מאירי על כתובות כט

כל שאנו מצריכים בזו תרי רובי פירושו רוב העיר כשרים ורוב סיעה של בני אדם כשירים הבאה משאר מקומות הא אם רוב הסיעה היא מן העיר עצמה אין זה קרוי אלא חד רובא שהכל בכלל רוב העיר הוא וכל שיש שם תרי רובי לא סוף דבר כשלא נודע לנו מאי זה רוב פירש אלא אף כשנודע לנו שמרוב העיר פירש אע"פ שאין לתלותו אלא בחד רובא מכשירין אותה שמכל מקום בתרי רובי לא גזור וזהו שאמרו הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואף בתרי רבי כל שהיא הולכת אצלם הוה ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי ונמצא שאין מכשירין אלא כתרי רבי ושיפרוש מאחת מהן וגזירה זו מצד שבני העיר קבועין ומזדמן לפעמים שהיא הולכת אצלם וגזרו אף על הפורש אלא אם כן בתרי רבי ולשיטה זו הזהר שלא לגרוס כאן לא צריכא דאזלא איהי לגביהו אלא איכא דאזלא איהי לגביהו הא כל שלא בשעת קרונות או בשעת קרונות אלא שדלתות מדינה נעולות אין כאן אלא חד רובא ואין מכשירין אותה לכתחלה ויש פוסלין בה אף בדיעבד ואין הדברים נראין ולענין עוברה כל שאתה מכשיר בה אתה מכשיר בבתה וכל שאתה פוסל בה אתה פוסל בבתה:

ודין זה שאמרו בקבוע שהוא כמחצה על מחצה וכל הפורש שמן הרוב פורש כך הוא הענין שכל שקבוע ולא פירש הפורש מאליו אע"פ שעקרו אדם משם והנידו ממקום קביעותו אין זה נקרא פורש אלא קבוע הואיל ועל ידינו נעקר ממקום קביעותו וזהו ענין רוב העיר שאע"פ שהאשה אף כשהיא באה אצלו עוקרתו ממקומו אין זה קרוי פורש ומכל מקום כל שהוא ניד כגון סיעה עוברת אף כשהולכת אצלו ועוקרתו ממקומו נקרא פורש הואיל ואף הוא היה נד מעיקרו וזהו היתרון שיש לרוב סיעה על רוב העיר שרוב סיעה אין שם פנים שלא לילך בה אחר הרוב אף בהולכת אצלו:

זה שהוצרכנו לתרי רבי דוקא ליוחסין מתורת מעלה עשו ביוחסין אבל לענין איסורין הולכין אחר הרוב אף ברוב אחד מעתה תשע חנויות כלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זו ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב ואפילו בדלתות מדינה נעולות שאין להקל מצד רוב סיעה של טבחים כשירים הבאים ממקום אחר וכבר ביארנוה במסכת חולין:

ספק טומאה ברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור ואפילו במקום רוב אחד שהוא קבוע שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מעתה תשעה צפרדעים מתים ושרץ אחד מת ביניהם ברשות היחיד טמא אע"פ שרבן צפרדעים שאינו בכלל שמנה שרצים לטומאה וברשות הרבים טהור תשעה שרצים מתים וצפרדע אחד מת ביניהם ברשות הרבים טהור אע"פ שרבן שרצים שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב טומאה הא כל שפירש ונגע בו אף ברשות הרבים טמא שודאי טומאה הוא וברשות היחיד טמא אף בלא פירש:

המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מעתה הזורק אבן לבית שיש בו ישראלים והרג אחד מהן פטור שהרי לא נתכוין לו מעתה אינך צריך להעמידה בשיש גוי אחד ביניהם ומצד שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי שהרי אף בכלם ישראלים כן וסוגיא זו אינה אלא לדעת האומר שהמתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב: