מאירי על כתובות קעט

ולענין ביאור זה שאמרו בגט וכתובה ומיתה שגובה שתי כתבות פירושה במקום שאין כותבין כתבה שגובה אחת בגט ואחת בעידי מיתה וזה שהוציאה כתובה הוא שנזדמן וכתב לה:

מה שביארנו למעלה במה שאמר מיגו דיכיל למימר לא גירשתיה וכו' והוקשה לנו היאך יכול לומר לא גירשתיה והלא האשה שאמרה וכו' כבר תירצנוה לדעת גדולי המחברים לענין תוספת וכן פירשנוה בפנים אחרים הואיל ולתביעת כתבה היא באה אינה נאמנת לענין כתובה והדברים מראים לשניהם שלינשא מיהא נאמנת ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שלא לינשא לכתחלה אלא שאם נשאת לא תצא וכן שחולצת ולא מתיבמת אבל לגבות כתובה לא ואף גדולי הדורות מסכימים לחוש לה כמו שכתבנו בבבא בתרא פרק נחלה וכן נראה:

ונשלם הפרק ת"ל:

מי שהיה נשאוי וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק האחד עשר שהוא בא לבאר בענין מי שהיה נשאוי הרבה נשים היאך דנין בהם לגובינת כתבותיהן או בבניהן כשבאים לגבות כתבות אמותיהן ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים החלק הראשון במי שהיה נשאוי שתי נשים על אי זה צד קודמת אחת לחברתה ועל אי זה צד אינה קודמת השני כשהיתומים תובעים כל כת אחת שבהן כתובת אמן מדין כתובת בנין דכרין על אי זה צד גובין אותה ועל אי זה מפקיעין אותה מהם השלישי במי שהיה נשאוי כמה נשים ואין הנכסים מספיקין לכל הכתובות על אי זה צד חולקות והיאך האחת נשבעת לחברתה הרביעי במי שהיה נשאוי שתי נשים ומכר והראשונה מחלה שיעבודה ללוקח והשניה תובעת הימנו היאך דנין בה:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר החלק הראשון והוא שאמר מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השניה נשא את הראשונה ומתה נשא את השניה ומת הוא שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה אמר הר"ם פי' כאשר נשבעה האלמנה שבועת התורה כמו שצריך לכל אלמנה שתשבע ואז תגבה הכתובה כמו שיתבאר אחר זה ואם מתה אחר זה אז יתבעו יורשיה כתובתה אולם מתה קודם השבועה אבדה הכתובה לגמרי לפי שהעקר אצלנו אין אדם מוריש שבועה לבניו ואמרו שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה ירצה בו לירושת כתובת בנין דכרין שיורשי שניה יורשין כתובת אמן אם נשאר להן דבר ואמנם יתחייב זה הדין להיות האחת מתה בחייו והשניה אחר מותו אולם כאשר מתו שתיהן בחייו אין דין כתובת בנין דכרין עד שיניח יתר על שתי כתובות דינר כמו שיתבאר בזה הפרק:

אמר המאירי מי שהיה נשאוי שתי נשים וכתובת האחת קודמת לשל חברתה כגון שנשא האחת בניסן והשנית באייר ומת בחיי שתיהן ואין נכסיו מספיקין לכתובת שתיהן הראשונה קודמת לשניה ואם מתו הן ובאים יורשיהן לגבות כתובתן מיורשי הבעל יורשי הראשונה קודמין וכן אם מתה הראשונה יורשיה קודמין לשניה ובבריתא ראיתי על זו במה דברים אמורים בכתובה אבל למזונות שתיהן שוות וכן ראיתי לגדולי המחברים שהביאוה ופירשו הטעם מפני שאין דין קדימה במטלטלין ומכל מקום נראה שדבריהם נאמרו בזמן הזה שתקנת הגאונים לגבות הכתובה וכל תנאיה שהמזונות בכללם מן המטלטלין וכל שכן בהתנה בהדיא על הכתובה ועל המזונות או על הכתובה ועל תנאיה דרך כלל הא מכל מקום לדין התלמוד שאינה ניזונת אלא מן הקרקע הראשונה קודמת ואני תמה תקנת הגאונים לדעתה נתקנה ותימא לא ניחא לי בהאי תקנתא הואיל ומשום תקנתא דידה היא אלא אף בשניזונת מן הקרקע יראה שאין להן דין קדימה ואם אין מזונות מספיקין לשתיהן חולקות בשוה הואיל ושעת החיוב מגעת בבת אחת והוא כלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלקו וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ומכל מקום כל שהכתובה נגבית ליורשים דוקא כשנשבעו האלמנות בחייהן שלא נפרעו מכתובתן כלום שאם לא נשבעו אין יורשים שלהם נוטלין כלום שהרי אין אדם מוריש שבועה לבניו ואע"פ שיכולין לישבע שבועת היורשים ר"ל שלא פקדתנו אימא מכל מקום צריכין הן לישבע אותה שבועה בעצמה שהאם היתה צריכה לישבע ואינן יכולים נשא את הראשונה ומתה בחייו שנמצא הבעל יורש אלא שמתקנת חכמים בניו נוטלין אחר מיתתו כתבתה מדין כתובת בנין דכרין ונשא שניה ומת הוא שניה ויורשיה אם נשבעה היא ומתה קודמין ליורשי הראשונה מפני שהשניה בעלת חוב ויורשיה גובין חוב של אמם ויורשי הראשונה אינם אלא יורשים ומה שנשאר נוטלין אותו הראשונים משום כתובת בנין דכרין אפילו לא נשאר עוד להם לחלק ביניהם ושמא תאמר והלא התבאר במשנה השניה שכל שהבנים באים לירש כתובות של אמותיהן כגון מי שהיה נשאוי שתי נשים ומתו שתיהן בחייו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשים כל כת שבהן כתובת אמן כגון שהיתה הכתובה האחת יתירה על חברתה שאם לא ישתייר שם אחר הכתובות מותר דינר שיתקיים בו נחלה דאוריתא אין נוטלין אלא חולקין בשוה שלא נאמר דין כתבת בנין דכרין אלא היכא דלא מיעקרא נחלה דאוריתא ואף בזו הרי כשנטלה שניה שמת הוא בחייה או יורשיה כתבת אמן מתורת חוב והאחרים נוטלים כתבת אמן מתורת כתבת בנין דכרין אין שם במה תתקיים נחלה דאוריתא דהא סתמא קתני שניה ויורשיה קודמין אע"ג דליכא מותר דינר ואי מישתייר מידי נוטלין אותו בני הראשונה מתורת כתבת בנין דכרין ונמצא שאין לבני השניה כלום מצד אביהם שהכתובה חוב הוא שנתחייבו לאמם שהם יורשים אותה:

למדו מכאן בגמרא כתובה נעשית מותר לחברתה כלומר אותה כתבה שנוטלת שניה או יורשיה חוב גמור הוא שהם פורעים מתפישת הבית ובאותו פירעון מיקיימא נחלה דאוריתא והדר שקלי אינהו כתובת בנין דכרין וכן אתה למד ממנה שלא סוף דבר שדין כתובת בנין דכרין נאמר בשמתו שתיהן בחייו אלא שהכתובה האחת מרבה משל חברתה שמכל מקום הואיל וכל אחד גובה מאותו צד אע"פ שזו גדולה מזו אין כאן חשש אינצויי אלא אף כשמתה אחת מהן בחייו ואחת לאחר מותו יש לבני אותה שמתה ראשונה כתבת בנין דכרין ואין חוששין לאינצויי כלומר שיאמרו בני השניה אתם יורשים כתובת אמכם מנכסי אבינו שהיתה שלו מן הדין ואנו אין נוטלין בהן מאותו הצד כלום שהרי כתבת אמנו חוב היתה שאלו רצת אמנו למכרה לאחרים היתה רשאה בכך אעפ"כ אין חוששין ונוטלין בני הראשונה כתובת בנין דכרין וזהו שאמרו שניה ויורשיה קודמין מקדם הוא דקדמי הא אי איכא יתר על כתובת השניה שקלי בני הראשונה ואי אתה מפרש קודמין לנחלה ר"ל קודמין ליטול כתובת אמם קודם שיחלוקו ולא שיטלו בני ראשונה כתובת אמם שאם כן היאך הוא קוראם קודמין ליורשי הראשונה והיאך אלו יורשי הראשונה והלא אין להם ירשת אמם ואע"פ שבגמרא דחקו בה דאיידי דתני שניה ויורשיה תנא יורשי ראשונה אין לסמוך בה וזהו שאמרו אתם בני בעלת חוב אתם טלו כתובת אמכם וצאו ואנו נטול השאר בכתובת אמנו ואין הלכה כדברי האומר כבר קפצה נחלה מיורשי ראשונה לשניה כלומר שאין ליורשי ראשונה כתובת בנין דכרין ומדקאמר בסתם כבר קפצה וכו' משמע אפילו יש שם מותר אלא יש להם ואף בלא מותר שהרי נצטרף בה דין כתובה נעשית מותר וזהו שלא הוצרך לומר שניה ויורשיה קודמין ושארא איכא מותר דינר שקלי בני הראשונה מדין כתובת בנין דכרין דהא אפילו ליכא מותר שקלי דכתובה נעשית מותר כחוב דעלמא שאין בו ספק שכל שפרעו חוב של אביהם אותו פירעון נקרא מותר וכן שאם יש שם מותר והוא משועבד לבעל חוב אין השיעבוד מפקיע שלא יהא קרוי מותר כמו שהתבאר בגמרא הא מכל מקום כל שמתו שתיהן בחייו אין בני שתיהן נוטלין כתובת בנין דכרין אלא אם כן נשאר אחר הכתובות מותר דינר להתקיים בו נחלה מן התורה וכך אתה למד ממשנתנו שכתובת בנין דכרין אין הבנים טורפים אותה מן המשועבדין שמכר אביהם דיירתון תנן כמו שהתבאר שאם כן היה לבני הראשונה לטרוף מבני השניה אלא שאין נוטלת אלא מבני חרי על הדרך שהתבאר ובזו שכתובה נעשית מותר יש מי שאומר שאם היתה כתובה ראשונה אלף ושל שניה ת"ק דינרין ואין שם אלא ת"ת דינרין ונטלו בני השניה ת"ק דינרין ונשאר ג' מאות שאין בני ראשונה נוטלים כלום שהרי אף כשלא היתה שם כתובה שניה אלו היו נוטלין הם כתובת אמם לא היה מותר שם שהרי אין הממון מספיק אף לשיעור כתובתם ולא נאמר כן אלא כגון שכתובתה של זו אלף ושל זו חמש מאות ויש שם מותר או אף כגון שכתובת כל אחת אלף ויש שם אלף ות"ק שכשנטלו בני שניה אלף ת"ק דינרין שאם לא היתה כתובת השניה היתה שם כתובת הראשונה ומותר ת"ק דינרין ואף בזו יש שעושין עצמם כמספקים בה אלא אם כן יכולים ליטול כל כתובתם אלא שבודאי נראה בה שנוטלין וכן בזו של אחת בחייו ואחת במותו יש אומרין דוקא בשמתה שניה קודם שתגבה כתובתה דהללו והללו באים לירש אבל אם כבר גבתה שניה כתובתה ואלו בני ראשונה נוטלים כתובת אמן אין לשניים כלום לא מצד אב ולא מצד אם ודאי אתו לאינצויי וליתא דכי היכי דדייקינן ביורשיה דמקדם הוא דקדמי הא אי איכא שקלי הכי נמי דייקינן בשניה דמיקדם הוא וכו' הא איכא שקלי ויש מחזקין את דבריהם דאי אמרת לא שקלי הרי אחת בחייו ואחת במותו מועטין ונתרבו נינהו שהרי בשעת מיתת אביהם אינם ראויים ליטול שהרי שנייה קיימת:

זהו ביאור המשנה וכלה עם מה שלמדנו הימנה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שביארנו בנשאוי שתי נשים ומת שהראשונה קודמת לשניה בשאין הנכסים מספיקין פירושו שאם לא היו שם נכסים אלא בכדי הראשונה היא נוטלתם ולא השניה ולשון קודמת פירושו קודמת לגמרי על הדרך שאמרו בן קודם לבת ואפילו קדמה השניה ונטלה מוציאין מידה שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה בקרקעות לא גבה כמו שיתבאר בתשיעי של בתרא קנ"ז א' הואיל ושניהם בשטר ואין צריך לומר אם המאוחר על פה שאף אם הוא קדום את שבשטר גובה כמו שיתבאר הא במטלטלין גבה ואין הלכה כדברי האומר שאף בקרקעות גבה אלא שלענין ביאור יש לשאול לדעת האומר שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה גבה היאך בעל חוב טורף לקוחות לעולם יהא לוקח כבעל חוב מאוחר תירצו בה שהלוקח כעין גזלן הוא שלא היה לו ליקח מה שמשועבד לאחרים ושמא תאמר והלא בתשיעי של בתרא קנ"ז ב' אמרו בעל חוב גובה את השבח ופירשו בו חצי שבח משום דהוה ליה לוה ולוה וחזר וקנה ויחלקו אלמא לוקח כבעל חוב מאוחר הוא אפשר דלגבי שבח שהשביח לא הוי גזלן ומשום הכי יחלקו דלוה ולוה וחזר וקנה הוא שהרי קבל עליו המוכר אחריות הקרקע והשבח אבל לענין מקח הקרקע ודאי גזלן הוא ויש מתרצים שלא אמרו מה שגבה גבה אלא כשלא הגיע זמן הראשון לגבות עד זמן בעל חוב שני שנמצא זמנן שוה כעין כתבות שזמנן שוה ליום מיתת הבעל אבל כל שהגיע זמן קודם זמן השני אף לדעתו לא גבה ועליו נאמר שבעל חוב טורף לקוחות: