מאירי על כתובות קצג

כל שמוכרת למזונות או שתובעתם בב"ד וב"ד מוכרין לה אין מוכרין אלא לכדי ספוק ששה חדשים ולא יתר על כך ואף זו כשב"ד מוכרין הם מוכרין על מנת שלא יהא הלוקח נותן לה בבת אחת אלא נותן לה מזונותיה משלשים יום לשלשים יום ומכל מקום יראה כשהיא מוכרת בלא ב"ד שבדיעבד מיהא אם נטלה נטלה וכן אם מכרה ליתר מכרה:

אלמנה המוכרת בנכסי יתומים בין לכתובה בין למזונות אחריות מכירתה על נכסי היתומים ואעפ"כ אם מכרה למזונות אינה חוזרת על אותו קרקע בעצמו לכתובתה כלומר שאינה יכולה לומר הרי לא קבלתי אני אחריות על נכסים שלי אלא על נכסי היתומים והרי הוא כמי שמכרוהו היתומים או אביהם שמאחר שמכל מקום היא מכרה נהי דאחריות דעלמא לא קבילה עלה אחריות דנפשה מיהא קבילא ואם שיירה בנכסי היתומים גובה כתובתה מאותה שיור לא שיירה אינה גובה כלל ובתלמוד המערב נראה שאם נתיקר טורפת באותו מותר דתני היא מוכרת והיא טורפת בתמיהה אמ"ר יונה שהוקיר המקח וכן אמרו שם ולא אמרינן לה חוי זביניך כלומר אם את טורפת מה מכרת כלומר דאחריות דנפשיך מיהא קבילת והשיבו בשהוקיר המקח ומכל מקום נראה שהוא חולק עם תלמוד שלנו וכשם שביארנו באלמנה המוכרת שאחריותה על נכסי היתומים כך בית דין שמכרו בנכסיהם למה שראוי להם אחריות מכירתם על נכסי היתומים:

יש מי שלמד מכאן שהמורשה שמכר והטיל אחריותו על נכסי המרשה שאם היה למורשה תביעה על אותו קרקע שמכר אומרים לו אחריות דנפשך מיהא קבילת ואינו כן שלא נאמר אלא באלמנה וכיוצא בה שמוכרת להנאתה ולמזונותיה אבל שליח דעלמא לא שאם כן כל אחד מרשה בעל חובו למכור ויקבל מעותיו והפסיד בעל חוב אחריותו ומכל מקום יראה שאם היה חייב לו מאתים והרשהו למכור במאתים ושיפרע הוא במנה ויקח הלה מנה האחר שאין המוכר המורשה יכול לטרוף השדה עוד באותו מנה הואיל ונהנה וקבל ממנו פירעון אחריות דנפשיה מיהא קביל:

אלמנה המוכרת למזונותיה נאמר בכאן שמוכרת והולכת עד כנגד כתובתה וסומך לה כדי שתגבה כתובתה מן השאר ופירשו בענין זה גדולי הפוסקים שאינה יכולה למכור לצורך מזונות אלא עד כנגד כתובתה ונראה הטעם שלא העלו בתנאי כתובה ביתר מן הכתובה וכעין מה שאמרו נ"ב ב' אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינה פודה ומשמכרה למזונות כנגד כתובתה אינה יכולה למכור עוד למזונות אלא תטול כתובתה וזהו שאמדו וסמיך לה וכו' כלומר אותו השאר יהא סמך לה לגבות כתובתה משם והקשו לעצמם ממה שאמרו בפרק אחרון ק"ז ב' האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה אמרה גרשני מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה והעמידוה בששמעו בו שמת ואלו לא אמרה גרשני ניזונת והולכת כמה שתרצה אבל מאחר שאמרה גרשני איהי דאפסידה אנפשה ואינה מתפרנסת אלא עד כדי כתובתה אלמא אלמנה דעלמא מיהא מתפרנסת ביתר מכדי כתובתה ותירצו הם דהתם כדאפשר לאיתזוני בלא מכירת קרקע כגון פירי דמקרקעי ואגרא דבתי וזהו שאמרו שם ניזונת ולא אמרו מוכרת הא כל דלא אפשר לאיתזוני בלא מכירת קרקע דוקא ניזונת עד כדי כתובתה ומכאן ואילך היתומים יכולין לכופה ליטול כתובתה וגדולי המפרשים תמהים עליהם מפני שלדעתם פירי דמקרקעי ואגרא דבתי מטלטלי נינהו וראוי הוא ואינה נזונת לא מן המטלטלין ולא מן הראוי ולא נאמר לגבות מהם אלא בפרנסת הבת שהיא לענין פרנסה כבעלת חוב דאחי וגובה מן הקרקעות של אביהם אף במה שהשביחו היתומים וכן בעלמא דבתי אבל למזונות לא ואם בתפשה בראוי מיהא אין תפישה מועלת שהרי ניכסי דקנו יתמי נינהו ומכל מקום יש חולקים לומר שלענין זה אינו ראוי וכבר כתבנו מזה בבתרא וכן לענין מטלטלים סוברים שכל שבאה ליזון מן הקרקע וראו ב"ד שאינה צריכה למכור ודאי אומרין לה שתזון מפירותיו שאינם אלא כאומרים טלי שדה פלוני שיהיו פירותיו למזונותיך שהרי משעבוד גוף הקרקע היא ניזונת ולי נראה לתרץ לשיטה זו שעד כדי כתובתה מוכרת בלא רשות ב"ד הא משמכרה נגד כתובתה אינה מוכרת אלא תתבע למזונותיה לב"ד וסוף הדברים שמוכרת כל כמה דצריך לה אף בשיעור כמה כתבות וזו שבכאן פירושה שמוכרת למזונותיה עד כדי שתשייר בכדי כתבתה וזהו שאמר וסומך לה שתגבה כתובתה מן השאר ומשמכרה עד שלא נשאר לה אלא בכדי שיעור כתובה תטול כתובתה ותלך שלא תאכל הכל ותטרוף לכתובה וכן פירשוה גדולי הרבנים וגדולי המחברים והם הם הדברים ואף גדולי הרבנים הוסיפו בפירושם דבדליכא משעבדי עסקינן כלומר דאי איכא משעבדי טרפא מיניהו ואין יכולין לטעון הנחת מקום שמה שהניחו למזונות היה צריך לה ואע"פ שאין למזונות אצל משועבדים כלום מכל מקום כל שהניחו והוא צריך לה למזונות מוכרת למזונות ואחר כך טורפת לכתובה וכמו שפירשו למעלה במוכרת סתם ואומרת למזונות מכרתי:

מי שמכר מאונס מעות ואחר כך נתברר הדבר שאינו צריך למעות כגון שמכר ליקח שוורים ונמצא שאינו צריך לשוורים כגון שנתנו לו אחרים באותה שעה או שהיה בצורת ומכר ליקח תבואה ובאו ספינות של חטים או שהיה חפץ לקנות שדה פלני וחזר בו המוכר המקח חוזר ודוקא בשגלה דעתו בשעת המכר שלצורך כך וכך הוא מוכר אע"פ שלא התנה שאם לא כן הדברים שבלב הן וכן שחזר בו מצד הסיבה שאירעה שאם חזר בו בלא סיבה אף אנו אומרין קום זבון וכבר ביארנו ענין זה בכדי הצורך בשני של קדושין:

המשנה השנית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין ר' שמעון אומר מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין מן הארוסין לא תמכור אלא בב"ד מפני שאין לה מזונות וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין אמר הר"ם פי' ענין שלא בב"ד שלא בב"ד מומחין אבל יהיו בית דין הדיוטות ובתנאי שיהיו יודעין ובקיאין בשומת קרקע אשר מכרו וממה שיחוייב שתדעהו שאלמנה נזונת מן המטלטלין (עי' בפיה"מ הנדפס בגמ') תחת והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין כלומר לא סוף דבר למזונות שאם תצטרך לילך לב"ד בכל פעם ופעם שהיא צריכה למזונות יש כאן טורח ובזוי ותשישת הגוף וענוי אלא אף לכתובה וזהו מה שאמר בין מן הנשואין שיש כאן מזונות בין מן האירוסין שאין כאן אלא כתובה מוכרת שלא בבית דין ופירשוה בגמרא משום חינא ר"ל שיהיו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו מלינשא ואע"פ שאמרו יותר משהאיש וכו' היכא דמיתבזיין דילמא מימנעי ויש מפרשין שתהא האשה נושאת חן בעיני האנשים ויקפצו לנשאם ובזיונם מפקיעתם בכך שחוששין שמתוך רשעתם הוא ומה שאמרו אלמנה מן האירוסין דלא נפיש חן דידה לפירושא קמא דמאחר שאין שם חבת ביאה לא ילפי שאר נשים מינה ולפירושא בתרא שאין חושדין אותן לומר שמתוך רשעתו הוא ובגמרא פירשו עוד טעם אחר שאין אדם רוצה שתתבזה וכו' ר"ל אף בארוסה והוא שאמרו בתלמוד המערב חס אדם על כבוד אלמנתו בין מן הנשואין בין מן האירוסין ומוכרת שלא בבית דין פירושו בית דין מומחין אלא שלכתחלה צריך בית דין הדיוטות הבקיאים בשומא כמו שביארנו ר' שמעון מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין מצד המזונות אבל מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין מפני שאין לה מזונות וכתבה הואיל ובפעם אחת היא נגבית אין כאן טרח יתר והלכה כתנא קמא וכמו שביארנו והלכה רווחת גם כן שהטעם מפני שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין וגרושה יראה מתלמוד המערב שאף על כבודה אדם חס ושתהא רשאה למכור שלא בבית דין והוא שאמרו שם כשם שאדם חס על כבוד אלמנתו כך אדם חס על כבוד גרושתו דאמ"ר יעקב בר אחא ומבשרך אל תתעלם זו גרושתו כהדא אינתתיה דר' יוסה הגלילי הוה מעיק ליה סגי סלק ר' אלעזר בן עזריה לגביה אמר ליה ר' שבקה דלית היא מן יקרך אמר ליה פורנה סגי ולית לי ממרקא אמר ליה אנא יהיב לך פורנא ושבקה אזלה ואינסיבת לסנטורא דקרתא אינחית מנכסוי ואיתעביד סגי נהורא כל יומא הות מחזרא ליה על כל קרתא ומדברא ליה חד יומא חזרתיה על כל קרתא ולא איתיהיב לה כלום אמר לה לית הכן שכונה חרין אמרה ליה אית הכן שכונתא דמשבקי ולית בחיילי עיילא להמן שארי חבט לה עבר ר' יוסי הגלילי שמע קלהון מיתבזי בשוקא נסבון ויהבון בגו רשו דיליה והוה מסיק להון מזונין כל יומין דהוו בחיין על שם ומבשרך אל תתעלם זו גרושתו אפילו כן אציתון עילוייהו בליליא ושמעין קלה דהות אמרה טב דייא צערא לבר מן גופא מן דייא גופא כלומר טוב היה לי שיהא הצער חוץ מן הגוף ושאהיה רחוקה מבית המגרש משהוא תוך הגוף שאני זוכרת תמיד צערי ואבלי ובשתי על שבאתי לכך ואין גופי כל היום בלא צער זהו נוסח תלמוד המערב ומכל מקום אין אנו פוסקין כן לענין הלכה זו שלבזוי שלפני ב"ד מיהא אינו חושש עליה ומתוך כך אינה מוכרת אלא בבית דין על הדרך שנבאר עכשו בגמרא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: