מאירי על קידושין קט

בהמה שנמצאת חוץ לירושלם וקרוב לה לאי זה רוח שבה כמדת ירושלם למגדל עדר או פחות מכן ואין לה בעלים חזקתה מירושלם יצאה ורוב בהמות היוצאות משם קדשים ויש לספק את זו בכל זבח שהיא ראויה לו וצריך שתדע שארבעה מיני קרבן הם עולה ואשם חטאת ושלמים שלשה מהם לצבור והם עולה וחטאת ושתי כבשי עצרת לשלמים שאין לצבור שלמים אלא אלו והם הנקראים זבחי שלמי צבור והיחידים באלו השלש ר"ל עולה וחטאת ושלמים ועוד באשם ויש ליחידים עוד שלשה קרבנות ידועים והם בכור ומעשר ופסח ושלשתן בכלל שלמים וכן צריך שתדע שהעולה באה מכל חמשת המינין הראויים לקרבן שהם א' הבקר ב' הצאן שבכללה הכבש והאיל ג' עזים בכללם השעיר ד' תורים ה' בני יונה אבל כל שבאה מן הבהמות אינה באה אלא מן הזכרים פעמים בגדולים פעמים בקטנים וכן החטאת בא מכל חמשת המינין אלא שאף כשבאים מן הבהמה באין פעמים זכר פעמים נקבה פעמים בגדולים פעמים בקטנים וחטאת של יחיד לעולם נקבה בת שנתה חוץ משעיר נשיא ופר כהן משיח ופר כהן גדול ביום הכפורים ושל צבור לעולם זכרים והאשם לעולם מן הצאן פעמים בגדולים ר"ל איל ופעמים בקטנים ר"ל כבש ואינו בא אלא מן הזכרים והשלמים באים בכל מיני הבהמה בזכרים ובנקבות בגדולים ובקטנים מעתה כיצד הוא עושה בבהמה הנמצאת אם היא נקבה ובת שנתה הרי היא ראויה לחטאת כדכתוב עז בת שנתה לחטאת ושמא היא אחת מן החטאות המתות ותרעה עד שתמות והוא שאמרו כונסה לכיפה והיא מתה מאליה וכניסת כיפה לאו דוקא או שמא כיפה היתה שם מיוחדת לכך היתה נקבה ובת שתים הרי יצאה מספק חטאת שאין חטאת יחיד אלא בת שנה וכן יצאה מספק עולה ואשם שאין אלו באים אלא זכר אם כן על כל פנים שלמים הם ואין כאן ספק אלא אם הם שלמים פשוטים בלא תודה או שלמי תודה מעתה יביא אותה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא היה זכר אם בן שתי שנים הרי הוא בספק אשם של גזילות או של מעילות או של שפחה חרופה שהוא בא איל בן שתי שנים והרי אין אשם בא נדבה ותרעה עד שתמות ואם היה בן שנה יצא לו מספק אשם שאע"פ שאשם מצורע ונזיר בני שנה אין חוששין לאלו שאינן מצויין ולכל שאינו מצוי אין חוששין כדרך שאין חוששין לשל צבור ולנשיא ומשיח וכהן גדול לעולם אף בבהמה הראויה להם ומכל מקום יש כאן ספק עולה או ספק שלמים והילכך היא עצמה אי אפשר ליקרב ואין כאן דרך בבא לחוב בדמיהן ר"ל בדמי אותה בהמה לומר שיפריש אחרת תחתיה והיא תצא לחלין ושיבא לפדותה על דרך זה שיחלל קדשתה על מעות ושיביא שתי בהמות ויתנה אם מעות הללו דמי עולה זו עולה תחתיה וחברתה נדבה ואם שלמים זו שלמים וחברתה נדבה שאין תמימים נפדין ואין אומרים לו עמוד וחטא לפדות תמימים בשביל שתזכה להקריב שתי בהמות אלא כיצד היא עושה מניחו עד שיומם ומביא שתי בהמות תחתיו ומתנה אם זו עולה זו תחתיה וחברתה שלמים ואם זו שלמים זו תחתיה וזו עולה ומקריב אחד שלמים עם לחמי תודה ואחד עולה והנמצא יאכל במומו ואין עוד לחוש שמא בכור או מעשר היה שאף אלו נאכלים הם במומם וכן אין לחוש לפסח שאם בזמנו הוא הכל נזהרין בו ואם לאחר זמנו הוא הרי אף הוא שלמים:

כל שאינו קדוש קדשת הגוף אלא קדשת דמים כגון קדשי בדק הבית מכיון שמעל בו אחד יצא לחלין והנהנה אחריו פטור אבל כל שהוא קדוש קדשת הגוף אינו יוצא לחלין ויש בו מועל אחר מועל ר"ל שאע"פ שנהנה בו אחד ומעל אף הנהנה אחריו מעל והוא שאמרו אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת ר"ל בהמה תמימה הקדושה למזבח וכלי שרת שהם קדושין קדשת הגוף כיצד היה רוכב על גבי בהמה זו שאע"פ שאין בהמת קרבן ראויה לרכיבה מכל מקום רוכבין עליה לפעמים דרך ארעי או שנהנה בה על אי זה צד ובא חברו אחריו ורכב או נהנה באי זה צד כלן מעלו ויתבאר בתוספתא אפילו הוציאה והקנה לאחר כגון שנתנה לחברו וחברו לחברו וכן היה שותה בכוס של זהב בחזקת שהוא של חלין ובא חברו ושתה אחריו כלן מעלו וגדולי המחברים פירשו משנה זו ר"ל אין מועל אחר מועל בקדשי בדק הבית והענין לדעתם שלא אמרו בקדשי בדק הבית שאין בהם מועל אחר מועל אלא כשהוציאו והקנהו לאחר אבל כל שלא הקנהו לאחר אלא שנהנה בו ופגמו ובא חברו אחריו ונהנה בו ופגמו שניהם מעלו ועל זו אמרו שאין מעילה אחר מעילה אלא בבהמה ר"ל המוקדשת לבדק הבית כגון בהמה טמאה וכלי שרת ר"ל כלי תשמיש כבהמה כגון רכב על החמור ונהנה בפרוטה ופגם ובא חברו ורכב ונהנה ופגם אבל אם נתנו לו או מכרו או שכרו יצא לחלין ולא מעל אלא הראשון ובכלים כגון שבקע בקרדום ונהנה בפרוטה ופגמו ובא חברו אחריו ובקע בה ונהנה בו ופגמו כלן מעלו ואם נתנו או מכרו ראשון מעל וכן אם שתה בכוס של זהב ונהנה בו בפרוטה ובא חברו אחריו ושתה ונהנה בו בפרוטה שניהם מעלו ונסמכו בדבר זה על התוספתא שכתוב בה ענין זה של בקע בקרדום וכו' וסוגיא זו מוכחת שלא כדבריהם שאמרו בה וקדשת הגוף מי מיתחלא וכו' והתנן וכו' וכן שהוזכרו בה כלי שרת ולשון זה לא הוזכר לעולם לשאר כלי תשמיש ואע"פ שאין בהמה הראויה לקרבן בת רכיבה מכל מקום איפשר לרכוב עליה לפעמים דרך עראי כגון לעבור את הנהר וכיוצא בו ובבהמה גסה כגון שור ופרה הא קדשי בדק הבית כל שנהנה אע"פ שלא פגם בדבר שאין פגם בהנאתו כגון המשתמש בכלי זהב או שנהנה ופגם בשוה פרוטה בדבר שהנאתו בפגם אין מעילה אחריו והתוספתא כנגד התלמוד שלנו ואין סומכין עליה וכבר האריכו בענין זה גדולי המגיהים ואף בהמה קדושה קדשת הגוף יש אומרים שבהוצאה מרשותו ר"ל נתינה מחברו לחברו לא מעל אלא הראשון ובזו מיהא נראין דברי התוספתא שכלם מעלו כמו שכתבנו ויש מפרשין אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכו' למעט אף קצת דברים שבקדשת הגוף כגון עצי המערכה: