מאירי על כתובות צד

כל שנושא אשה חייב לה בשלשה דברים מן התורה והם שארה ר"ל מזונות כסותה ועונתה וחכמים תקנו לו מעשה ידיה תחת מזונות ומאחר שהמזונות עיקר ומעשי ידיה טפלים להם ולא נתקנו אלא משום איבה ותחת מזונות יכולה היא לומר איני נזונת ואיני עושה ואין הבעל יכול לומר צאי מעשה ידיך למזונותיך שמא אין מעשה ידיה מספיקין לה ומכל מקום אם מתנה עמה להשלים מה שיחסר רשאי:

אע"פ שמן התורה לא נתחייב האיש לאשתו אלא בשאר כסות ועונה מכל מקום מדברי סופרים חייב לה עוד בשבעה דברים כמו שיתבארו פרטיהם בפרק זה והם א' עקר כתבה ב' רפואתה ג' פירקונה ד' קבורתה ה' מזונותיה בביתו כל ימי אלמנותה ו' שיהיו בנותיה נזונות מנכסיו לאחר מותו ז' כתבת בנין דכרין והוא זוכה עליה בארבעה דברים מדברי סופרים מעשה ידיה ומציאתה ופירות נכסיה וירושתה וחכמים תקנו מקצתן של אלו כנגד מקצתן והוא שאמרו שמעשי ידיה תחת מזונות ופירקונה תחת פירות וקבורתה תחת ירושת כתבתה וזהו שאמרו תקנו מצוי למצוי ר"ל מעשי ידיה תחת מזונות וכן שאינו מצוי לשאינו מצוי ר"ל פירקונה תחת פירות כלומר שאינם מצויין ושאיפשר שאינם לעולם וכתבתה תחת קבורה שאינן מצויות אלא שעל כל פנים עתידים לבא ומאחר ששתי התקנות שוות הם זוכין זה בזה אף במקום שאין האחרת מצויה כגון שאע"פ שאין לה כתבה חייב בקבורתה וכן אע"פ שאין לה נכסי מלוג שיהא הוא אוכל פירות חייב בפירקונה ואע"פ שאומרת איני רוצה בפדיונך לעולם הוא זוכה בפירות וכן כל כיוצא בזה:

אע"פ שבסוגיא זו אמרו מזונות תחת מעשי ידיה אלמא מעשי ידיה עקר יתבאר במסכתא זו נ"ח ב' שכך היא הנסחא מעשי ידיה תחת מזונות כלומר דמזוני עיקר ומתוך כך יכולה אשה לומר איני נזונת ואיני עושה אבל הבעל אין יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אלא אם כן בדספקא כמו שיתבאר וכן תקנת פירקונה לתועלתה נתקנה כמו שאמרו למטה תקנו פירות דאי לאו הכי מימנע ולא פריק ואם כן פירקונה עקר והיה לו לשנות גם כן פירות תחת פירקונה ולא פירקונה תחת פירות והאי דלא נקט הכי משום דבהא אע"ג דבמזוני מציא אמרה איני נזונת ואיני עושה בפירות מיהא לא מצי אמרה לא יפדני ואיני נותנת לו פירות שבמזונות כל שאומרת כן יודעת היא בעצמה שמספיקין לה וזו היא תקנתה אבל פדיון אין דעתה גומרת בכך אלא סבורה היא שלא תבא לידי כך וכשתבא לידי כך תתחרט ואין זו תקנתה והוא שאמרו בתלמוד המערב אמר שלא לפדות ושלא לאכול אין שומעין לו והוא הדין שאין שומעין לה וגדולי הרבנים שכתבו בשלישי של בתרא מ"ט ב' שפירות עקר ושהבעל יכול לומר איני אוכל ואיני פודה אין דבריהם נראין: