מאירי על כתובות יח

האוכל אצל חמיו ביהודה בין אירוסין לנשואין שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתיחד עמה כמו שיתבאר במשניות שבפרק זה ומכל מקום דוקא להפסד כתבה הא לאסרה על עצמו כל שטוען בבריא שלא בעל נאמן ואסורה לו כל שאין שם אלא ספק אחד הא לכתבה מיהא נאמן וחזקת טורח סעודה אין כאן שמא מתוך שנתיחד הערה ושכח או שמא מתוך שעשועו היה סבור למשמש והערה:

כל שכתבנו בשמועה זו בהפסד כתבה פירשו בו גדולי הפוסקים דוקא לענין מנה מאתים וכמו שאמרו חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן אבל לענין תוספת הואיל ומתנה הוא שנתן לה אינו נאמן ומידי דהוה אשניה ואילונית שאין להם מנה מאתים ובתוספת מיהא זוכות הואיל ורוצה הוא לבזבז בנכסיו ויש חולקין לומר כן אף בתוספת הא במה שהביאה מיהא לית דין ולית דיין שאינו נאמן:

וכל שכתבנו בטענת דמים כל שיש לעמוד על בוריו של דבר בשושבינין או במפה או בסודר בודקן: