מאירי על כתובות כא

גוי קטן שבא לפני ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו ואין לו אב או שיש לו אב ואין האב בא להתגייר עד שיתגייר בנו עמו על דעת האב ואף הוא אינו כדאי למסור לו עול מצות שיתגייר על סמך אותה הודעה הואיל ומכל מקום הוא תובע בכך מטבילין אותן על דעת בית דין כלומר שאותם הבאים לגיירו מודיעין את הדבר לבית דין ומגיירין אותו על דעתם כאלו הם אבותיו של זה שיהא ענינו מסור להם כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדשת אמונה והמגיירים מיהא צריכין שיהיו שלשה והוא הדין שמוהלין אותו ולא תפש לשון טבילה אלא מפני שהיא באה אחר המילה והיא גמר הגרות וכן שהיא באנשים ובנשים ולא סמכו על דבר זה אלא מפני שהגרות זכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שהגוי לדברי הכל נוח לו להיות מותר בכמה דברים שיהא נאסר בהן אחר גרותו שלא נחלקו ר' מאיר וחכמים אי בהפקירא ניחא ליה אלא בעבד כנעני הואיל וטבל ונעשה ישראל במקצת ואע"פ שבעבד מיהא הלכה כחכמים כמו שביארנו בראשון של גיטין בגוי מיהא כלם מודים שנוח לו בהתרו ואינו רוצה ליגדר בגדרי הדתות ונמצא שאין זה זכות לו אלא אם כן הוא רוצה בכך וקטן כמי שאינו בפניו הוא ואין חבין לו לאדם שלא בפניו מכל מקום גוי קטן הואיל ולא נתגדל על אותו שלוח אין השלוח זכות לו ומתוך כך מגיירין אותו ונעשה בגרות זה גר גמור להיות מגעו ביין כשר ולכל דבר וכל שכן אם נתגייר אביו ונתגייר בנו קטן על ידו שהוא נכנס לברית ולקדשת אמונה על ידו שהרי הדבר מוכיח בזו להיות חביב להם יותר על שאחזו מעשה אבותיהם בידיהם ויש אומרים כן אף באם והזהר בסוגיא זו שלא לגרוס והא קיימא לן דעבדא בהפקירא ניחא ליה דהא ודאי לא קיימא לן הכי כדכתיבנא אלא הגירסא הנכונה והא קיימא לן דגוי בהפקירא ניחא ליה כלומר שכלם מודים בכך:

ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום בין שנתגייר על דעת בית דין בין שנתגייר על דעת אביו יכולין הם למחות ולחזור לסורן ואין מענישין אותן אף כשידינו תקפה אלא שהגאונים מסכימים שמגעו ביין למפרע מותר הואיל וקטן היה ואע"פ שגוי קטן עושה יין נסך ההיא לגזירה דגדול אבל הכא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן ואף לכשהגדיל באותה שעה שנעשה גדול והיא שעה ראשונה של תחלת ארבע עשרה לזכר יכול למחות ואם קדש באותה שעה ומיחה אינה צריכה גט שנעשה הוא גוי למפרע וסופו הוכיח שלא חלה קדשה עליו כלל הא משהגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות ואם מיחה מענישין אותו ואם אין ידנו תקפה מכל מקום דנין אותו כישראל משומד להצריך גט על קדושיו הן כשקדש בגרותו בשעה שהגדיל הן בשקדש אחר שחזר לסורו כדין ישראל משומד ומכל מקום גדולי הפוסקים הביאו דין גר קטן שמטבילין אותו על דעת בית דין במסכת יבמות ולא הביאו זו של הגדילו יכולין למחות ומתוך כך יש שפוסקין שאין יכולין למחות אלא שאף לדעת הפוסקים שיכולין למחות עד שיגדילו שעה אחת גיורת שנתגיירה והיא קטנה ונשאה אחד ומת גובה כתבתה אם מאתים בנתגיירה פחותה מבת שלש ואם מנה אם נתגיירה לאחר שלש ויום אחד שכל זמן שלא מיחתה מיהא גיורת היא ועשו לה תקנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואין אומרין שלא ליתן לה עד שתגדיל ולא תמחה אלא נותנין לה מעתה ומכל מקום בבתולות שיש להם קנס מבת שלש שנים ויום אחד עד שיבגרו שבכללן ממזרת ונתינה וכותית ולא התרו בהן כמו שיתבאר בפרק שלישי וגיורת ושבויה ושפחה שנתגיירו או נפדו או נשתחררו פחותות מבת שלש שנים ויום אחד בגיורת מיהא אין נותנין קנסה מיד שמא תחזור לסורה אלא לכשתגדיל ולא תמחה ויש פוסקין כן אף בכתבה אלא שגדולי הדורות כתבוה כדברינו מפני שכך העלה רבא בסוף הסוגיא אלא שאף אני חוזר לפסוק כדבריהם מפני שאין זו קרויה מחלוקת בין אביי ורבא ולא נאמרה לכל אחד מהם אלא דרך דחייה כלומר אביי לא הקשה מזו מפני שהיה אפשר לדעתו לתרצה כן ורבא לא הקשה מזו מפני שהיה אפשר לדעתו לתרצה כן ומכל מקום שתיהן ראויות להקשות ולהעמיד בשתיהן מה שתירצו בהן דדוקא לכי גדלה וכן הדברים נראין:

זה שביארנו בהגדילה שעה אחת יש אומרין שלא שעה דוקא אלא רגע הסמוכה לסוף קטנותה וראוי לשאול אם כן היאך תמחה והיאך אפשר לצמצם בכוון רגע ראשון של גדלות ותרצוה כשמתחלת למחות בסוף קטנות ועמדה במחאתה בתחלת גדלותה ואף בתוספות נדחקו לפרש שאף משגדלה יכולה למחות אם לא הודיעוה עול מצות משגדלה ומשגדלה והודיעה עול מצות אם לא מיחתה יכולה עוד לימחות ואיני יודע דחקים אלו למה אלא שעה אחת פירושו כל אותה שעה על הדרך שביארנו: