מאירי על כתובות רט

כל דיין שנוטל שוחד עובר בלא תעשה שנאמר ושחד לא תקח ולא סוף דבר שמקבלו כדי להטות את הדין שהרי הטיית הדין אף בלא קבלת שחד עובר בה בלא תעשה שנאמר לא תטה משפט אלא אפילו כשמקבלו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושחד לא תקח מעתה אין בזה חלוק בין שקבל מצד אחד בין שקבלו משני הצדדין כל שמקבל שום דבר בתורת שחד עובר בלא תעשה לא קבלו בתורת שוחד אלא בתורת שכר כאדם שאומר איני מתעמל לעיין ולפשפש בהלכות כדי לדון את דינכם בחנם או שאמר איני רוצה ללמד לכם את הדין בחנם אלא שמכל מקום דיניו בטילים ועל זו אמרו הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים:

לא היה נוטל לא בתורת שחד ולא בתורת שכר אלא שהיה עוסק במלאכתו והוא תובע מהם כשיעור בטולו ממלאכתו והוא הנקרא אגר בטילא אם אין שיעור תביעתו ברור לכל שיהא שכר הבטילא לבד אלא שנראה כתובע יותר משכר בטולו אע"פ שאין ברור גם כן כגון שאמר הולך הייתי למקום פלני והייתי מרויח כך והוא הנקרא בטילא דלא מוכח מכוער הדיין אלא שמכל מקום דינו דין ואם היה ברור לכל שאין תביעתו ביתר מכדי בטולו והוא הנקרא בטילא דמוכח מותר לכתחלה ועל זו אמרו קרנא הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודיין דינא וכן אמרו רב הונא כי הוה אתו קמיה לדינא אמר הבו לי גברא דדלי בחריקאי ואדון לכו דינא: