מאירי על כתובות קפא

דינר זה שאנו מצריכים להיותו מותר לא סוף דבר בקרקע אלא אף במטלטלין שהרי מכל מקום מיקיימא ביה נחלה דאוריתא וכן לא סוף דבר בבני חרי אלא אף במשעבדי ר"ל שיש לו אלא שהוא אפותיקי אצל אחר שמכל מקום אותו פירעון הוא קיום נחלה כשאר חובות ואי אתה יכול לפרש שאדם חייב לו ומכר שהמלוה ראוייה היא ויתבאר במשנה השניה שאין מותר שבראוי נדון כבמוחזק אלא שאפשר שמלוה אע"פ שלענין בכור נדונת כראוי הואיל ובבעל דינה כבמוחזק לדעתנו כמו שביארנו בבתרא פרק נחלה אף בזו דינה כבמוחזק הא פחות מדינר מיהא אינו קרוי מותר כלל:

לענין ביאור זה שאמרו לישמעינן כתובה נעשית מותר פירוש דאי הוה אמר הכי הוה אמינא דכתובה נעשית מותר בנשאוי שלש נשים ומתו השתים בחייו ולהם בנים זכרים והשלישית מתה אחר מותו ולא היתה לה זכר אלא נקבה שנוטלת כתובת אמה מתורת חוב ואותה כתבה נעשית מותר לשני כתי הבנים דבכי האי ליכא חשש אינצויי אבל בשתים אחת בחייו וכו' ולשתיהן זכרים דאיכא חשש אינצויי לא קמ"ל:

המשנה השנית והכונה בה לבאר החלק השני והוא שאמר מי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקין בשוה היה שם יתר דינר אלו נוטלים כתובת אמן אם אמרו היתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין היו שם נכסים כבראוי ואינן כבמוחזק ר' שמעון אומר אע"פ שיש שם נכסים שאין להם אחריות אינן כלום עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יתר על שתי כתובות דינר אמר הר"ם פי' אמרו אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ויחלקו כלם הדינר או מה שהוסיף בשוה וראוי הוא הדבר הבלתי הווה אבל הוא באפשר קרוב להיות הווה כמו שהניח חובות או מעות נפקדים בארץ אחרת והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי מי שהיה נשאוי שתי נשים ומתו שתיהן בחייו שנמצא הוא יורש ואחר כך מת הוא והבנים תובעים כל כת מהם כתובת אמם וכגון שהאחת יתירה על חברתה או שיש לאחת בן אחד ולאחרת שני בנים או שלשה ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקות בשוה ואין נוטלות כתובת בנין דכרין דהיכא דמיעקרא נחלה דאוריתא לא איתקינא ואם היה שם מותר דינר להתקיים בו נחלה דאוריתא אלו נוטלין כתבת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לא היה שם מותר דינר אלא שהיתומים שכתובת אמן יתירה אמרו הרי אנו מעלין בנכסי אבינו ליטול קרקע הנישום ביתר דינר על שומתו כדי שיתקיים בו דין נחלה אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין לא היה שם מותר דינר במוחזק אלא שעדין אבי אביהם קיים שירשתו ראויה לאביהם ולהם מכח אביהם ותתקיים דין נחלה בנכסיו אפילו מת אבי האב קודם שבאו ליטול כתבת אמם שנמצא עכשו מוחזק להם במה להתקיים דין נחלה אינו כלום הואיל ולא היה שם מותר דינר מוחזק בשעה שמת אביהם ומכל מקום כל שהיה שם מותר דינר בשעת מיתת האב אפילו במטלטלין דיים בכך ור' שמעון חולק לומר דוקא במקרקעי ואין הלכה כמותו שאין חלוק נחלה בין קרקע למטלטלין וגדולי המחברים פסקו בפירושיהם במשניות כר' שמעון אלא שלא מצאתיה בחבוריהם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

היו נכסים מועטין בשעת מיתת האב עד שאין שם מותר דינר ונתרבו קודם שיבאו ליטול כתובת אמן או קודם ששמאום בית דין לכך כגון שנתיקרו או ששבחו מאליהם כגון דיקלא ואלים ארעא ומסקא סירטון או היו מרבין בשעת מיתה עד שהיה שם מותר דינר ונתמעטו בשעה שבאו ליטול או בשעת השומא כגון שהוזלו הקרקעות או נשתדפו הכל הולך אחר שעת מיתה ונמצא שבמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשי הכתובה הגדולה ליטול כתובת אמן ובמועטין ונתרבו זכו בהן יורשי הכתובה הקטנה לחלוק בשוה ומכל מקום במרבין ונתמעטו דוקא בדרך שכתבנו אבל נמצאת שדה שאינה שלו לא זכו יורשי הגדולה שהרי איגלי בהתא ולא היה מותר ויש חולקין בזו ואל תחוש לדבריהם:

ולענין ביאור יש שואלין בסוגיא זו במה שהיו מסופקים במועטין ונתרבו מה ענין שבמרובין ונתמעטו פשוט לו שזכו יורשי הגדולה ובמועטין ונתרבו מיבעיא ליה אם זכו יורשי הקטנה ואנו רגילים לפרש בה פשיטא מרבים ונתמעטו זכו יורשי הגדולה ליטול כתובת אמן דודאי בתר שעת מיתה אזלינן אבל מועטין ונתרבו מי אמרינן הואיל ומנפשיהו רבו הרי הוא כאלו היו כן בשעת מיתה או דילמא כראוי חשבינן ליה והעלו בה דכראוי הוא וזכו בה יורשי הקטנה לחלוק בשוה אי נמי דאם יש שם מותר סתמא קתני בין בשעת מיתה בין בשעת חלוקה: