אחר הנזכר בגמרא והוא דמעיקרא בהמה ר"ל כשקבלה הקדושין והשתא דעת אחרת שכל עבד או שפחה כנענית ושבשבעה עממין עם הדומה לחמור הוא מה שאין כן בגוי:

לאחר שימות בעליך אם היא אשת איש או לאחר שתמות אחותיך אם היא אחות אשתו אינה מקודשת שהרי אין בידו לקדשה עכשו וכל שלא בא לעולם ואין בידו להביאו אינו כלום לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת מפני שהוא סובר אין קדושין תופסין בשומרת יבם אע"פ שאינה אלא מחייבי לאוין ומשום דכתיב לא תהיה אשת המת וכו' ודרשו בה לא תהא בה הויה והרי אין בידו לחלוץ וכן שנאוה ביבמות כמו שאמרו שם אמר ר' יוחנן אין קדושין תופסין ביבמה אמר ליה ריש לקיש ולא משנתנו היא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת אמר ליה אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותא אלמא פשיט להם שכן וכן בסוף פרק זה אמרו מה יבמה שהיא בלאו ואין קדושין תופשין בה ומתוך כך הרבה פסקו כן ומכל מקום רוב פוסקים פסקו בשומרת יבם שקדושין תופסין בה מספק מספקא לן בלא תהיה אשת המת אם הוא בא ללאו גרידא כשאר חייבי לאוין או שמא פירושו לא תהא בה הויה ולדעת זה מה שאמר אין ממזר מיבמה פירושו ממזר ודאי אלא שחכמי הצרפתים פירשו בו אפילו ממזר ספק ולדעתנו מיהא הואיל וקדושיו תופסין בה מספק אף בלאחר שיחלוץ ליך יבמיך מקודשת מספק שהרי אלו קדשה עכשו קדושין תופסין בה מספק וכן פסקוה להדיא גדולי המחברים ונמצאת משנתנו כלה הלכה חוץ מיבמה ואף יבמה דוקא בקדושי ספק:

האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אפילו בשאשתו מעוברת ולא עוד אלא אפילו בהוכר עוברה ולא אמרו בגמרא בהוכר עוברה שמקודשת אלא לדעת ר' אליעזר בן יעקב שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומה שאמרו בהוכר עוברה ודברי הכל פירושו על רבה ורב יוסף שהיו חלוקים בדברי ר' אליעזר בן יעקב ולא נאמר ודברי הכל שיהיו חכמים מודים בה כלל שהרי הוא דבר שלא בא לעולם וכל שאין מקנין לו אינו נקנה לו גם כן וגדולי המחברים שכתבו בהוכר עוברה מקדשת תימה הוא אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ומכל מקום יש מפרשים דבריהם באומר לכשתלד תהא מקודשת לי ופוסקים במזכה לעובר שאמרו בו לא קנה שאם אמר לכשתלד קנה ומאחר שקונה נקנה ואף רבותי כתבוה כן ומכל מקום אנו פוסקים שאף בלכשתלד לא קנה כמו שביארנו במקומו אלא שיש חוככים בה ולדעתם בזו מקודשת מספק ומכל מקום אין להם טענה מזו להכריע ממנה דעת גדולי המחברים בזו שהרי פסקו הם סתם שהמזכה לעובר לא קנה ולא חלקו בה בין שאמר לכשתלד לשלא אמר לכשתלד ומכל מקום אף הם כתבו בזו מדרך סברא שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתלד שיכניסה בקדושין שאין בהם שום דופי:

זהו ביאור המשנה וכבר הבנת פסק שלה מתוך דברינו ודברים שנכנסו בגמרא תחתיה אלו הן:

המחובר אינו בדין חיוב תרומה שנאמר ראשית דגנך ואין דגן אלא בכרי מעתה אין תורמין מן התלוש על המחבר ולא מן המחבר על התלוש ואם תרם אין תרומתו תרומה כלל הואיל וכונתו מן המחבר לתלוש ומן התלוש למחבר והכל טבל וצריך תקון התלוש מעכשו והמחבר לכשיתלש והוא עכשו גזל ביד כהן וצריך להחזיר ומכל מקום אם לא כיון לתרומה זו מעכשו אלא לכשיתלש כגון שאמר פירות ערוגה זו התלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו המחברים לכשיתלשו או פירות ערוגה זו המחברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו התלושין לכשיתלשו הואיל ודעתו על שעת חיוב וכן שבידו להביא שעת החיוב שהרי בידו לתלשם עכשו דבריו קיימין מכל מקום דוקא בשהביאו המחברים שליש בשעת אמירתו שאין דין דבר שלא בא לעולם אמור אלא בדבר שאין יכול להקנותו עכשו אבל דבר שיכול להקנותו עכשו אע"פ שהוא מקנהו לשעה שאינה בעולם אינו קרוי דבר שלא בא לעולם וכמו שאמרו בחמישי של כתבות שדה זו שאני מוכר לכשאקחנה תקדוש קדשה הואיל ובידו להקדישה עכשו ואע"פ שהוא מקדישה לשעה שאינה בעולם שהרי אמר לכשאקחנה ומכל מקום כל שלא הביאו שליש בשעת אמירתו אינו כלום אפילו בשחת שהוא ראוי מיהא ליקצר למאכל בהמה ואין צריך לומר באגם ר"ל שאינו ראוי למאכל אף לבהמה אע"פ שגדל עד כדי שיש בו כדי לכוף ראשו אלא אף בשחת כן בין של שדה בית הבעל בין של שדה בית השלחים שכל אלו אע"פ שלענין מכירה בא לעולם הוא אחר שיצאו ולבלבו לענין תרומה דבר שלא בא לעולם הן הואיל ולא בא חיוב תרומה שלהם: