מאירי על כתובות פו

המשנה השנית והכונה בה בענין החלק הראשון במה שהתגלגל לבאר במי שאירס את בתו או השיאה ונתאלמנה או נתגרשה על אי זה צד כתבתה לעצמה ועל אי זה צד כתבתה לאביה והוא שאמר המארס את בתו וגרשה ארסה ונתאלמנה כתובתה שלו השיאה וגרשה ונתאלמנה כתבתה שלה ר' יודה אומר הראשונה של אב אמרו לו משהשיאה אין לאביה בה רשות אמר הר"ם ר' יהודה יאמר שהכתובה הראשונה כאשר יגבו אותה היא של אביה הואיל וברשותו היתה בשעה שנכתבה לה הכתובה ההיא ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המארס את בתו ר"ל נערה וכתב לה הארוס כתבה שאם לא כן אין לארוסה כתבה כמו שביארנו בראשון של מציעא אלא שכתב לה וגירשה והוא הדין לנתאלמנה כתבתה שלו שהכתבה בכלל שבח נעורים היא והאירוסין אין מפקיעין מרשות אב וכן אם חזר ואירסה פעם אחרת ונתאלמנה או נתגרשה כתבתה שלו אלא שהתנא נקט חדא בגירושין וחדא באלמנות משום סיפא דמיירי בנשואין ובנשואין לא רצה לשנות את שתיהן באלמנות מפני שלא רצה לקבוע משנתו בשיטה מקולקלת ר"ל שתתאלמן שני פעמים מן הנשואין ותהא קרויה קטלנית דלגבי הא בתרי זימני הויא חזקה ואינה ראויה עוד לינשא לכתחלה כמו שהוזכר ביבמות פרק הבא דף ס"ד ע"ב ותרויהו בגירושין נמי לא נקט אי משום דלא שכיחא אי משום דאגב ארחיה סתם לן בסיפא כר' דאמר בתרי זימני הויא חזקה ואמר שבשתיהן כתבתה שלו וכן כמה פעמים השיאה ונתגרשה השיאה ונתאלמנה כתבתה שלה ואע"פ שהיא נערה שלא זכה בה האב עד שעת גוביינא ואותה שעה כבר נשאת והנשואין מפקיעין מרשות אב ור' יהודה אמר הראשונה של אב פירשו טעמו בגמרא הואיל וברשותו נכתבין ר"ל שכותבין היו הכתבה קודם שתכנס לחפה והוא סובר שמשעת כתיבה זכה בה האב ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

ממה שכתבנו במשנתנו למדת שהאשה שנתארסה ומת ארוסה וחזרה ונתארסה ומת אין זו קטלנית אלא אם כן נתאלמנה שתי פעמים מן הנשואין ודבר זה נחלקו עליו ביבמות פרק הבא שלדעת רבא מעין גורם ולדעת רב אשי מזל גורם ואיכא בינייהו שנתארסה ומת או שנפל מן הדקל ומת שלדעת האומר מזל גורם הרי זו קטלנית ולדעת האומר מעין גורם אין זו קטלנית וכן הלכה לדעתנו ונמצא שאין דין קטלנית אמור אלא בנשואין ומכל מקום יש פוסקים כדעת האומר מזל גורם ואף אירוסין מחזיקין והם צריכים לפרש בסוגיא זו פירוש אחר שצריכין לומר בו שאף מן האירוסין הוחזקה והוא שהם מפרשים טעמא דהשיאה וגירשה כלומר אותה שארסה ונתאלמנה השיאה וגרשה השיאה ונתאלמנה קאמר טעמא דהשיאה וגירשה תחלה הוא דמצי למיתני בתר הכי השיאה ונתאלמנה הא השיאה ונתאלמנה אחר שארסה ונתאלמנה לא הוה מצי תו למיתני השיאה דהואיל ונתאלמנה תרי זימני אע"פ שהאחת מן האירוסין תו לא חזיא לאינסובי שאף באירוסין הוחזקה וכדעת האומר מזל גורם וחכמי האחרונים שבספרד פסקוה כן ואין נראה כן אלא עיקר הפירוש טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתאלמנה כלומר דוקא חדא בגירושין וחדא באלמנות ולא נקט תרויהו אלמנות משום דמהדר לאוקומה באשה שאינה מקולקלת כמו שביארנו במשנה:

ולענין כתבה מיהא יש מפרשין שכל שנתאלמנה מן הנשואין פעם שניה אין לה כתבה שהרי אין אני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי ממה שכתוב ליכי שהרי אינה ראויה לינשא לאחר וכשאנו משיבין עליהם ממה שאמרו בפרק אע"פ דף ס"ה ע"א בחומה דביתהו דאביי קטלת לך תלת ואתית למקטל אחרינא ואעפ"כ פסקו לה מזונות וכל שאין לה כתבה אין לה מזונות בזו משום דהכיר בה הוא וכמו שאמרו ביבמות פרק הבא ס"ד ב' סמך עלה אביי ונסבה לחומא ומאחר שכבר נתאלמנה שתי פעמים והכיר בה ונשאה יש לה כתבה ומזונות הא מבעל שני הואיל ולא הכיר בה בשעה שנשאה שהרי עדין לא הוחזקה אין לה כתבה ומכל מקום נראין הדברים שכל שהכיר בה יש לה כתבה אף משלישי ואף מרביעי או מכמה וכל שלא הכיר בה משלישי ומשלישי ולמעלה אין לה הא משני יש לה וכן כתבוה גדולי המפרשים ממה שאמרו ביבמות פרק יש מותרות דף פ"ה ע"א בעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן אלמנה לכהן גדול יש לה מזונות או אין לה מזונות היכי דמי אלימא דיתבא תותיה השתא בעמוד והוצא קאי מזונות יש לה לא צריכא שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה מאי תנאי כתבה נינהו ומדאית לה כתבה אית לה מזוני או דילמא כתבה דלמיפק ומשקל קאי אית לה מזוני לית לה אמר ליה אין לה והתניא יש לה כי תניא ההיא לאחר מיתה והרי לאחר מיתת הכהן קטלנית היא שהרי אלמנה נשאה אלמא מבעל שני מיהא יש לה כתבה ושמא תאמר שלדעת רבן שמעון בן גמליאל היא שנויה שאינה קטלנית עד שתנשא לשלישי וימות הרי אף לדעת ר' נאמרה וכמו שאמרו שם אלמנה לכהן גדול יש לה כתבה פירות מזונות ובלאות שניות אין להן ומה הפרש בין זו לזו ר' אומר הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק הללו דברי סופרים וצריכין חזוק אלמא אף ר' סובר שאלמנה לכהן גדול יש לה כתבה ואע"פ שאיפשר לפרשה כגון שהיתה קטלנית בשעה שנשאה והכיר בה אין הדברים נראין אלא כמה שכתבנו וכן ראיה לזה ממה שאמרו ביבמות פרק הבא ס"ה א' נשאת לראשון ולא היו לה בנים פירוש וגרשה לשני ולא היו לה בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתבה אלמא משני מיהא יש לה כתבה וודאי הוא הדין בקטלנית וכן הדין שלא נאמר לכשתנשאי וכו' אלא כשזיקת נשואי הבעל מעכבה אבל מי שאין איסורה משום אישות והרי מותרת לינשא למי שיש לו בנים וכן קטלנית אין איסורה אלא מסבתה משלישי הוא דלית לה בלא הכיר בה משום מקח טעות אבל משני אית לה הואיל ובשעת נשואין לא הוחזקה:

כל שכתב כתבה בשעת האירוסין ומת הארוס גובה כתבתה וטורפת לה לקוחות מזמן כתיבה ואפילו כתב לה בשעת אירוסין כתבה ותוספת ומת הארוס גובה כתבתה מזמן האירוסין והתוספת אינו גובה כלל שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה ואם נשאת בכתבה זו ולא כתב לה כתבה אחרת בשעת נשואין אף זו גובה מן האירוסין ואם יש בה כתבה ותוספת גובה הכתבה מן האירוסין והתוספת מן הנשואין ומה ששאלו בסוגיא זו מיגבא מאימת גביא והעלו בה אחד כתבה ואחד תוספת מן הנשואין לא על כיוצא באלו שכתבנו שאלוה אלא שדרכם היה לכתוב כתבה לבד בשעת אירוסין בלא תוספת וכשהיו כונסין היו כותבין כתבה אחרת מצד התוספת שהיו מוסיפין לה וכתבה ראשונה כדקיימא קיימא ולא היו חוששין לגבות את שתיהן שמתוך שהיה כתוב בשתיהן מאתן דחזו ליכי או מאה זוזי דחזו ליכי הדבר ידוע שהן הן אותן שנכתבו בראשונה ובזו שאלו כשנתאלמנה מן הנשואין מאי זה זמן גובה כתבתה והעלו בה שבכתבה שניה נמחל שיעבוד הראשונה כל זמן שתבא לגבות בשניה כתבה ותוספת הא כל שתבא לגבות כתבה לבד גובה אף בראשונה ואינה גובה תוספת כלל שאי אפשר לה לזכות בשתיהן אלא או תדון בראשונה לגבות כתבה לבד מזמן ראשון או תדון בשניה לגבות כתבה ותוספת מזמן שני ומכל מקום אם כתב לה בשניה אוספית השתא מאה אמאתן דכתיבנא בשעת האירוסין לא נמחל שיעבוד הראשונה ותדון בשתיהן בראשונה לכתבה ומזמן ראשון אם לא הניחו מקום ובשניה לתוספת מזמן שני כגון ממה שלקח ומכר אחר כן זהו פסק הנראה לי בשמועה זו:

ולענין ביאור מיהא רב הונא חלק לומר שאף בראשונה רשאה היא לדון בשתיהן ראשונה לכתבה מזמן ראשון ושניה לתוספת מזמן שני והקשו לו ממה שאמר הוא בעצמו הוציאה עליו שתי כתבות ר"ל שנכתבו שתיהן משנשאת אחת של מאתים ואחת של שלש מאות אם באת לגבות מאתים גובה מזמן ראשון שלש מאות גובה מזמן שני והרי זה לגמרי כדעת שכתבנו ואם איתא תגבה מאתן מזמן ראשון ומאה מזמן שני והשיבו ולטעמיך הואיל ומשנשאת נכתבו שתיהן תגבה חמש מאה כלהו מאתן כדיניהו מזמן ראשון ותלת מאה כדיניהו מזמן שני אלא חמש מאה מאי טעמא לא גביא כיון דלא כתב לה וצביתי ואוסיפית תלת מאה אמאתן ודאי הן הן המאתים שבראשונה ולא הוסיף אלא מאה ולפיכך אינה גובה בין שתיהן אלא תלת מאה הכא נמי ר"ל בשתי כתבות עצמן האי דלא גביא בתלת מאה גופיהו מאתן מזמן ראשון ומאה מזמן שני משום דמאחר דמשנשאת נכתבו שתיהן ולא כתב לה ואוסיפית וכו' אחילתיה לשיעבודא קמא כל זמן שתבא לדון בשניה לגבות השלש מאות והכי קאמר אי בעית למיגבי מאתן גבי מזמן ראשון ואי תלת מאה גבי מזמן אחרון אבל בנדון שלפנינו שהמאתים מן האירוסין והשלש מאות מן הנשואין ואע"ג דלא כתב לה ואוסיפית ממילא ידעינן דלתוספת כתביה ומשום חיבת נשואין הא כל ששתיהן מן הנשואין הואיל ואין כאן תוספת חיבה ודאי אחילתיה ומכל מקום הלכה אחד זה ואחד זה מן הנשואין ר"ל כל שבאה לגבות באחרונה שהתוספת בה שאף באירוסין ונשואין אינה רשאה לדון אלא באחת מהם:

ומכל מקום גדולי המפרשים נוטים לדעת אחרת והם פוסקים שכל שכתב לה כתבה ותוספת משעת אירוסין ונשאת על סמך אותה כתבה ר"ל שלא כתב לה כתבה אחרת בשעת נשואין אינה טורפת אף מנה מאתים אלא משעת נשואין והם סוברים שעל זו באה שאלה זו ר"ל מיגבא מאימת גביא כלומר כתבה שנכתבה בשעת אירוסין או באי זה זמן שקודם נשואין מאימת גביא והעלו בה אחד זה ואחד זה משעת נשואין שמאחר שאין התוספת קנוי אלא מן הנשואין שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה לא חבר התוספת עם עקר הכתבה אלו שלא תגבה הכתבה אלא מזמן הראוי לגבות התוספת שלא תחלוק בשטר אחד לגבות שני זמנים ואע"פ שבמשנת אע"פ דף נ"ד ע"ב אמר שאע"פ שאין התוספת נכתב אלא על מנת לכנסה מנה מאתים מיהא גובה מן האירוסין אף מן הלקוחות דהא סתמא קתני הם מפרשים אותה בשהכתבה ר"ל מנה מאתים בשטר אחד והתוספת בשטר שני והואיל ואין התוספת מעורב עם עקר הכתבה גובה זו כדינה וזו כדינה אבל כשהכל בכתבה אחת לא ומכל מקום מבני חרי שקלא אף מן האירוסין אם מת כשהיא ארוסה ולענין ביאור לדבריהם רב הונא היה סובר לגבות המאתים מזמן אירוסין והתוספת מזמן הנשואין והקשו לו מהוציאה שתי כתבות וכו' ואם איתא תגבה מאתן מזמן ראשון וכו' אע"פ שהתוספת עם המאתים בשטר אחד וזמן אחד ותירץ התם מאחר שחזר ושינה אותם לשטר אחר נמחל הזמן הראשון אבל זו שלא נשתנה משטר לשטר אין חבור העקר עם התוספת מפקיע את העקר שלא לגבותו מזמן אירוסין ועיקר הדברים כדעת שכתבנו מכל מקום למדנו שכל שכתב לה שתי כתבות הן אחת באירוסין ואחת בנשואין הן שתיהן משנשאת ושתיהן שוות בסך אחד אינה גובה אלא מזמן שני שהשניה בטלה את הראשונה הואיל וברשותה נכתבה שלא לשום סבה הא כל שנכתבה לאי זו סבה כגון שהוסיף לה או שיפה את כחה באי זה דבר ואין צריך לומר אם אבדה הראשונה ואחר כך נמצאת לא נפקע זכותה של ראשונה כלל אלא גובה באי זו שתרצה ואם כתב לה ואוסיפית לך כך וכך גובה הראשונה מזמן ראשון ותוספת שבשניה מזמן שני וכגון שהיתה הראשונה ממאתים ושניה של שלש מאות וכתב בשניה ואוסיפית לך מאה אמאתן וכיוצא בזו אם היתה הראשונה מאתים והשניה שלש מאות וכתב בה ואוסיפית תלת מאה אמאתן גובה את שתיהן וגדולי המחברים כתבו המארס את האשה וכתב לה כתבה ולא נכנסה לחפה אם מת או גרשה גובה עיקר כתבה מבני חורין וזהו כנגד מה שכתבנו בראש השמועה אלא שלראשוני הגאונים מצאתיה בלשון זה אחד זה ואחד זה מן הנשואין גובה מן המשועבדין אבל מן האירוסין לא טרפא ממשעבדי דאומדן דעתא הוא דלא מסיק אדעתיה דליטרוף לקוחות אע"פ שכתב ואין הדברים נראין: