מאירי על קידושין קא

מעשר הוא שאחר שהפריש תרומה גדולה מפריש אחד מן העשרה הנשאר למעשר ואין מפרישין אותו באומד אלא או במדה או במשקל או במנין ואם הפריש פחות מן הראוי אינו מעשר כלל ומפריש מאותו מעשר אחד מעשרה שבו ומן הנשאר בכרי אחד מעשרה שבו שלא חל שם מעשר עליו כלל לא על עצמו ולא הנשאר בכרי הפריש יתר מן הראוי כגון שהפריש סאה מחמשה סאין ולא היה לו להפריש אלא חצי סאה הותקן הנשאר בכרי אע"פ שבזה אחר זה אינו ר"ל שאם הפריש חצי סאה כדינו וחזר והפריש חצי סאה אחריו אין שם מעשר חל על השני כלל ישנו מכל מקום בבת אחת ר"ל כשמפריש הסאה בבת אחת חל מיהא שם מעשר על החצי אבל המעשר מקולקל שלא חל שם מעשר על כלו אלא על הראוי למעשר ונמצא שהותקנו הפירות מצד שכבר חל שם מעשר על הראוי אלא שהמעשר מקולקל מצד שיש שם חלק שלא חל עליו שם מעשר ונמצא המעשר שטבל מעורב בו ואסור לכל אדם ואנו רגילים לפרש בו שאין לו תקון ומכל מקום לגדולי הרבנים ראיתי שפירשו אסור לכל אדם עד שיתקן ותקון זה הוא שאם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חשבון הטבל שבהם ואע"פ שהוא שלא מן המוקף היכא דלא איפשר שאני או שמביא את הטבל ומקיפו אצל זה ואף לאחר התקון יראה שהוא מעשר וחלין מערבין זה בזה אלא שמאחר שהמעשר מותר לזרים הרי עירובו עם חלין מתקנים אינו אוסר ותרומת מעשר שבו מפריש עליו ממקום אחר שהרי תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף לדעת רוב מפרשים כמו שיתבאר במקומו ויש מפרשים תקון זה בדרך אחרת והוא שאם היו לו חמשת סאין שנמצא הראוי למעשר חצי סאה והפריש הוא סאה מעשר הרי הד' סאין מתוקנים והסאה שהפריש שם מעשר חל על הראוי ממנו לתקון ד' סאין והוא שתחשוב ד' סאין לתשעה חלקים ותחשוב מן הסאה חלק שהוא עשירי לאותם הט' חלקים והשאר טבל ומפריש ממנו אחד מעשרה להיות מעשר והנשאר ממנו חלין מערבין עם המעשר או שמא יפריש את הכל זה מזה ר"ל שיפריש מן הסאה החלק שיהא עשירי לתשעה חלקי הד' סאין והשאר טבל ומפריש ממנו אחד מעשרה והנשאר חלין לעצמן:

הפריש אחד מעשרה כדינו ואחר כך חזר והפריש מן התשעה הנשארות לשם מעשר אין שם מעשר חל עליו כלל והרי הוא חלין מתקנים כשאר הפירות ועל זו אמרו שאינו בזה אחר זה:

היו לו חמש סאין שהיה ראוי להפריש מהם חצי סאה ונטל סאה ואמר חציה של סאה זו מעשר או כל חצאי גרגירי חטה שבה מעשר הרי זה מעשר והוא מעשר וחלין מתקנים מערבין ומותר אחר שיפריש מתוכו תרומת מעשר שבו או שהוא מפרישם ממקום אחר כמו שביארנו ועל זו אמרו שהוא לחצאין נמצאת אומר במעשר שאינו בזה אחר זה אבל ישנו בבת אחת ולחצאין ויש חולקים לפסוק שאינו לחצאין וכנגד סוגיא זו מכח שמועות אחרות אלא שאין בהם הכרח ואיפשר לישבם ולהסכימם עם מה שנאמר בסוגיא זו:

מעשר בהמה אינו בזה אחר זה ולא לחצאין אבל ישנו בבת אחת וישנו בטעות כיצד מנה תשעה ויצא עשירי וקראו עשירי ונמצא קדוש כדינו ואחר כך יצא אחד עשר וקראו עשירי אין אחד עשר קדוש כלל שאינו בזה אחר זה ולא עוד אלא אפילו יצא עשירי ולא קרא עליו שם ויצא אחד עשר וקראו עשירי אין אחד עשר קדוש שהעשירי אע"פ שלא קרא עליו שם נתקדש מאליו ואין אחריו כלום מנה תשעה ויצאו שנים כאחד ואמר חצי של כל אחד מהם יהא קדוש מתורת עשירי אין אחד מהם בקדושה כלל שאינו לחצאין אבל אם קרא את שניהם עשירי הרי שניהם בספק קדשה מפני שישנו בבת אחת וזהו שאמרו עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה כלומר שאחד מהם מעשר גמור דאין ידוע אי זה הוא ואין קרבין אלא ירעו עד שיוממו ויאכלו לבעלים במומן אחר שמביא בהמה אחרת ומחלל קדשת המעשר עליה ומקריבה ואם קראם אחד עשר הרי זה חלין ומעשר מערבין זה בזה ויאכלו גם כן במומן כדרך שהזכרנו וכן הדין אם לא קרא להם שם ובתשיעי ועשירי שיצאו כאחד בין שקרא להם תשיעי בין שקרא להם עשירי בין שלא קרא להם שם שניהם בספק קדושה טעה וקרא לתשיעי עשירי הרי התשיעי והעשירי בספק קדשה וכן אם קרא לאחד עשר עשירי אבל אם קרא לשמיני או שלמטה הימנו עשירי אין זה כלום וכן לשנים עשר או שלמעלה הימנו שלא נאמר כן אלא בסמוך לעשירי מלפניו או מאחריו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתם מקדשין וכן הדין אף בשלא קרא שם לעשירי ויתבאר במקומו באלו תשיעי נאכל במומו ועשירי מעשר ואחד עשר יקרב שלמים:

שלמי יחיד הם שלשה מינין והם שלמי שמחה וחגיגה וכיוצא בהם מן הבאים בנדר ונדבה והם הבאים בלא לחם ושלמי נזיר והוא הנקרא איל נזיר והוא בא עם לחם עשר חלות ועשרה רקיקין העשרה שהם רקיקים משוחים בשמן והעשר חלות לותת את הסולת בשמן והכל מצה ומאפה תנור ויש עוד מין שלישי למי שהיה מביא שלמים להודאה על נס שאירע לו והם נקראים שלמי תודה ובאים על לחם ארבעים חלות עשרה של חמץ ושלשים של מצה ואותן השלשים של מצה הם שלשה מינים עשרה חלות מאפה תנור ועשרה רקיקין שהם גם כן מאפה תנור ועשרה רביכין ר"ל חלוטות ברותחין ומטוגנות אחר כן בשמן והכהן לוקח בנזיר שתים אחת מכל מין ובתודה ארבע אחת מכל מין ושיעורן בנזיר ששה עשרונות ושני שלישי עשרון חצים לחלות וחצים לרקיקין ובתודה עשרים עשרונות חצין לעשר של חמץ וחצין לשלשים של מצה ושחיטת הזבח עליהם מקדשתן ולחמי תודה אלו אינן לחצאין ולא בטעות ולא בזה אחר זה אבל ישנן בבת אחת בצדדין ידועין כיצד הביא שמנים חלות בעזרה ואמר תקדש חציה של כל אחת אינו קדוש שהרי אמרו אחד שלא יטול פרוס וכן אם שחט זבחו על ארבעים חלות ונתכון ללבנות ונמצאו שחורות אינו קדוש שהקדש טעות אינו הקדש וכן אם הביא ארבעים לתודה זו ונתחלפו לו באחרת שחטה על ארבעים חלות ואחר כך הביא ארבעים אחרות ואמר יתקדשו אלו על אלו אין השניות קדושות כלל שחט על שמנים חלות כאחד אם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמנים קדשו ארבעים מהם ונוטל ארבעים מהם ומרים אחת מכל עשרה לכהן וארבעים השניות יפדו ויצאו לחלין אבל אם אמר לא יקדשו ארבעים אלא אם כן קדשו שמנים לא קדשו אף הארבעים וכן הדין לדעת גדולי המחברים אף בסתם ר"ל ששחטה על שמנים חלות ולא אמר כלום אין כאן קדשה כלל אף בארבעים מהם שלקרבן גדול נתכון ודעתו על כלם כר' יוחנן ומכל מקום יש פוסקים בסתם כחזקיה שלא הביא שמנים אלא לאחריות אם יאבדו קצתם אבל לא נתכון אלא לארבעים והביאם לזה מה שידוע בחזקיה שהיה רבו של ר' יוחנן ואין הלכה כתלמיד אצל הרב:

קדושין שאין מסורין לביאה כבר ביארנו שהם קדושין להצריכם גט ואע"פ שנחלקו בה אביי ורבא ולדעת רבא לא הוו קדושין זו היא אחת מאותם שהלכה בהם כאביי ר"ל והוא סימן לשמועות ידועות מבוארות במקומן כמו שביארנו כל אחת במקומה הראוי לה וכן בארנו את כלם ביחד בחבור זה בשני של ע"ז בסוגית המשנה השלישית:

ולענין ביאור מיהא שאלו בתוספות לדעת רבא מיהא היאך קדושין תופסין בחייבי לאוין והרי אין מסורין לביאה ואף הם תירצו שלא נאמר כן אלא במה שהאיסור בא על יד הקדושין כגון זו שאם קדש אחת מהן היתה מקדשת ודאית אבל חייבי לאוין אין האיסור בא על ידי הקדושין: