מאירי על כתובות קפ

זה שסובר שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה גבה יראה הטעם מפני שסובר שעבודא לאו דאוריתא ומן הדין אף מלוה בשטר אינה גובה אלא מבני חרי מטעם מצוה לפרוע ולא אמרו בשטר שגובה ממשעבדי אלא שלא תנעול דלת בפני לוים וזה אינו טעם אלא ללקוחות אבל לענין בני חורין אף המאוחר שגבה גבה ומאן דאמר לא גבה סובר שיעבודא דאוריתא או שלא לחלוק במשועבדין ומכל מקום בבעלי חוב שבעל פה אין להם קדימה ומלוה על פה ומלוה בשטר של שטר קודמת אפילו במאוחר שכשם שאין מלוה על פה טורפת ממשעבדי כך אינה גובה מנכסים המשועבדים למלוה בשטר וזהו שאמרו בסוגיא זו דאי סלקא דעתך טרפא ממשעבדי ניטרפינהו בני ראשונה לבני שניה דהא כתבתיהו קדמא אלא דלא טרפא וכן נמי לא גביין לה מקמי דליפרעו יורשי שניה שכל חוב שאינו טורף ממשעבדי אינו גובה במקום מלוה בשטר שמלוה בשטר הרי היא כלקוחות ואע"פ שגאוני הראשונים כתבו דהואיל ושיעבודא דאוריתא כל שבבני חורין מלוה על פה הקודמת בזמן קודמת לגוביינא כבר מיחו בה אחרוניהם הרבה ואף גדולי הפוסקים כתבוה כדברינו בתשובת שאלה אלא שלגדולי הדור ראיתי שחלקו בה לומר שאין זו שבכאן ראיה ומדקיימא לן שיעבודא דאוריתא מלוה על פה הקודמת נפרעת תחלה שהרי מן הדין טורפת אלא דמשום דלית לה קלא חשו לפסידת לקוחות שאין לומר כן במלוה בשטר וזו שבכאן מקל וחומר הוא מביאה דכיון דממשעבדי דמלוה בשטר קתני מתניתין דלא טרפא כל שכן מלקוחות ואם תאמר מאי שנא כתובת בנין דכרין דלא טרפא ממשעבדי דמלוה בשטר טפי ממלוה על פה איפשר משום דכתובת בנין דכרין אינה נגבית בתורת חוב אלא בתורת ירשה וירשה אינה נוהגת אלא בנכסים בני חורין ופירוש הדברים שמע מינה כתבת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי משום דירתון תנן דאי סלקא דעתך דיסבון תנן הא מלקוחות טרפא מבני שניה לא כל שכן הא מכל מקום מלוה על פה מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת אפשר דמלוה על פה קודמת בגובינא: