מאירי על כתובות ל

עיר שישראל וגוים דרין שם מצא בה תינוק מושלך אם רוב גוים גוי ומותר להאכילו נבילות אלא שבספק נפשות כגון לפקח עליו את הגל מקילין עליו וכל שכן שמצווין להחיותו אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה ואין צריך לומר שמצוה להחיותו אבל ליחסו לא הואיל ויש שם גוים כלל והילכך אם נקבה היא פסולה לכהנה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו פסולות לכהנה אף כשהוא נמצא בדרך שאין בו משום אסופי על הדרכים שביארנו בפרק יוחסין מטעם דתרי רבי בעינן:

מחצה על מחצה הרי זה ישראל ומצווין להחיותו ואין מאכילין אותו נבילות ומכל מקום אין מחזירין לו אבדה נגח שור שלנו את שלו פטור שכל שבהמות שלנו מזיקות לעובדי האלילים אין אנו חייבין לשלם ששמירת בהמות מדת חסידות וגדרי הדתות ואין גמילות חסדים למי שאינו גדור בדרכי הדתות ומעתה כל שמוציא אומרין לו הבא ראיה שלא מעובדי האלילים אתה נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה כישראל ומגופו והשאר אף הוא אומר הבא ראיה שלא מישראל אני ואשלם וקצת דינין נכללים עוד בתינוק זה לענין אם קידש מה דינו בקדושיו וכבר ביארנום בפרק יוחסין:

ונשלם הפרק ת"ל:

כבר ביארנו בתחלת המסכתא שזה הפרק אמנם הכונה בו בביאור החלק השני שבספר על הדרך שסדרנו שם אפני החלק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון במחלוקת שבין אדם לאשתו בעיקר כתבה שזה טוען במאתים וזה טוען במנה כיצד דנין בו השני שעל ידי שדבר זה צריך להתברר בעדים נתגלגל לבאר קצת דינין שבעדות ובפרט בעדות של קיום חתימה ויתגלגל בתוכו דין קיום שטרות השלישי באשה שאמרה גרושה אני ושבויה שאמרה טהורה אני על אי זה צד נאמנות וכן כשמעידות על זה אשה בחברתה ונתגלגל מזה לבאר גם כן כששני אנשים מעידים זה על זה על אי זה צד נאמנין ועל אי זה צד מעלין לכהנה הרביעי לבאר השבויה על אי זה צד מותרת לבעלה ועל אי זה צד אסורה הן לישראל הן לכהן החמישי לבאר מה שאדם מעיד בגדלו על מה שראה בקטנו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תבאר החלק הראשון והוא שאמר האשה שנתאלמנה או שנתגרשה והיא אומרת בתולה נשאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף חלוק קליות ראיה אמר הר"ם פי' הינומא בימה של עץ היה מנהגם שישאו בו הבתולות מבית האב לבית הבעל והעקר בדין הזה כי כאשר נעדרת הכתובה הנה הוא נאמן באמרו אלמנה נשאתיך אלא אם כן תביא עדים שיעידו שהיא נשאת בתולה או מי שיעיד בפניה בהיותה כלה ודאי שכבר עשו לה המעשים שדרכם לעשות אנשי המקום ההוא לבתולות יהיה מין ממיני הקשוטים או מין ממיני המשתאות וכיוצא בזה וכבר היה במקום ר' יוחנן בן ברוקא שהיו עושין חילוק קליות:

אמר המאירי פירוש ותובעת כתבתה ואין שטר הכתבה בידה שיתברר בתוכו אם מאתים אם מנה כגון שאבד או שהוא במקום שאין כותבין כתבה היא אומרת בבריא בתולה נשאתי ויש לי מאתים ואף הוא טוען בבריא בנתגרשה לא כי אלא אלמנה נשאתיך ואין ליך אלא מנה ובנתאלמנה מיהא אתה מפרש שהיורש טוען בבריא אלמנה נשאיך אבא הן שיהיה הוא בן אשה אחרת וידע בנשואיה הן שטען שכן צוה לו אביו והוא שאמרו בתלמוד המערב נתגרשה ניחא נתאלמנה מי עורר היורשין הא כל שאין היורש טוען בבריא אין באין עליה מצד טענינן ליתמי מאי דמצי טעין אבוהון שאם כן אין זה בריא וברי ומכל מקום יש מפרשים כן ודעתם שכל שאנו טוענין לו בריא מיקרי ואין הדברים נראין:

אם יש לה עדים שיצאה מבית אביה כדרך בתולה שהיה מנהגן להוציאה בהינומא ופירשוה בגמרא תנורא דאסא מלשון ותנור לו בירושלם שתרגום ירושלמי שלו והינומא ליה בירושלם והיא חפה של הדס עגלה כתנור וכן פירשוה יקוריתא דמנמנמא ביה כלתא ר"ל צעיף שנותנין לפעמים כנגד פניה שאם תנמנם מעט לא ירגישו בה וכן כשיצאה וראשה פרוע ר"ל שערה על כתיפה הרי זה עדות שבתולה נשאת וכן חלוק קליות לתינוקות ואין לחוש לבתולה מן הנשואין שכתבה מנה שאף היא אינה יוצאה אלא כאלמנה וכן אין לחוש למוכת עץ שאין לחוש לדבר שאינו מצוי וכן הוא בתלמוד המערב וכן כל שהוא מנהג קבוע לבתולה ואין עושין אותו לאלמנה כלל כמו שאמרו בגמרא רקדו לפניה העבירו לפניה כוס של בשורת או מפה של בתולים וכן בכל דור ודור מה שנוהגים בבתולה ולא באלמנה עדות מספיק לכך לבית דין שבו וכתבתה מאתים וכן הלכה והוא שאמרו בגמרא בבבל דרדוגי מישחא ארישא דרבנן בשעת מעשה ר"ל שהיו מושחין ראש הבחורים והתלמידים בשמן מבושם בשעת הנשואין וכן כל כיוצא בזה לפי המנהג אבל אם אין לה עדים בעל נאמן ואפילו לרבן גמליאל שהרי טענה זו ברי וברי הוא והוא נאמן עליה אף במקום רוב ר"ל אע"פ שרוב נשים בתולות נישאות שמכל מקום אף רוב הנישאות בתולות יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול בכך איתרע ליה רובא וכן הלכה ומיגו דמצי אמר פרעתי אין כאן שאם נתגרשה הרי אמרו הוציאה גט ואין עמה כתבה גובה כתבתה ובנתארמלה הואיל ובמקום שאין כותבין כתבה הוא ואין שובר בידו אינו יכול לטעון פרעתי ואף במקום שכותבין כתבה ואבד הואיל ויש עדים שכתב לה אינו יכול לטעון פרעתי אלא אם כן הוציא הוא הכתבה בקרע בית דין או שיוציא שובר ועוד שהרי מיגו במקום עדים הוא שעידי הינומא הם הם עידי מאתים ולא הזכיר במשנה זו לראיה על דבר זה נשואי רביעי ואמרו בתלמוד המערב שבפרק ראשון אין רביעי ראיה ונראה הטעם ממה שאמרו אשה נשאת בכל יום וכן שמן הסכנה ואילך נהגו לכנוס בשלישי:

מודה ר' יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן אמר הר"ם פירוש אמרו ומודה ר' יהושע ירצה בו מודה לר"ג אשר חלק עליו בפרק הראשון בדמיון זה הדין באמרו היא אומרת משארסתני נאנסתי אשר לא יאמין אותה לר' יהושע ואע"פ שיש שם מיגו לפי שהיא מיגו דיכלה למימר מוכת עץ אני וכשרה לכהונה וקאמרה נבעלתי דפסלה עצמה לכהונה נאמנת לומר משארסתני נאנסתי אבל לא יאמין אותה ר' יהושע בזה לפי שלא יתחייב הבעל הכתובה משום האי גונא דמגו לפי שהוא תלוי בדרך אסור והתר לפי שפסולה לכהונה או כשרה לכהונה הוא אסור והתר אבל בכאן מודה ר' יהושע לפי שהוא מיגו תלוי במאזני הממון לפי שהוא מיגו דיכלי למימר שלי הוא וקאמר של אביך ולקחתיה ממנו נאמן ואם יש עדים שהיא של אביו אינו נאמן בתנאי שהיתה ברשותו שתי שנים בחיי האב ושנה בחיי הבן אשר לא ישלם לו שני חזקה בחיי האב ולזה אינו נאמן שהעקר אצלנו אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל ר"ל שאחר שכבר התחילו שני חזקה והוא קטן ואעפ"כ זה המחזיק על עמדו עד שישלם לו שני חזקה אחר שגדל הקטן אינה חזקה וזהו אשר רצה להשמיע אלינו:

אמר המאירי פירשו בגמרא שעל מיגו האמור בפרק ראשון שנחלקו בו ר' אליעזר ור' יהושע הוא חוזר כלומר אע"פ שנחלק עם רבן גמליאל שלא להאמינה אף במקום מיגו כמו שהתבאר במשארסתני נאנסתי ויש לי מאתים והוא אומר לא כי אלא עד שלא אירסתיך והיה מקחי טעות ואין לך כלום שהיה ראוי לומר אף לר' יהושע שתהא נאמנת מגו דמציא אמרה מוכת עץ אני תחתיך שיש לה גם כן מאתים ושאינה פוסלת עצמה לכהנה אלא לכהן גדול לבד ואעפ"כ חלק לומר שאינה נאמנת אין הטעם אלא מפני שהבעל היה תובעה בדין תחלה ואינה נאמנת עוד במיגו וזהו שאמרו עליו שור שחוט לפניך כלומר קלקול הדבר ר"ל שעל ידי ערער היא טוענת כן אבל כל שאומר לחברו שלא מכח תביעתו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שאין כאן שור שחוט ר"ל שהרי לא על ידי ערער הוא טוען כן אלא שמאחר שהוא מכניס עצמו בדבר שלא היה אדם תובעו כלל ודאי אלמלא שהדבר כמו שהוא טוען לא היה מכניס עצמו בספק ונאמן אפילו לא החזיק בה שני חזקה ואם יש עדים שהוא של אביו ולא מפי המחזיק לבד נתברר הדבר לזה והוא טוען שלקחה מאביו אינו נאמן ואפילו באו עדים אחר כן שבודאי סרך שקרות יש בדבר ואף לדעת האומר קם דינא כבר ביארנו בראשון של בתרא שבדבר שאפשר לבא לידי בירור אין אומרין כן ולגדולי הדורות ראיתי בהפך סברא זו ר"ל שכל שהעמדנוה בידם מכח הפה שאסר וכו' אע"פ שבאו עדים אחר כן אין מוציאין מידו ואין הדברים נראין וגדולי המחברים פירשו בקצת חבוריהם הטעם במה שמודה ר' יהושע בזו מפני שטענת מגו האמורה בפרק ראשון אין הדין נותן להוציא הממון בטענת מיגו שבאיסורין כגון להאמינה במשארסתני נאנסתי משום מיגו דמוכת עץ הבא להכשירה לכהנה ואע"פ שהיתה מועלת אף למאתים מכל מקום עיקר תועלת הטענה לענין כהנה הוא אבל זו שאף טענת המיגו תלויה בממון ר"ל מגו דמצי אמר שלי היתה נאמן ולמדנו מפירוש זה כל שהמיגו מועיל לשני דברים דנין אותו אחר המועיל יותר ולשיטה זו אתה מפרש שור שחוט תקון הדבר כלומר שבזו הדבר מתקן שהטענה ממין המיגו ובזו מיהא הלכה שאפילו היה הוא תובעו והוא אומר באמת של אביך היתה ולקחתיה ממנו כל שהיה יכול לומר שלי היתה נאמן הא כל שיש לו עדים או שבאו אחר כן אינו נאמן עוד בטענתו ויש מפרשים בהאי מיגו דהתם פליגנא עלך משום דלגבי כתבה לא מהימנא מיגו דמהימנא בה להכשר כהנה דאע"ג דאפילו לדידי מהימנא להכשר כהנה התם הוא דהא איכא תרי ספיקי אבל לגבי כתבה לא מהימנא וכיון שאינה נאמנת על טענה זו אף באותה טענה אין מאמינין אותה במיגו שלה אבל זה של שדה זו הרי אלו אמר שלי היתה מעולם היינו מאמינין לו להיותה שלו ואם כן אף כשאמר של אביך היתה ולקחתיה נאמן במיגו הן שיהא הוא מקדים לומר כן הן שיהא האחר תובע אותו תחלה ושור שחוט לפניך מהדר אזו של שדה כלומר שהוא שחוט לפניך ואין לומר שאינו שחוט ואף זה טענת המיגו הועילה לו לענין מה שטוען אבל התם אין טענת המיגו מועילה לדעתי על הכתבה ונכון הוא ויש מפרשים בההוא מגו דהתם פליגנא עלך דהוה ליה אפוקי ממונא בהאי דהכא מודינא לך דהוה ליה אוקומי ממונא ושור שחוט ר"ל התם אין הדבר מתקן אצלה שאין הממון בחזקתה ואינה נאמנת במיגו להוציא ממון אבל הכא אוקומי ממונא הוא וכן פירשוה גדולי המפרשים ואע"פ שזו ודאי לענין מיגו הלכה כן מכל מקום לא פסקנוה בה כרבן גמליאל אלא מצד טענת בריא ושמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הצד שביארנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: