מאירי על כתובות קצט

כבר ביארנו שהשליח שמכר דינו כאלמנה שאם טעה בכל שהו חוזר גדולי המחברים כתבו דרך סברא שאף אפטרופוס כשליח ואינו דומה לבית דין מפני שהוא יחיד ולא יראה כן:

ולענין הסוגיא מיהא מה ששואלין בה שבכאן אמר רבא שליח ב"ד כדיינין ובשני של קדושין מ"ב ב' אמר הוא שהשליח חוזר בכל שהוא כבר ביארנוהו בשני של קדושין:

ומכל מקום באלמנה יראה מסוגיא זו שמכירתה אף בינה לבין עצמה כשליח ואינה צריכה בית דין וכמו שאמרו כאן מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד ויש בה מקום עיון שהרי בשני של מציעא ל"ב א' אמרו שצריכה מיהא בית דין הדיוטות אלא שיש לפרשה לכתחלה אבל בדיעבד מה שעשתה עשתה ומתוך כך צריכה שבועה ומכל מקום גאוני הראשונים כתבו שאף בדיעבד אינו כלום ואף בשנים כמו שכתבנו למעלה וזה שקוראה בכאן יחידה כל שאין שם ב"ד מומחין יחידה היא נקראת וגדולי המפרשים מכריעין שהיא צריכה ב"ד הדיוטות לשום את הקרקע אבל מכירתה מכל מקום אף בינה לבין עצמה היא וגאוני הראשונים כתבו בספר המקח שהשליח צריך למכור במעמד שלשה הראויים לעדות כדין אלמנה שצריכה שלשה הדיוטות על הדרך שביארנו במציעא פרק מציאות ולא יראה כן:

יתומים קטנים שבאו לחלוק עם אחיהם הגדולים בנכסי אביהם בית דין מעמידין אפטרופוס לקטנים ובורר להם חלק יפה ר"ל שהגדולים ישוו החלקים והאפטרופוס בורר ואחר שבירר להם אם הגדילו אין יכולין למחות אע"פ שנתגלגלה להם חובה מצד הרוחות הואיל ומכל מקום לא נתאונה בשומא וכבר ביארנוהו בשני של קדושין:

אלמנה שמכרה כבר ביארנו שאחריותה על נכסי היתומים אף ב"ד שמכרו אחריותם על נכסי היתומים ואין אומרין שהלוקח סבור מכירת בית דין מכירה חזקה היא ואלו היה ערער עתיד לצאת עליה יוצא היה קודם המכירה תכף לשמיעת הקול או ההכרזה שמשמכרו מכרו ואין ערער במכירת ב"ד ואינו קפיד באחריות אלא ודאי קפיד הוא באחריות ואחריותו על נכסי היתומים: