מאירי על כתובות צב

המשנה הרביעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפר נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יודה אומר אפילו עני בישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת אמר הר"ם פי' אלו הדברים אשר זכאי בהם כל מה שהיתה בהן נערה לאמרו בנעוריה בית אביה ובאה הקבלה כל שבח נעורים לאביה אשר משתבגר אין לאביה רשות בה ואין לו עליה שום רשות והלכה כר' יהודה:

אמר המאירי האב זכאי בבתו ר"ל נערה בקדושיה ר"ל להיותם שלו בכסף ר"ל שמקבל כסף קדושיה והוא שלו וכן בשטר לצור על פי צלוחיתו ובביאה ר"ל שנותן המארס לו מתנה שישיאהו בתו ויקדשנה בביאה או שמוסרה לו לקדשה בביאה בלא דמים ובתלמוד המערב אמרו בלשון זה לכשתקנה לי בתך יהא לך כסף בידי וזכאי במציאתה ר"ל אע"פ שנתארסה הואיל והיא עדין נערה זוכה האב עדין במציאתה ופירשו הטעם בגמרא משום איבה ובמעשה ידיה פירשוה בגמרא מדכתיב בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף וכו' וכן להפר נדריה ר"ל עם שתוף הארוס ומקבל את גיטה אם נתגרשה מן האירוסין ועודה נערה אע"פ שאף היא יכולה לקבלו כמו שהתבאר בשני של קדושין דף מ"ג ע"ב ואינו אוכל פירות בחייה אם נפלו לה נכסים מבית אבי אמה שלא תקנו אכילת פירות אצל בעל אלא משום פירקונה ובת אצל אב בלאו הכי נמי פריק לה כמו שהתבאר בגמרא ומכל מקום לאחר מיתתה יורש את הכל ובתלמוד המערב שאלו אם נמצאת מציאה בשדה שלה אם הוא כמציאה ושתהא לאביה או כפירות ויהיו שלה הואיל והשדה זכתה לה ולא הובררה שם אלא לפי מה שראיתי לקצת מפרשים בביאור סוגיית תלמוד המערב נראה שלאביה הוא נשאת הבעל זוכה בכל אלו ר"ל במציאתה ומעשי ידיה ובהפר נדריה ועוד באכילת פירות וחייב במזונותיה ר"ל הבעל ובפירקונה אם נשבית ובקבורתה אם מתה מזונות תחת מעשה ידיה ופירקונה תחת פירות ובצרכי קבורתה במקום ירשת כתבתה ר"ל במקום ירשת נכסי צאן ברזל ולא במקום ירשת עיקר כתבה כמו שיתבאר למטה בסוגיית המשנה התשיעית ואע"פ שהמזונות מיהא מן התורה מכל מקום חכמים תקנו להיותם תחת מעשי ידיה עד שאם תאמר היא איני נזונת ואיני עושה שומעין לה ר' יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת פירשו בגמרא שאם דרך משפחתה בהספד גדול ולשכור ספדנין וחלילין ומקוננות אע"פ שאין דרך משפחתו בכך עושה לה כמשפחתה שאינה יורדת עמו ואם דרך משפחתו בכך ולא דרך משפחתה עושה לה כמשפחתו שעולה היא עמו אף לאחר מיתה ואם דרך כל המדינה בכך כל שכן שעושה לה כמנהג המדינה ומכל מקום אפילו עני שבישראל שאינו יכול לקברה לפי כבודו וכבודה מכל מקום לא יפחות לה משני חלילין ומקוננת אחת:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה כמו שיתבאר במקומו ושאר הדברים שבסוגייא זו ומה שנתבלבלו בה המפרשים במה ששאלו ואימא לדידה וכו' וכן אימא הני מילי קטנה וכו' ושאר הדברים שבה כבר ביארנו הכל בראשון של קדושין: