מאירי על כתובות כ

טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא טוענת עדין אני בתולה אע"פ שהוא טוען שמא שהרי אפשר שהטה ולא הרגיש והיא טוענת בבריא מאחר שיש בדבר בדיקה בודקין אותה ובדיקה הוגנת בענין זה להושיבה על פי חבית של יין ואם היא בתולה אין ריח היין נודף דרך פיה:

טען הוא בעלתי ולא מצאתי דם והיא אומרת בתולה הייתי אלא שאני ממשפחת דורקטי ר"ל דור קטוע שאין לבנותיהם לא דם נדות ולא דם בתולים אע"פ שהיא טוענת כך בבריא בודקין אותה בקרובותיה הואיל ואיפשר לבדוק אין סומכין על דבריה ומכל מקום יראה לי שאם היא מארץ רחוקה ואין לנו בדיקה בכך סומכין על דבריה שהרי מכל מקום בזו היא ברי והוא שמא ומכל מקום אם טוענת אני מטבע של דורקטי אע"פ שקרובותיה אינן מטבע זה אינו כלום שאף היא אינה יודעת בעצמה שיהא טבעה בכך שהרי רוב נשים אינן רואות קודם בגרות והרי בוגרת אין לה טענת דמים כמו שיתבאר:

טענה היא ששני בצורת היו ונתיבשה כל כך מתוך הרעבון עד שאין הדמים מצויין אף זו יש לה בדיקה והוא שתכף לדבר זה ירחיצנה בחמין ויעדנוה ויעגנוה במאכל ובמשתה ויחזור ויבעול ואם ראה דם נאמנת ואם לא ראה דם אינה נאמנת הא כל שאי אפשר לבדוק כל שהיא טוענת בבריא והוא אין לו טענת בריא כטענה שלה נאמנת:

בפרק שלישי יתבאר שהסומא ואילונית יש להם טענת בתולים שבנות דעה הן ובחזקת בתולות הן עומדות אבל החרשת והשוטה אין להם טענת בתולים שהרי בחזקת בעולות הן מתוך שאינן בנות דעה מופקרות הן לכל מוכת עץ אין לה טענת בתולים הבוגרת יש לה טענת פתח פתוח מפני שאף הבוגרת פתחה סתום אבל אין לה טענת דמים מפני שדמיה כלים ויש פוסקים בה הפך הדברים מצד גירסא שנזדמנה להם בספריהם בפרק שלישי כמו שיתבאר שם ולדעתם יש לבוגרת טענת דמים אבל לא טענת פתח פתוח ואף גדולי המחברים כתבוה כן ואף בתלמוד המערב נראה כן שאמרו שם בוגרת כחבית פתוחה דמיא כלומר שהבתולים כלים ומתקלשים עד שאין אדם מרגיש בפירוקן ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשיטתנו ויש אומרין באילונית שכתבנו שיש לה טענת בתולים דוקא בששה חדשים שהם זמן נערות אבל אחר כן אף האילונית נקראת בוגרת לענין זה אם לטענת פתח אם לטענת דם כל אחד לשיטתו:

ובתלמוד המערב נתחדשו דברים לומר שבכל אלו שאין להם טענת בתולים דוקא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכבר כתבנו שבתלמוד שלנו אינו כן ומכל מקום לשון תלמוד המערב בזה בוגרת כחבית פתוחה הדא דתימא שלא להפסידה כתבתה אבל לקיימה אינו רשאי מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובאת לפני ר' ואמר לה היכן הם אמרה לו מעלותיו של אבא היו גבוהות והאמינה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול וכו' הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי הנושא את האשה וכו' משארסתני נאנסתי וכו' נאמנת הדא דתימא להפסיד כתבה אבל לקיימה אינו רשאי וכלהון מן דמר ר' הילא מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה היא אומרת דם בתולים והוא אומר דם צפור הורע כחו שלא נהג המנהג הזה הדא דתימא שלא להפסידה אבל לקיימה אינו רשאי:

המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר בתולה כתבתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים ויש להם טענת בתולים הגדול שבא על הקטנה והקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתן מאתים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתבתה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו שנתגיירו שנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מנה ואין להם טענת בתולים אמר הר"ם פי' העקר שכל שנבעלה והיתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הנה היא כאלו לא נבעלה ולא נפסדו בתוליה ואמרו הנה גדול ר"ל בן תשע שנים ויום אחד אשר התבאר במסכתא הקודמת במקומות רבים שביאתו ביאה והקטן הוא כאשר הוא פחות מאלו השנים אשר אין ביאתו ביאה וגדולה היא אשר היא בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה אשר היא בת ג' שנים ויום אחד ולמעלה אשר ביאתה ביאה והקטנה תקרא אשר היא פחותה מאלו השנים וכבר ידעת ששפחה וגיורת ושבויה בחזקת בעולות לעולם:

אמר המאירי בתולה כתובתה מאתים אם מן התורה אם מדרבנן כל אחד לשיטתו על הדרכים שביארנו ואלמנה מנה וכלם מודים בה שמדרבנן היא ועקר הדברים ששתיהן מדברי סופרים וכמו שאמרו בכמה מקומות טעמא מאי תקינו רבנן כתבה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כמו שביארנו ונתקן להם שיעור כתבה כפי חביבותם בתולה אלמנה וכו' כלומר בתולה שנתגרשה או נתאלמנה או נחלצה מן האירוסין אף זו כתבתה מאתים ויש לזה הנושאה עכשו עליה טענת בתולים אם לאסור אם להפסד כתבה על הדרכים שביארנו וכן הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה פחות מבת שלש שנים ויום אחד כתבתן מאתים שחזקת בתולות גמורות עליהן ואפילו נבעלו בודאי שכל שבתוך שיעור זה כנותן אצבע בעין דמי ובתלמוד המערב אמרו למה זה דומה לעושה גומא בתוך בשר והיא חוזרת ומתמלאת ר' חייא תני לעוכר את העין והיא חוזרת וצוללת הגדול שבא על הקטנה ר"ל פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כתבתה מאתים וזו כבר הוזכרה אלא שחזר ולמדה לצורך הבאה אחריה והיא הגדולה שבא עליה קטן פחות מבן תשע כתבתה מאתים שאף זו אינה ביאה כלל מוכת עץ והוא שנתקע עץ בבתוליה או שנבקעו מצד חבטה כתבתה מאתים דברי ר' מאיר מפני שהוא מדמה אותה לבוגרת וחכמים אומרים שמוכת עץ אין כתבתה אלא מנה מפני שהם מדמים אותה לבעולה והלכה כדבריהם ויתבאר בגמרא אפילו הכיר בה בשעת קדושין או אף בשעה שכתב לה הכתבה לדעת קצת הא כתבת מנה יש לה אפילו לא הכיר בה אלא שכנסה בחזקת בתולה ואין אומרין שמקח טעות הוא לגמרי ואין לה כלום אלא יש לה מיהא כתבת מנה וכן הלכה בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנשואין כתבתה מנה הואיל ונכנסה לחפה אע"פ שהיא בתולה אין לה אלא כתבת מנה ובתלמוד המערב אמרו בתולה מן הנשואין בטל חינה ואין לה טענת בתולים להפסידה כתבתה הא לאסרה כל שהיא אשת כהן ואין בה אלא ספק אחד אסורה ומשנתנו שמוכחת שמותרת לו פירשוה בגמרא בשקדש השני ובעל סמוך לקדושין שאין לחוש לתחתיו זינתה הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירה או נפדית או נשתחררה יתירה מבת שלש שנים ויום אחד אפילו הן בתולות עדין הואיל וחזקתן בעולות אין להם אלא כתבת מנה וכן אין להן טענת בתולים ויתבאר במסכתא זו שהבוגרת והסומא והאילונית כתבתן מאתים אבל חרשת אע"פ שתקנו בה נשואין מדבריהם לא תקנו לה כתבה אבל השוטה לא תקנו לה אפילו נשואין כלל ומכל מקום כל שכתב להן כתבה כתבתן קיימת ונראה שזהו שאמרו בבריתא פקח שנשא חרשת או שוטה כתבתן מאתים מפני שרוצה הוא להחזיק להם את הנכסים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

חכם ששתה רביעית יין אל יורה ולא סוף דבר בשתיית יין אלא כל שאכל דברים המשכרים כגון תמרים ודבילה קעילית וכיוצא בהם ראוי לו להזהר מן ההוראה שאין הוראה בבלבול הדעת ושמעתא בעיא צילותא: