מאירי על כתובות רא

אע"פ שקטנה זו שהזכרנו יכולה למאן בעוד שלא מיאנה מיהא בעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה ובהפר נדריה ויורשה ומיטמא לה ואע"פ שהטומאה מן התורה ונשואי קטנה אינם אלא מדברי סופרים ואין דברי סופרים דוחים דברי תורה אלא בשב ואל תעשה פירשוה ביבמות פ"ט ב' מפני שהיא כמת מצוה כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה היא ובהפר נדריה מיהא פירשו במסכת נדה פרק דופן מ"ו ב' מפני שאף מופלא סמוך לאיש דרבנן והוה ליה דרבנן בדרבנן ואף לדעת האומר שם מופלא סמוך לאיש דאוריתא הואיל וקיימא לן כל הנודרת על דעת בעלה נודרת אף בקטנה נאמר שעל דעת בעלה היא נודרת ואין כאן עוקר דבר מן התורה:

זה שביארנו שהשניה אין לה בלאות של נכסי מלוג שמשמען של דברים שהנשים הכשירות יש להם וכן שכתבנו שהאילונית יש לה הן הן הדברים לפי מה שקבלנו וכן כתבוה רוב פוסקים ומכל מקום גדולי הדורות פסקו שאף שאר הנשים אין להם בלאות של נכסי מלוג וממה שאמרו בסוגיא זו שמע מינה מדרב כהנא עיילא ליה גלימא קרנא הוי ואין לו ללבשה עד שתבלה לגמרי אלא ילקח בהן דבר שעושה פירות ומתוך כך בזו הוא שקנסוה האשה כשרה דעלמא אית לה אע"ג דליתנהו דשלא כדין בלאם דאי סבירא ליה פירא הוי אפילו כשירה לית לה והקשה והא אמר רב נחמן פירא הוי דרב נחמן ודאי פליגא ולדעתו של רב נחמן לא הוזכרו בלאות במשנה אלא של נכסי צאן ברזל אבל של אף שאר נשים לית להו ואין צריך לומר בשניה ואילונית והם פוסקים כרב נחמן ואף גדולי הפוסקים כתבוה בפרק נכסים ועם כל זה פסקו בכאן כסוגיא זו ושמא הם סוברים שדברי רב שימי אינם מכוונות או שמא הם מפרשים כאן אית לה כשיעור הבלאות כדי שלא יבלה הקרן והבלאות ישארו לקרן ובשניה אינו מחזיר כלום ודוחק הוא:

נשים אלו שאמרו עליהם במשנתנו שאין להם כתובה דוקא מנה מאתים אבל תוספת יש להן שהקטנה היה לו לחוש שמא תמאן והשניה היה לו לידע שחכמים יהו כופין אותו להוציא ולא היה לו לחייב עצמו בתוספת ומאחר שכן מתנה הוא שנתן לה ואע"פ שבממאנת ואילונית אין להם בנכסי צאן ברזל ומאי שנא תוספת באלו אינן מתנה אלא שקבל עליו אחריותן להיות שבחן שלו וקבל עליו אחריותן כדי למכרן והוו להו דמי מקח טעות אבל תוספת מתנה הוא על מנת שתשמשנו וכל שרוצה לעמוד באיסורה ולשמשו לא הפסידה שהרי בתנאה היא עומדת והאיסור אינה גורמתו אבל כל שחדשה בו איסור בעוברת על דת וחברותיה או שבאה היא לצאת כגון דאמרא בעינא חוטרא וכו' אין לה תוספת ומכל מקום אותם שבמשנתנו גובינת נדוניתן במה שיש שם ממה שהביאו או בדבר הבא מחמת מה שהביאו ואילונית מכל מקום הואיל ולא הכיר בה אף תוספת אין לה דאדעתא דהכי לא כתב ואף הוא לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה כך היא שיטתנו וגדולי הפוסקים גורסין בה אף אילונית וכן כתבו גדולי המחברים ואין דבריהם נראין:

נשים שאמרו עליהן יוצאות שלא בכתובה כגון אשה שזינתה או עוברת על דת משה ויהודית או יוצאה משום שם רע אין להן לא כתובה ולא תוספת אלא שנוטלות בלאותיהן הקיימין שהרי אמרו זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין בין מנכסי מלוג בין מנכסי צאן ברזל ובנכסי צאן ברזל מיהא אם הביאה מעות או מיני סחורות כתבו הגאונים שכל הבא מחמתם הוא בדין בלאות ומה שאבד בין ממלוג בין מברזל הפסידה:

זה שאמרו נשים שאמרו אין להן כתובה וכו' וזה שאמרו יוצאות וכו' לא מצד הלשון הוא נאמר כן אלא כך פירושו נשים שאמרו אין להן כתובה מעיקר נשואין שתחלתן כסופן אפילו נאמר עליהן לשון יוצאות שלא בכתובה אין להן כתובה וכו' ואם כן נשאת למי שאין לו בנים שאמרו עליה לשון תצא שלא בכתובה אף היא יש לה תוספת ונשים שיוצאות שלא בכתבה פירושו שמעקרן היו ראויות לכתובה אלא שחדשו הפסדן כגון עוברת על דת ואפילו הוזכרה כאן לשון אין להן וכו' ואם כן כל אותם שהוזכרו תצא מזה ומזה ואין להם כתובה וכו' ואף תוספת אין להן ויש מדקדקין אותה מצד הלשון ואינו כלום:

כבר ביארנו בחייבי לאוין שאם הכיר בהן יש להן כתובה ותנאיה ואם כנסה סתם ר"ל שלא הכיר בה אין לה כדין אילונית ואין צריך לומר שכן אם כנסה בחזקת כשירה ונמצאת מחייבי לאוין ומכל מקום בהכיר בה שאתה מחייבו במזונותיה פירשו במסכת יבמות פ"ה א' דוקא לאחר מיתה כגון שלא הספיק להוציא עד שמת אבל בחייו הואיל ובעמוד והוצא קאי אין לה מזונות ובלאות שביארנו בחייבי לאוין שאין להן יראה שהדין בהן כאילונית שכל שהיה בעין נוטלת בין מלוג בין בברזל וכל שבלו לגמרי במלוג יש לה ובברזל אין לה:

אשה שאין לה ווסת התבאר במסכת נדה פרק ראשון י"ב ב' שמשמשת בשני עדים והן הן עוותיה הן הן תקוניה כלומר שתשמש בהם פעם ראשונה ושניה ושלישית ואם נמצא דם על שלו או על שלה בכל פעם הרי הן עוותיה והוחזקה נדה כל ימיה ויוציא ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות שאין קיימין ולא יחזיר עולמית אפילו נתרפאת שאם יהא רשאי להחזיר זימנין דאזלא ומינסבא ומיתקנה ואמר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין ואם שמשה בשני עדים אלו שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהם הן הן תקוניה והרי היא ככל הנשים וכבר ביארנוה שם בכדי הצורך:

ונשלם הפרק תהלה לאל: