מאירי על קידושין ק

דין סבלונות האמור במשנתנו כבר ביארנו הענין בסיבלונות הבאין לאחר קדושין ר"ל שנודע בודאי שקדש ואחר כך שלחם ואף כשהקדושין הראשונים אינם כלום אין חוששין לסבלונות הבאות אחריהן אע"פ שלא הזכיר בהם לשם סבלונות הואיל ולא הזכיר בהם גם כן לשם קדושין אבל סבלונות ששילחם למשדכת שלו קודם שנתקדשה או קודם שנודע אם כבר נתקדשה אם לאו כגון שהוא אומר שקדשה בעדים והיא כופרת ואין בידינו לברר ואף כשניתנו לא הוזכר לא לשם קדושין ולא לשם סיבלונות והיו שם עדים שאלו בגמרא היאך דנין בהם וגדולי המפרשים מערערים בה מה מקום לשאלה זו שאם דבר עמה השליח לעסקי קדושיה שעם המשלח ודאי מקדשת ואם אינו מדבר עמה על עסקי קדושיה אחר שלא פירש אין זה כלום עד שתירצוה לקדושי ספק ומה שאמרו בלא פירש ואינו מדבר על עיסקי קדושיה שאינן קדושין פירושו לקדושי ודאי ולדעתי בעלמא כל שאינו מדבר על עיסקי קדושין ולא פירש אפילו ספק אין כאן וחשש סבלונות האמור כאן ענינו כששדכו ונגמרו השדוכין ביניהם ועל אותו גמר שלח לה סבלונות ושאל על זו אם נחוש בהם לסרך קדושין לקדושי ספק ולהצריכה גט אם לאו וכן איפשר לפרשה לדעתי באינה משדכת ובמדבר עמה על עיסקי קדושיה וכגון שפירש בה לשון שהוא מוכיח כונת סבלונות יותר מקדושין אע"פ שאינו מזכיר לשון סבלונות בהדיא כגון שאומר דברים אלו שולח לך אותו הפלוני שתתנאי בהם בין הבנות וכיוצא בזה ואע"פ שבשתיקה היינו דנין אותה במקדשת מיגרע גרעה ובאתרי דמקדשי וכו' מיהא הוה ליה כצלעתי ועזרתי דבשתיקה הוו קדושי ודאי ובאותן הלשונות חזרו לקדושי ספק ובאתרא דמסבלי וכו' אין לפקפק בה כלל שבודאי לסיבלונות נתכון הא כל שאינו מדבר עמה וכו' אף באתרא דמקדשי וכו' אין לחוש לכלום וכן נראה לי ברור:

ולענין תשובת השאלה נמצאת הגירסא משבשת בקצת ספרים וגדולי הפוסקים גורסים בה באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא כלומר דחיישינן לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא הדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל ופירוש הדברים לדעתנו באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן שמאחר שלא קידש ואין המנהג לשלח סבלונות עד שיקדש יש לך לדון שסיבלונות אלו לשם קדושין נתנו אחר שהיו שם עדים ואע"פ שלא הזמין הוא את העדים שהרי כל שמעידים על ראיית מעשה אין צריכים הזמנה וכן אע"פ שלא הזכיר לשון קדושין הואיל ומכל מקום לא הזכיר לשון סבלונות גם כן מסבלי והדר מקדשי אפילו היו שם עדים אין חוששין לקדושין אע"פ שלא הזכיר לשון סיבלונות הואיל ומכל מקום לא הזכיר לשון קדושין גם כן שמאחר שהמנהג לשלח סיבלונות קודם קדושין אין כאן סרך לקדושין ואם היו קצתם עושין כך וקצתם עושין כך חוששין אף אם היה המיעוט דמקדשי והדר מסבלי אחר שהיו שם עדים ושלא הזכיר לשון סיבלונות שמחמירין בענין לחוש בו למיעוט אם מצד חומר אישות אם מצד שהרצועה מותרת לכל אדם לעשות רצונו בכך ושמא יתרבו המועטין כמנהג זה וכן הלכה ולמדת לפירוש זה שכל שהסיבלונות אינן בעדים או שהזכיר לשון סיבלונות אין חוששין בהם ומכל מקום יש מפרשים אף לנסחא זו שאין החשש מצד הסיבלונות עצמן אלא מחשש שמא קדש תחלה כבעינן הוחזק שטר כתבה בשוק האמור למטה וכן שאחר שהוא אומר חוששין לסבלונות משמע שבהזכרת שם סיבלונות ניתנו לה ולדעת זה אפילו היו הסבלונות שלא בעדים ואפילו הזכיר בהם לשון סבלונות חוששין באתרי דמקדשי והדר מסבלי אלא אם כן נודע בודאי שלא קדש וכן נראה דעת גדולי המפרשים אלא שלשון חוששין לסבלונות מוכיח כפירוש ראשון ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטי מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ר"ל להקל בה ואיכא חזקה בהדה שהרי בחזקת פנויה היא קמ"ל שאפילו במקום חזקה לא חיישינן למיעוטא וחוששין לה הא רובא מסבלי מיהא אין חוששין כלל ואע"פ שלשון חששא אינו נופל אלא בחומרות כבר מצינו כיוצא בו כגון חוששין שמא חוץ לחומה לנו חוששין שמא במי מילין כתבו ועוד שכל שהוא אמור אצל מיעוט רגילות הלשון כך הוא בכך לומר חוששין למיעוט או אין חוששין למיעוט בין לקולא בין לחומרא וכמו שאמרו במקום אחר אשגר לישן הוא והדברים נראין כנסחת גדולי הפוסקים ולהחמיר ומכל מקום בזמנים אלו אין חוששין לסיבלונות כלל ואתרא דמסבלי והדר מקדשי הוא שהכל נוהגין לשדך ולעמוד בשדוכין אי זה זמן ואחר כך מקדשין ונושאין כאחד ואין המנהג לקדש תחלה אלא למיעוטא דמיעוטא ואין לחוש לדברי הכל ומכל מקום אם נראה הנותן משתדל ומחזר אחר עדים יש לחוש:

אשה שלא הוחזקה במקדשת או בנשואה והוחזק שטר כתבה שלה בשוק שפלוני כתב לה כך וכך בכתבתה וענין חזקה בשוק פירושו שאינו יוצא מתחת ידה כל שנוהגים שלא לכתוב כתבה אלא אחר קדושין חוששין שמא קדש ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם ואפילו לא הזכיר בכתבה לשון אישות ר"ל הוי לי לאינתו ואינתתיה דא ואפילו היה מקום שאין סופר מצוי לשם ויש לדון שנזדמן לו סופר במקרה וכתב אין אומרים כן אע"פ שאין הכתבה יוצאת מתחת ידה ואם היו נוהגים לכתוב קודם קדושין אין חוששין בה כלל אחר שאין שם חזקת קדושין ויש פוסקין באתרא דמקדשי והדר כתבי ודאי קדש ואין חוששין לקדושי שני ובכתבי והדר מקדשי אין חוששין לקדושי ודאי אבל חוששין לקדושי ספק ועקר הדברים כדעת ראשון:

המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאינים ושלהן היתה ושל שביעית היתה אמר להן הרי כלכן מקודשת לי בכלכלה הזאת וקבלתה אחת מהן על ידי כלן אמרו חכמים אין האחיות מקודשות אמר הר"ם כבר קדם לשון ההלכה בשביעי מכתובות העיקר אצלנו אין קדושין תופסין בעריות למאמר השם ית' ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהם וילפינן העריות כולם משתי אחיות ולמדנו מזאת המשנה ג' עיקרים אחד מהם שמקדשין בפירות שביעית והשני שהמקדש בגלל אינה מקודשת והשלישי אשה נעשית שליח לחבירתה ואפי' במקום שנעשה לה צרה יש גזל שלה כמו שחטף מאיזה דבר ואחר נתנו לה ואמר לה הרי את מקודשת אינה מקודשת אלא א"כ קדם ביניהן שידוכין ואמרנו קדשה בגזל אינה מקודשת בשלא נתיאשו הבעלים אבל נתיאשו הבעלים מקודשת ואמרו אין האחיות מקודשות ואמרו אין האחיות מקודשות שיורה אם היו נכריות מקודשות וזה כאשר אמר להם הראויה מכם לביאה מקודשת לי אבל כשאמר כולכם מקודשות אין אחת מהם מקודשת ודע כי כשאמר לשני אחיות או לאשה ובתה ומה שדומה להם הרי אחת מכם מקודשת לי ונתן הקדושין להם יחד או קבלו האחת על ידי חברתה הקדושין תפסו בהן וצריכות שני גיטין:

אמר המאירי ר"ל שאמר הרי שניהן מקדשות לי בשתי פרוטות אלו אינן מקדשות ואין אחת מהם צריכה גט שמאחר שאלו קדש האחת אין הקדושין תופסין לו באחרת בשקדש את שתיהן כאחת אין אחת מהם מקדשת והרי הן פנויות גמורות בין לו בין לאחרים ומכל מקום יתבאר בגמרא שאם אמר אחת מהם תהא מקדשת לי ולא בירר אי זו שנמצאות כל אחת בספק אחות אשה והרי קדושין אלו אינן מסורין לביאה אעפ"כ שתיהן מקודשות מספק וצריכות גט שמאחר שלא קדש אלא אחת מהו ואלו בירר אי זו היתה מקדשת ודאי כשלא בירר מיהא כל אחת מקדשת מספק שקדושין שאין מסורין לביאה קדושין הן להצריכה גט ומכל מקום אם אמר הראויה לביאה משתיכן תהא מקדשת לי אין אחת מהן מקדשת שהרי אין אחת מהן ראויה לביאה ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה אלא שהיתה של שביעית שהוא הפקר וזכה בהן שאלמלא כן הרי קדשה בגזל שלה ולא שדך אינו כלום כמו שביארנו בפרק ראשון אלא שזכה בהן מן ההפקר ואמר הרי כלכם מקדשות לי בכלכלה זו והיה בה שוה פרוטה לכל אחת מהן ואמרו חכמים אין אחיות מקדשות ומן הטעם שביארנו נכריות מקדשות ואע"פ ששתפן וכללן עם האחיות וכלן בדבור אחד נאמרו הרי אף לענין זכיה את וחמור קנה חלקו ר"ל שאם אמר קנה שדה זו וחמור קנה מחצה ולא הוצרכו בגמרא להעמידה בראויה לביאה תתקדש לי אלא מפני שהיו סוברים באת וחמור שלא קנה ואנו פוסקים שקנה כמו שיתבאר בבתרא ומכל מקום גדולי המחברים פסקו כאן שאף הנכריות אינן מקדשות מדין את וחמור אלא אם כן אמר הראויה לביאה תתקדש לי אע"פ שלענין דיני ממונות פסקו באת וחמור שקנה והם מפרשים בסוגיא זו את וחמור הוא וכו' כלומר ולגבי קדושין מיהא לא קני ואף רבותי נסכמים בה כמו שכתבנו בתשיעי של בתרא אלא שעקר הדברים כדעת ראשון והנכריות מקדשות אבל האחיות אינן מקדשות כלל הא אם אמר כלכם ואחת משתי אחיות מקדשות לי הנכריות מקדשות בודאי והאחיות צריכות גט מספק:

ולמדת ממשנה זו תשעה דברים הראשונה שהמקדש כמה נשים נכריות כאחת כלן מקדשות בודאי והשניה שהמקדש ב' קרובות כאחת אינן מקדשות כלל והשלישית שאם קדש נכריות וקרובות כאחת הנכריות מקדשות ולא הקרובות כלל והרביעית שאם לא קדש הקרובות כאחת אלא שקדש אחת מהן ולא בירר אי זו קדש כלן מקדשות מספק שקדושין שאין מסורין לביאה קדושין הן מספק החמישית שאם קדש נכריות ואחת מן הקרובות הנכריות מקדשות בודאי והקרובות מספק הששית שאם קדש אחת מן הקרובות בלשון הראויה לביאה אינה מקדשת אף מספק השביעית שהמקדש בפירות שביעית מקדשת הואיל וזכה בהן ואע"פ שכתוב בהן קדש השמינית שהמקדש בגזל שלה אינה מקדשת ודוקא בשלא שדך כמו שביארנו בפרק ראשון התשיעית שהאשה נעשית שליח לחברתה לקבל קדושיה אם במקום שנעשית לה צרה כמו שאמרו וקבלה אחת מהן על ידי כלן ר"ל בשליחותם או אף בשנתרצו בלקיחתה לדעת קצת על הדרך שביארנו בתחלת הפרק:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוה במשנה אלו הן: