מאירי על כתובות צג

כבר ביארנו במסכת מועד קטן ח' ב' שאין נושאין נשים במועד מפני שאין מערבין שמחה בשמחה וכל שכן ביום טוב עצמו ומה שאמרו כאן דמסר לה בשבתות וימים טובים פירשוה בתוספות בשעה הסמוכה להם שלענין מלאכה אין כאן ביטול מלאכה שהרי תוספת חול על הקדש הוא שאסור במלאכה וגדולי הרבנים פירשוה שנמנע מסעודתו עד למחר ואין הדברים נראין שאף הנשואין ר"ל כניסה לחפה בלא סעודה שמחה יש בה ואין מערבין שמחה בשמחה:

יתבאר למטה שאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס לרשות הבעל אפילו לא נכנסה לחפה אע"פ שכתבתה בבית אביה יורשה ומעתה שמועה זו האמורה כאן בכתב לה האב פירות כסות וכלים שיבאו עמה לבית בעלה שלדעת ר' נתן שהלכה כמותו זכה הבעל בירושתה פירושה בשנכנסה לרשות בעלה וכמו שאמר משום איחתני הוא והא איחתוני להו שכל שנכנסה לרשותו איחתוני קרי ליה וכל שכיוצא בזה אם מת הוא גובה עיקר כתבה אם כתב לה כתבה אבל אינה גובה תוספת אע"פ שכתב לה הואיל ולא נכנסה לחפה שלא כתב לה תוספת אלא על מנת לכנסה ולפי דרכך למדת שאין לפרש שמועה זו בכתב לה ועדין היא ארוסה ולא נכנסת לרשות הבעל שבזו לא אמר ר' נתן זכה וכן אין לפרשה בכתב לה ונשאת שבזו לא אמרו חכמים לא זכה אלא בכתב לה והיא ארוסה ונכנסה לרשות הבעל ואע"פ שמה שנתגלגל בה מדין תוספת בארוסה נאמר דמיון בעלמא הוא ומפני שבדין תוספת אף בנכנסה לרשות הבעל כן הואיל ולא כנסה כך נראה לי בביאור שמועה זו ובפסק שלה וגדולי הרבנים שבצרפת פירשוה מהם בנשואה ופסקו כר' נתן ומהם בארוסה ופסקו כתנא קמא ולא עוד אלא שאחרוני הרבנים פירשוה בנשואה ופסקו כתנא קמא ר"ל שלא זכה הואיל ולא מטו לידיה וכשאנו משיבין עליהם מדתניא מסר האב לשלוחי הבעל ואע"פ שכתבתה בבית אביה בעלה יורשה הם פירשוה שהגיעו לידו של בעל וחזר והפקידה לאביה וכן השבנו עליהם ממה שאמרו פרק מציאה הפוסק מעות לחתנו ומת יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן וכו' והקשו בתלמוד המערב ולאו דברים הנקנין באמירה הן ותירץ בשפסק על מנת לכנוס דאלמא הא אם כנס הבעל על כרחו נותן לאחיו אע"פ שלא הגיעו ליד הבעל והם מתרצים דהתם שאני דבתו מיתהניא מיניה שהיא נשאת לאחיו ובתורת כהנים אמרו זה המשיא בתו ונותן לה מעות הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה עד שמתה בתו ונמצא מאבד בתו וממונו ומדקאמר ונותן אלמא שלא נתן עדין וקאמר שאבד ממונו אלא שהם מפרשים בה שכבר נתן ואין הדברים נראין וגדולי המפרשים טרחו בה הרבה ואין צורך בכך: