מאירי על כתובות לא

זה שביארנו במשנה שכל שאין לה עדים הבעל נאמן יש מפרשים נאמן בלא שבועה ואע"פ שהוא מודה מקצת הרי מכל מקום שיעבוד קרקעות יש כאן ועוד שאף דין מודה מקצת אין כאן שהרי אין הטענה אלא על המנה שהמנה האחר ידוע הוא לכל וכמו שאמרו בתלמוד המערב הלכה א' כל עמא מודו שהוא חייב לה מנה והיא תובעת לו מנה אחר והוא אינו מודה לה המוציא מחברו עליו הראיה ומכל מקום גדולי האחרונים שבספרד כתבו שנשבע על השאר שבועת התורה שהרי מכל מקום תביעתה מאתים והודאתו מנה ואי משום דמטלטלי לכתבה לא מישתעבדי אף בחיי הבעל כמו שיתבאר בפרק נכסים ונמצא שיעבודה קרקע הואיל ותקנת אחרונים לגבות מן המטלטלין חוזרת לדין מודה מקצת ואע"פ שהשטר שעבוד קרקעות הוא דוקא כשיש בידו שטר שיהא יכול לטרוף בו לקוחות הא כל שאין בידו שטר או שיש בידו ואינו יכול לטרוף בו אין זה שיעבוד קרקע ואע"פ שאם הוא ביד הלוה גובה הימנו דמיניה ואפילו מגלימא דאכתפיה אין זה שיעבוד שהרי אף במלוה על פה כן וזו שבכאן הרי אין שטר בידה ואף גדולי המחברים פוסקים שנשבע הבעל שבועת התורה על השאר:

לענין ביאור סוגיא זה שאמרו בגמרא כיון דרוב נשים בתולות נשאות כבריא ושמא דמי יש שואלים בה והרי אמרו אין הולכין בממון אחר הרוב וכל המוציא מחברו עליו הראיה ותירצו דהכא שני דאיכא חזקה בהדי רובא שהרי אשה בחזקת בתולה היתה עומדת בשעת נשואין וזהו ששאלו בתלמוד המערב הלכה א' והלך אחר הרוב ורוב נשים בתולות נשאות והשיבו זאת אומרת לא הלכו במדת הדין ובממון אחר הרוב וכו' עד שאמ"ר אבין בדבר אחד הלכו בממון אחר הרוב בהדה דתני גמל האוחר בין הגמלים ונמצא אחד מהם מת אני אומר אותו שהוא אוחר הרגו כלומר שאף זה חזקה שמוחזק הוא בכך וכן הנוטל כלים מבית האמן להוליכן לבית חמיו שאם נאנסו בהליכה חייב לא משום רוב ר"ל דרוב חותנים מקבלים אלא משום חזקה כמו שביארנו בסוף שלישי של נדרים: