מאירי על כתובות קצח

לענין ביאור זה שאמרו כאן והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות והיא משנה שלימה ב"מ נ"ו א' העבדים והשטרות והקרקעות אין להם אונאה אפשר דמתניתין לא איריא בבטול מקח ורב נחמן בא ולימד שיש שם בטול מקח וכן מה שאמרו טעה שליח לא קא אמינא יש שואלים בה שהרי באחרון של בתרא קס"ט ב' אמרו ההיא איתתא דיהבא זוזי לחד גברא למיזבן ליה ארעא זבנה שלא באחריות אתא לקמיה דרב נחמן אמר זבנה את שלא באחריות כלומר שיהא מקחך קיים וזבין את לדידה באחריות ואם כן היאך לא אמרו בטל מקח כי הכא ותירצו גדולי המפרשים שבזו הבחירה היתה בידה אם רצת לבטל המקח בטל ואם רוצה בקיום מקח השליח חייב לה באחריות ויש מתרצין דההיא לא אודעיה שליח למוכר דלגברא אחרינא בעי ליה אלא סתמא לקח וודאי קנה לעצמו הא כל שהודיעו המקח בטל וכן נראה דעת גדולי המחברים ויש מתרצים שבזו השליח פשע פשיעה גדולה שאלו לקח סתם היה שם אחריות שהרי אחריות טעות סופר הוא ונמצא שהוא התנה שלא באחריות וודאי פשיעה גדולה היא זו הא כל שטעה שליח בלא פשיעה המקח בטל:

המשנה החמשית והכונה בה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אמר רשב"ג אם כן מה כח בית דין יפה אלא אם כן עשו אגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים פי' לר"ם אגרת בקורת והוא שתהיה שם שומא והכרזה ויכתבו שהם והלכה כרשב"ג:

אמר המאירי שום הדיינין שפיחתו שתות או הותירו שתות וכו' צריך שתדע שהדיינין יש להם רשות למכור בנכסי יתומים להרבה דברים ויש מהם שהם יכולין למכור בלא הכרזה כגון לכרגא ולמזוני הן של יתומים הן של אלמנה ולקבורה וכן עבדים ושטרות ומטלטלין אין מכריזין עליהם עבדים שמא יברחו מטלטלין ושטרות שמא ישמעו הגנבים וישתדלו לגנבם ושאר הדברים אין להם למכור אלא בהכרזה ויש מקומות שנהגו למכור בלא הכרזה כמו שאמרו בגמרא מעולם לא עשו אגרות בקרות בנהרדעא ומתוך כך דנין בו כפי המנהג ומוכרין שלא בהכרזה ועכשו דברו במשנה זו בצדדים או במקומות שהם יכולין למכור שלא בהכרזה ואמר שאם שמו הדיינין כדי ליתן לבעל חוב שהלוה לדברים אלו ר"ל לכרגא ולמזוני ולקבורה או לאשה למזונותיה וטעו בשומתן או לבעל חוב אחר ולכתובה במקום שאין נוהגין להכריז שיעור טעותם בשתות ואע"פ שבאלמנה שיעורה בכל שהו מיפין כח בית דין להחזירה לשתות והילכך פיחתו שתות שנתאונו היתומים או הותירו שתות ונתאונה בעל חוב או אשה מכרן בטל ואע"פ שאם מכרו קרקעות אין אונאה לקרקעות כבר ביארנו שלא נאמר אלא כשמכר בעל הבית עצמו אבל דיינין שלוחים נינהו וכל שטעה שליח אף בכל שהוא חוזר כאלמנה וכמו שיתבאר ודיינין אף הם כשלוחים הם אלא שאנו מיפים כחם לכבודם על שאר שלוחים להחזיר טעות שבשומתם לשתות ועל זו אמרו שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"פ שבהותירו היה לנו לומר אין אונאה לקרקעות הואיל ותועלת היתומים הוא פירשו גדולי הרבנים שמאחר שבנתאונה יתום חוזר אף נתאונה לוקח חוזר כדי להשוות מדת הדין ולטעם זה יש לדון שבשליח שטעה עמו לוקח יחזור בכל שהו וכתבו הראשונים שאם השליח הותיר שתות מכרו בטל ואם כן אף ב"ד שרצו לקיים המקח ולהחזיר אונאה אין רשאים דמאחר שאם רצו ב"ד לבטל המקח רשאים אף הלוקח כן ויש מפרשים שלא נאמר כן אלא ביתומים שאם תאמר כן בנתאונו הם מכרן בטל ובנתאונה לוקח קיים ריעות הוא אצל היתומים שאין רוצין ליקח מהן אבל בשליח לא ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בהלכות מכירה שאם רצו ב"ד שלא לבטל המכר ולהחזיר אונאה רשאים וכתבו עוד שאם הותירו בשומתם שתות או יותר בקרקע אין הלוקח יכול לחזור ולדבריהם משנתנו מתפרשת במטלטלין דאיכא בהו אונאה אלא שאף במטלטלין כתבו שאם טעו בשתות ורצו שלא לבטל המקח ולהחזיר אונאה רשאים וכן שאם מכרו קרקע או עבדים שוה מנה במאתים אין לוקח יכול לחזור אלא שגדולי המגיהים כתבו עליהם שלפי דבריהם אין הלוקח יכול לחזור ולא לתבוע אונאה ואינו כן שהרי משנת שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו העמידוה בגמרא ק' ב' בדברים שמכריזין עליהם והכריזו כגון קרקעות ואפילו הכי הותירו שתות מכרן בטל או יחזירו האונאה לדעתם שכל שקונה קרקע בשומת ב"ד לא עלה בדעתו שיהא שם אונאה ולדעת זה לוקח משליח אם נתאנה לוקח מקחו קיים שלא אמרו בטל אלא בב"ד שלא עלה על דעת הלוקח לטעות בו כלל ובפחות משתות מיהא מכרן קיים דאלים כח ב"ד מכח שליח ואפילו אונאה אינה חוזרת ואפילו במטלטלין ובמה שכתבו מיהא שמשנתנו העמידוה בגמרא בדברים שמכריזין עליהם לא הבנתי דבריהם ולשיטתנו משנתנו או בדברים שאין צריכים להכריז או במקום שאין נוהגין כן ופירוש הדברים במשנתנו אפילו הכריזו שמאחר שאין צריכין הכרזה אין הכרזתם כלום אלא שלגאוני הראשונים ראיתי בספר המקח שפירשו רישא דמתניתין בדברים שמכריזין עליהם והכריזו ואפילו הכי מכרן בטל וסיפא בדברים שאין מכריזין עליהם והואיל והחמירו על עצמם להכריז במקום שאין צריך המכר קיים ואם לא הכריזו עליהם הולכין אחר השתות וכל שפחתו או הותירו שתות מכרן בטל והוא שכתבו שהדברים שאין טעונין הכרזה או שהוא בשעה או במקום שאין מכריזין כל שבשתות מכרן בטל ואם הכריזו המכר קיים אף במקום שיש שם בטול מקח ובדברים שמכריזין עליהם והכריזו ופחתו או הותירו שתות מכרן בטל ודברים זרים הם אמר רשב"ג אם כן מה כח בית דין יפה ופירשו בגמרא לדבריו שאף עד החצי מכרן קיים כגון שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה הא יתר מכן חוזר וגדולי הפוסקים פסקו בה כתנא קמא אלא שהרבה גאונים פסקו בה כרבן שמעון בן גמליאל ואם עשו אגרות בקרות ר"ל שמכרו הדברים הצריכים הכרזה והכריזו וזהו לשון בקרות שעל ידי הכרזתם אדם הולך לבקרם ואף הם כותבין בשטר שעל ידי הכרזה מכרו וזהו לשון אגרות בקרות אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים הואיל והכריזו אין כאן טעות בפשיעה אלא לפי מה שנזדמנו הקופצים ויראה אף ביתר מן החצי ויש חולקין בזו ממה שאמרו בפרק מי שמת קמ"ו א' אכל שם סעודת חתן אפילו בדינר ואמר רבה דוקא דינר אבל פחות מדינר לא והקשו פשיטא דינר תנן אלמא כל כי האי לישנא דייקא הוא ועוד דקתני אפילו אלא שמכל מקום הרבה מצינו מלשונות אלו שלא נשנו בדוקא הא כל שמכרו דברים הצריכים הכרזה בלא הכרזה הרי טעו בדבר משנה ומקחם בטל וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכלה כדעת חכמים לשיטתנו הלכה פסוקה היא אלא שנחלקו בה הרבה גאונים לפסוק כרבן שמעון בן גמליאל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: