מאירי על כתובות טז

ברכת חתנים שהזכרנו בעשרה כמו שביארנו הן שש ברכות ליום ראשון או לשאר הימים ובפנים חדשות הן אשר ברא כל שבעה ובלא פנים חדשות וחתנים מן המנין שאף הוא מן השמחים וברכת אבלים ר"ל ברכת רחבה והוא שכשהיו חוזרין מן הקבר היו עומדין עליו בשורה שורות שורות לנחמו ומושיבין אותו ביניהם ויושבין עמו שורות שורות סביבו לנחמו וזהו נקרא תנחומי אבלים ואין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים בה מן המנין שאינו בכלל המנחמים וכשהיו מגיעים לרחבה של עיר היו עושין לו שם סעודה ראשונה ואומרים שם ברכת המזון בנוסח מחודש מעניני אבלות ויש מפרשים שברכה אחרת בפני עצמה היתה וקודם הבראה היתה נעשית ואחריה הבראה באה ואין שם בה אלא ברכת המזון גרידא וכן כתבו גדולי המפרשים וברכה זו מכל מקום אינה אלא בעשרה ואין אבלים מן המנין שהרי אינו מן המנחמין ובתלמוד המערב שבמסכת מגלה אמרו דוקא אבלים של אותו המת אבל אבלים של מת אחר עולים מן המנין וזה שאמרו בזו ברכת אבלים כל שבעה שאף כל שבעה כשהיו פנים חדשות באות לנחמו מקרוביו ומיודעיו שבמקומות אחרים ושמעו את שמועתו היה מנהגם להברותו בביתו ולעשות לו שורות לנחמו ומברכין שם אותה ברכה בעצמה שביארנו בהבראת רחבה ומתוך שהראשונה היו עושין אותה ברחבה היו קורין לכלם ברכת רחבה ומכל מקום האבל מצטרף לשלשה בני אדם לזמן עליו שהרי חייב הוא בכל המצות:

ברכה זו עיקרה לנחם את האבלים ומכל מקום כל אחד ואחד היה מוסיף בה כרצונו אם דרך דרשה להאריך על רעת אנשי הדור ושהוא חשוב ליענש עליהם או בדברים מעוררים את הלב אם בברכה אם להאריך בשבחו של הקב"ה אם לדבר כנגד האבלים אם כנגד המנחמים ולא עוד אלא שאם רצה לחתום בכל אחת מאלו עושה מעשה באחד שבא לנחם את קרובו שמת לו בן ובא עם התורגמן שלו ואמר לו קום אימא מילתא כל קביל ינוקא פתח ואמר וירא י"י וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבותיו מנאצין להקב"ה כועס על בניהם ומתים כשהם קטנים ואיכא דאמרי בחור הוה והכי אמר ליה על בחוריו לא ישמח י"י כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה הכל יודעים כלה למה נכנסה לחפה אלא כל המנבל את פיו ומוציא דבר נבלה מפיו אפילו נחתם גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה אמר ליה אתת לנחמיה אדרבה צעורי מצערת לי אמר ליה הכי קאמינא חשיבת לאיתפוסי אדרא אמר ליה קום אימא כנגד שבחו של הב"ה פתח בברוך ואמר בא"י האל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק במוראו מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים אמר ליה קום אימא מילתא כנגד אבלים פתח ואמר אחינו המנוגעים והמדוכאים באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זו היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו בכוס זה בעל נחמות ינחם אתכם בא"י מנחם אבלים ולא פתח בה בברוך שהרי עשאה סמוכה לחברתה וכל האומר כיוצא בזה לא יאמר רבים ישתו או כאשר שתו ראשונים כן ישתו אחרונים שלא יפתח אדם פיו לשטן אמר ליה קום אימא מילתא כנגד מנחמי אבלים פתח ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו ר"ל שהיה מאכיל ומשקה לאחרים אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם בא"י משלם הגמול אמר ליה קום אימא מילתא כנגד כל ישראל אמר רבון כל העולמים פדה והצל את ישראל מן הדבר ומן הרעב ומן החרב מן השבי ומן הבזה מן השדפון ומן הירקון ומכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא בעולם טרם נקרא ואתה תענה בא"י עוצר מגפה וכל אלו סמוכות לחברתן עשאן וכן כל כיוצא בזה כפי כח המנחם:

עשרה כוסות תקנו בהבראה זו להשקותו בהם אע"פ שאינו רוצה כדי להרבות לו בשתיה במיני כסנין ופרפראות לפתוח את לבו שלשה קודם אכילה לחדד תאות מאכלו ושלשה בתוך אכילה לשרות אכילה במעיו וארבעה לאחר אכילה כל אחד על ברכה אחת של ברכת המזון שהן ארבעה ברכות:

בראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחים מרוב בשתם כשלא היו מגיעים לשיעור הוצאה הצריכה לכך עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו בכך וכן ראוי לכל פרנס ודבר העיר להקל ראש בעצמו יותר ממה שאין ראוי לו כדי שילמדו אחרים ממנו ולא יבא ממונם לידי בזבוז: