מאירי על כתובות יז

טענת בתולים שאמרו היא בשני פנים אחד שאומר פתח פתוח מצאתי ומאחר שהפתח פתוח ודאי נבעלה ואף כשנמצא דם הוא אומר שמכיון שהפתח פתוח אין הדם דם בתולים אלא דם נדות או שמא בתחבולה בא לשם ממקום אחר וטענה זו אינה טענה ברורה כל כך שהרי אי אפשר לה להתברר אלא על פיו שאומר פתח פתוח מצא ושמא נעול היה ושקר הוא טוען אם בזדון אם מצד שאינו בקי וכמו שאמרו בגמרא אבל הכא אפשר דלא קים ליה והשניה היא טענת דמים שאומר שבעל ולא מצא דם ואי אפשר לפתח סתום שיפתח בלא דם ואע"פ שלא מצאתיו פתוח ודאי בתחבולה נדחק עד שנראה כסתום וזו טענה מבוררת שהרי איפשר לה להתברר על ידי סודר ושושבינין ואע"פ שאיפשר שהיא ממשפחת דורקטי דבר שאינו מצוי הוא וכל שאינה טוענת כן אין חוששין לה וכמו שאמרו בתלמוד המערב בפרק שני וחש לומר מוכת עץ היתה אמ"ר יוחנן לא חשו על דבר שאינו מצוי וכן שהכל בקיאין בטענה זו ואין הכל בקיאין בפתח פתוח כמו שיתבאר ואת שאינו בקי עליה אינו נאמן בה ומכל מקום יש אשה שאין לה טענת דמים ויש לה טענת פתח פתוח והיא הבוגרת שכבר כלו דמיה ויש אומרים בהפך כמו שיתבאר לקמן וכל שיש כאן מקום לשתי טענות אלו כגון טענת דמים כשאינה בוגרת וטענת פתח פתוח לבקי שתיהן שוות בדין ומה שאמרו מאי לאו דטעין טענת פתח פתוח לא דטעין טענת דמים אינו אלא דרך דחיה ומשא ומתן:

מעתה צריך לברר את הענין בדינין אלו וכבר הקדמנו שיש בדין זה ארבעה חלוקות והוא שיש טענה באה לאסרה עליו ולהפסידה כתבתה ויש טענה מועלת להפסידה כתבתה ולא לאסרה ויש לאסרה ולא להפסידה ויש שאינה מועלת לא לאסרה ולא להפסידה כיצד האומר פתח פתוח מצאתי וטוען בה בבריא שלא הטה ולא טען טענת דמים אם שמא לא נתברר לו מפני שבעל בלא מפה או שאף אם מצא הוא אומר שמאחר שפתח פתוח מצא דם נדות הוא או שטען טענת דמים ר"ל בעלתי ולא מצאתי דם והיא מכחישתו ואומרת פתח נעול מצאת ויגעת ופתחתה או דם יצא ואבדה מפה או ששותקת ואינה טוענת כלום אם היא אשת כהן או אשת ישראל שנתקדשה פחותה משלש שנים ויום אחד נאמן לאסרה על עצמו שמכל מקום לדבריו שהוא אומר זינתה שויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא שאין כאן אלא חדא ספיקא והוא באשת ישראל אם זינתה ברצון או באונס הא כל שזינתה תחתיו זינתה שהרי פחותה מבת שלש נתקדשה לו ובאשת כהן אם זינתה אף באונס אסורה היא וזו היא שמועתו של ר' אלעזר וכן נאמן להפסידה כתבתה שהרי חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וזו היא שמועתו של רב יהודה אמר שמואל ולא חלק על של ר' אלעזר כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויראה שאף אם לא עשה סעודה שמאחר שאין חפה בלא סעודה אלא על דרך זרות לא פלוג רבנן ודברים אלו כלם אע"פ שהיא מכחישתו הואיל ואף הוא בבריא ולמדת שכל שלא אמר בבריא שלא הטה דנין אותו שהטה וזהו שבמעשה שבא לפני רבן גמליאל אמר לו שמא הטית וקצת חכמי הדורות כתבו שכל שאמר פתח פתוח מצאתי והדם לפנינו אע"פ שנאמן לאסרה ולומר שהדם ממקום אחר או מן הצדדין אינו נאמן להפסידה כתבתה וממה שאמרו בתלמוד המערב היא אומרת דם בתולים והוא אומר דם צפור הורע כחו שלא נהג במנהג הזה ר"ל שלא העמיד שושבינין הדא דתימא שלא להפסידה כתבתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ויש כאן דעת שלישית לומר שכל שאמר פתח פתוח מצאתי אם יש דמים אף לאסרה אינו נאמן ואף גדולי הרבנים פירשו זו של ר' אלעזר בלא מצא דם ומה שאמרו בתלמוד המערב אבל לקיימה אינו רשאי חולק על תלמוד שלנו:

היתה אשת ישראל ונתקדשה יתירה מבת שלש אינו נאמן לאסרה שאף לדבריו שאומר שזינתה תרתי ספקי נינהו שמא לא זינתה תחתיו ואם זינתה תחתיו שמא באונס היה ומכל מקום להפסידה כתבתה נאמן מכח חזקה ולגבי כתבה מיהא אין כאן אלא חדא ספיקא שאף אם לא תחתיו זינתה אפילו אמרה היא קודם שארסתני נאנסתי איבדה כתבתה משום מקח טעות ואם שמא מוכת עץ היא שיש לה כתבה הואיל ואינה טוענת כך אין טוענין לה שדבר שאינו מצוי הוא וצריך לכתוב לה כתבה אחרת מחמת שאסור לשהות עם אשתו בלא כתבה וכן יש אומרים שאף בזו כל שמכחישתו נאמן לאסרה שמכיון שמכחישתו אף היא מודה שלא נאנסה ואין כאן אלא ספק אחד והוא אם תחתיו זינתה אם לאו ומכיון שהוא טוען בבריא אסורה עליו ולא הוצרכו לדעת זה להעמיד שמועתו של ר' אלעזר באשת כהן אלא בשותקת ואין הדברים נראין שאם כן היה להם להעמידה באשת ישראל ובמכחשת אלא ודאי אף במכחשת כן שלא הורעה טענתה בהכחשה יותר מבשתיקה דאדרבה אלימתה לטענתה נתיחד עמה ולא טען ולאחר זמן טען אינו נאמן להפסידה כתבתה שהורעה חזקתו ואינו אלא כמוציא לעז הן שתשתוק הן שתכחיש אחר שלא טען בשעת יחוד וזו היא שאמרו במסכת יבמות פרק בית שמאי דף קי"א ע"ב טענת בתולים כל שלשים דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתרה אף לאחר כמה שנים והלכה כר' יוסי ובתלמוד המערב שבפרק זה התבאר שכל שבסתם דנין אותו כנסתרה ומכל מקום כל שאין בו אלא ספק אחד אסרה עליו ולגאוני ספרד ראיתי בי"ב של יבמות שכל בסתם דנין אותו בלא נסתרה וכל שאומר עכשו בעלתי ולא מצאתי דם נאמן ולא עוד אלא שכתבו שאפילו אמר מתחלה בעלתי ולא מצאתי דם נאמן מתוך שיכול לומר עכשו בעלתי ולא מצאתי ויש כוללים בחלוקה זו כל שטען ולא עשה סעודה ואין הדברים נראין לי כמו שכתבתי למעלה ואף אתה כולל בחלוקה זו כל שנתיחד עמה בין אירוסין לנשואין כמו שיתבאר בסוגיא זו בשמועת האוכל אצל חמיו ביהודה וכן טען טענת פתח פתוח ומצא דם לדעת חכמי הדורות כמו שביארנו:

הכחישתו היא בדרך שטענתה בריא וטענתו שמא כגון שאומרת משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני או שטוען טענת דמים והיא אומרת דם יצא ונאבדה המפה ואף הוא לא בדקה אין טענתו לא אוסרת ולא מפסדת מפני שהיא נאמנת וזו היא משנתנו הנושא את האשה וכו' רבן גמליאל ור' אליעזר אומר נאמנת והלכה כדבריהם אלא שכל שאיפשר לבא לידי בירור יתברר כמו שיתבאר ואע"פ שבתלמוד המערב אמרו הדא דתימא שלא להפסידה כתבתה אבל לקיימה אינו רשאי וכן שיש מגדולי החכמים שכתבו כן אף באומרת עד שלא ארסתני נאנסתי אין הדברים נראין שעל כל פנים דברים שבתלמוד המערב חולקים עם התלמוד שלנו שאם כן למה אמרו נאמנת בסתם ועוד לדבריהם אונס בישראל למה הותר נחוש שמא נתרצית אלא עד אחד נאמן באיסורין והרי בזו כנדה שסופרת לעצמה ועוד שהרי בפרק זה אמרו שאם נכנסה לבית הסתר עם אחד ואמרו לה מה טיבו של זה ואמרה בן אחי אבא וכהן הוא שאפילו כריסה בין שיניה נאמנת אף להכשיר עצמה לכהנה אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו זהו עיקר פסק השמועה עם מה שצריך לצרף בה מצד אחר:

ולענין ביאור מיהא יש שואלים והלא אף אשת כהן יש בה שתי ספקות ספק זינתה ספק מוכת עץ ואם תמצא לומר זינתה ספק תחתיו ספק אין תחתיו ומשיבים כדברי תלמוד המערב פ"ב ה"א שדבר שאינו מצוי אינה טענה ועוד שאלו כן אף היא היתה טוענת כך מה שאין כן באונס שגנאי הוא לה להודות שזינתה אף על ידי אונס וכן יש שואלים אף כשהוא טוען בבריא כשהיא מכחישתו תהא נאמנת שלא להפסיד כתבתה מגו דמציא אמרה משארסתני נאנסתי ומשיבים בה שאין מגו לאפוקי ממונא ואע"פ שיש כאן אוקומי שטרא ר"ל שטר הכתבה שבידה וכל אוקומי שטרא אומרים מגו אף להוציא ממון וכמו שאמרו בפרק שבועות הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאסיקנא בך והא שטרא אמר ליה ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אמר ליה הנהו סיטראי נינהו אמר רב פפא איתרע שטרא והני מילי דאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אבל שלא בעדים לא מיגו דמצי אמר לא היו דברים כי אמר סיטראי נינהו נאמן אלמא כל אוקומי שטרא במיגו אמרינן אף לאפוקי ממונא שאני התם שאותו שטר היה ראוי מתחלתו וראוי להעמידו במיגו אבל זו אם זינתה לא היתה לכתבה שעה ראויה או שמא בזו חזקת טורח סעודה מפקעת כח המיגו ועוד נראה לי דהתם ריע טענתיה דלוה שלא היה לו לפרוע אלא בחזרת שטר או בשובר וראוי להעמיד טענת שכנגדו במיגו אבל זו טענת הבעל טענה חזקה הוא ואע"פ שאמרו למטה עד כאן לא קאמר רבן גמליאל אלא משום מיגו אלמא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא לא אמרוה אלא מפני שהבעל טוען בשמא אבל כל שהוא טוען בבריא אין אומרים מיגו להוציא ממון ושמא תאמר ומה אנו צריכין לחזקת טורח סעודה ולדין שאין מגו בא להוציא ממון ותפסיד כתבתה מכח אוקי ממונא בחזקת מריה נראה לי שמכיון שסתם כתבה שעבודה על הקרקע אף היא בחזקתה ומכל מקום הם משיבים בה שיש כנגדה חזקת כשרותה שאין מחזיקין אותה בפסול וכעין מה שאמרו בגמרא שבועות זה אומר לקוחים וזה אומר שאולים נאמן זה אומר לקוחים וזה אומר גנובים אינו נאמן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן:

עד אחד שהעיד על אשת איש שזינתה אינו נאמן לא לאסור ולא להפסיד כתבה ואם נאמן עליו כשנים אסורה לו כמו שביארנו במסכת קדושין ויוציא ויתן כתבה קנא לה בפני שנים ונסתרה בפני שנים שהיא ראויה לשתות ובא אחד והעיד שנבעלה לפניו עם זה שקנא לה בעלה עליו נאמן בין לאסרה בין להפסידה כתבתה ואסורה עליו ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתבה ואפילו עבד או שפחה או קרוב או פסול נאמן בכך כמו שיתבאר במקומו:

האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וכבר ביארנוה במקומו במסכת קדושין:

כבר ידעת שכל שנאסרה לבעלה מחמת הבועל והוציאה אסורה לבועל ושמא תאמר היאך הותרה בת שבע לדוד ואם תאמר שלא נאסרה לאוריה מפני שלא היו שם עדים ואין אשה אסורה לבעלה אלא או בשני עדים או בקנוי וסתירה בעדים ועד אחד של טומאה אין זה כלום שכל שנתפרסם על ידי נביא אין לך עדות גדולה מזו אין הענין אלא מפני שאונס היה ולא נאסרה על בעלה ולמדת שהאונס את האשה והוציאה בעלה מותרת לבועל ואע"פ שאף הנטען לאשת איש אף בעידי דבר מכוער והוציאה בעלה ונשאה הנטען כל שאין לה בנים מוציאין הימנו בקלא דלא פסיק אינה אלא מדברי סופרים ואף לדין זה כל שיש לו בנים ממנה מיהא אין מוציאין מידו או שמא עם דבר מכוער משום זינתה ברצון הוא מוציאה ואע"פ שלא היתה אסורה לו בכך מתוך שהוציאה בעדי דבר מכוער ובקלא דלא פסיק ונשאה הנטען ואין לו בנים הימנה מוציאין מידו הא כל שבאונס אע"פ שודאי נבעלה והוציאה הואיל ולא מחשש איסור הוציאה אין מוציאין אותה מן הנטען או שמא לא נאסרה לאוריה מפני שהדבר היה ידוע שכל היוצא למלחמת בית דוד שכותב גט לאשתו על תנאי שאם ימות במלחמה יהא גט למפרע מאותו היום ואע"פ שאמרו בגיטין דף ע"ג בזה גיטיך מהיום אם מתי מה היא באותן הימים ואמרו שהיא כאשת איש לכל דבריה לדעת ר' יהודה דוקא מדברי סופרים ומכל מקום הבא עליה באותן הימים ומת הבעל אין אוסרין אותה על אותו בועל אף לדעת זה וכל שכן שהלכה כחכמים שאמרו מגורשת לכל דבר ובלבד שימות כמו שיתבאר במקומו: