מאירי על כתובות קצד

מי שגירש את אשתו ומת ולא פרע לה כתובתה אינה מוכרת לכתובתה אלא בב"ד כשאר בעלי חוב ומזונות מכל מקום אין לה כלל שהרי אף הבעל לא היה חייב במזונותיה הואיל וגירשה אע"פ שלא פרעה אבל מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה בחייו אבל לכשמת אין היתומים חייבין במזונותיה שלא נאמר מיגר אלמנותה אלא באותה שיש לדון בה שמכבוד הבעל היא נמנעת מלהנשא ואף זו לא תמכור כתובתה אלא בבית דין כשאר בעלי חוב דעלמא וכן כל שמתה האלמנה ונשבעה אין יורשיה מוכרין לכתובתה אלא בבית דין ואפילו היו יורשיה בת או אחות דאיכא חשש חינא שהרי פסקנו הטעם מפני שאין אדם רוצה שתתבזה וכו' כמו שביארנו:

המשנה השלישית והיא מענין המשנה שלפניה והוא שאמר מכרה כתובתה או מקצתה משכנתה או מקצתה נתנתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר אלא בבית דין וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה חמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בב"ד וכותבת למזונות מכרתי וגרושה לא תמכור אלא בבית דין אמר הר"ם כבר ביארנו שענין מאמר חכמים שלא בבית דין מומחין ואמר שהיא תמכור מנכסי בעלה בבית דין הדיוטות למזונות או לעקר כתובות ואפילו לא ישאר לה מהכתובה בלתי חלק קטן ודע שפסק ההלכה מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה ר"ל שהיא תשבע שבועת התורה שלא הניח לה מזונות והלכה כחכמים:

אמר המאירי פירשו בגמרא שסתם משנה זו ר' שמעון היא שסובר שבמכירת קצת כתבה איבדה מזונותיה וכן שסובר שכל שאין לה מזונות אין מוכרת לכתובה אלא בבית דין והוא שאמר מכרה כתובתה ר"ל כלה הן בחיי בעלה ובטובת הנאה הן לאחר מיתת בעלה וכגון שרצו היתומים לקיים את המכר שהרי לר' שמעון אין מוכרת כתובתה אלא בב"ד או שמכרה מקצתה וכן משכנתה כלה או מקצתה או נתנה לאחר כלה או מקצתה כל שבמקצתה מיהא לא תמכור את השאר אלא בבית דין שהרי אין לה מזונות ולכתובה אינה מוכרת אלא בבית דין וחכמים אומרים שאע"פ שבמכרה כלה וחברותיה ודאי כבר נטלה כתובה ואין לה עוד לא כתבה ולא מזונות והלוקח הרי הוא כשאר בעלי חוב שאין מוכרין אלא בבית דין וכמו שאמרו מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר איבדה מזונותיה כל שבמקצתה מיהא מוכרת שלא בבית דין הן למזונות הן לשאר כתובה שהן סוברים שכל שנשאר לה מקצת כתובה נזונת על סמך אותו מקצת והוא שאמרו מקצת כסף ככל כסף ומוכרת אף לכתובה אפילו ארבעה וחמשה פעמים או כמה שתרצה ואע"פ שאם היתומים באים לפרעה יכולים לומר לה או תפרעי מכל וכל או אין אנו פורעים לך כלום מכל מקום כל שאין הם באים לפרעה יכולה היא למכור במקצת והלכה כחכמים וכשמוכרת למזונות כותבת אלו למזונות ומדרך תקון ועצה טובה הא אם לא ביררה נאמנת בכך כמו שביארנו וגרושה לא תמכור אלא בבית דין כמו שהתבאר וכבר ביארנו במה שאמרו אלמנה מוכרת שלא בבית דין דוקא מומחין אבל צריכה היא להדיוטות ושמא תאמר אם כן גרושה דוקא במומחין ומאי שנא מדיני ממונות דעלמא תדע שבאלמנה אין אנו צריכין לשום ב"ד אפילו ב"ד הדיוטות דצריך דליהוי חד מיניהו גמיר וסביר אלא אפילו רועי בקר דלא בקיאי בדינא הואיל ובקיאי בשומא אבל בגרושה הוה ליה כשאר דיני ממונות דאע"ג דסאגי בב"ד הדיוטות צריך שיהא אחד מהם גמיר וסביר או שיקבלום עליהם בפרט:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מצות עשה על כהן שישא נערה בתולה ומשבגרה האשה נעשית עליו באיסור עשה אע"פ שיש לה מקצת בתולים שאין אומרין מקצת בתולים ככל בתולים וכן אם נבעלה אפילו שלא כדרכה: