מאירי על כתובות קסא

שומרת יבם שמתה יורשי הבעל חייבין בקבורתה הואיל והם יורשים כתבתה כך תקנו חכמים שתהא קבורתה תחת כתובתה וכל היורש כתבתה יהא חייב בקבורתה:

אלמנה נזונת מנכסי יתומים מכח תנאי בית דין כמו שהתבאר נ"ב ב' בתנאי ואת תהא יתבה בביתי ומתזנא מנכסאי ומעשה ידיה שלהם שהרי אף בחיי הבעל מעשי ידיה תחת מזונות הם ואין היורשים חייבין בקבורתה אם היא אשת אב ואינה אמן של יתומים אלא היורשים כתבתה הן אחיה הן בנים שיש לה מבעל חייבין בקבורתה ומה שאמרו יורשיה יורשי כתבתה רומז למה שכתבנו שאם יש לה שני יורשין כגון שומרת יבם אותם שיהיו יורשי כתבתה חייבים בקבורתה כמו שביארנו:

ומכל מקום לענין ביאור סוגיא מיהא צריך שנעירך בענינה דרך קצרה והוא שזה שהוצרכו לשאול בסוגיא זו מי קוברה אע"פ שאמרו מ"ז ב' קבורתה תחת כתבה מפני שיש לדון שאמרוה כן מפני שהכתבה מצויה בכלם אבל הוא הדין שהקבורה תחת כל ירושותיה היא והעלו בה שתחת כתבתה דוקא היא והקשה לימא אח אני יורש אשתו אין אני קובר כלומר שהבעל חייב בקבורתה מפני שהוא יורשה אבל זו איני יורש שלה שהרי נכסים שלה יורשי אביה יורשים אותה ומה אני יורש את אחי אני יורש שהיה מוחזק בכך ולא היא ותירץ לו אם הוא יורש את אחיו הרי הוא משועבד לפרוע מה שהוא חייב בו ואם אינו קובר ר"ל שאינו רוצה להשתעבד בחובותיו של אחיו יפקיע עצמו מן הירשה ויתן כתבה וחזר והקשה הכי קאמינא אח אני יורש ואיני יורש שלה עד שאתחייב בקבורתה שאיני יורש אלא של אחי ואם מצד שכל שאני יורש של אחי אני חייב לפרוע מה שהוא משועבד בו אף הוא לא נשתעבד בקבורתה מעולם שהרי מת קודם לה ואם מפני שהכתבה משעבדתו בכך והרי היתה לה כתבה עליו הרי אין כתבה ניתנת לגבות מחיים לא מבעל ולא מיבם והרי אין שעבוד כתבה מכריחני לקברה אחר שאיני יורש שלה ותירץ מאן שמעת ליה מדרש כתבה ר"ל לכשתנשאי לאחר וכו' כלומר כל שאינה יכולה לינשא מחמת זיקה אינה יכולה לתבוע כתבתה עד שנדקדק ממנה לא ניתנה כתבה לגבות מחיים ומאן הוא דאית ליה האי מדרשא לגמרי עד שילמוד ממנה לכל דבר שכל שאין הכתבה ניתנת לגבות אין לה שום זכות הבא מצד הכתבה אע"פ שהגיע זמנו של אותו זכות בית שמאי שאמרו במסכת יבמות קט"ז ב' באשה שאמרה מת בעלה שתנשא ותטול כתבתה והיו בית הלל אומרין תנשא ולא תטול אמרו להם בית שמאי מספר כתבתה נלמוד לכשתנשאי וכו' והרי הותרה לינשא ואע"פ שהודו להם בית הלל לא הודו אלא לגופה של אותה משנה מטעם אם התרתם את הערוה החמורה לא תתירו ממון הקל וכו' וכן בגוף הענין לומר שכל שלא פקעה זיקה אינה גובה כתבתה וכל שפקעה גובה הא לענין שכל שלא באה לידי גיבוי יבטל כל זכות הבא לה מחמת הכתבה אף לכשיגיע זמן של אותו זכות לאו אלא שבית שמאי הוא שסוברים כן ולדידהו הא סבירא להו שטר העומד לגבות כגבוי דמי כמו שתראה בהדיא במתו בעליהן שנוטלות כתבה לדעת בית שמאי שכל העומד לגבות כגבוי דמי לענין שנעמידהו בחזקתו והילכך הרי היא כאלו היא הוחזקה בכתבתה תכף שמת בעלה ונמצא יבם יורש שלה וחזר והקשה והאמר לכשתנשאי לאחר בעינן כלומר שאף זה אינו עומד לגבות שהרי בחיי הבעל אינו עומד לגבות ואף כשמת היבם במקומו ותירץ לו דכאחר דמי וכשמת הבעל היה השטר עומד לגבות ואע"פ שבראשון של קדושין י"ג ב' אמרו יבם לאו כאחר דמי פירושו לא איקרי אחר כל כך עד שנפרש ואיש אחר יקחנה דוקא יבם אבל מכל מקום בכלל אחר הוא ומכל מקום לבית הלל אין אנו צריכים לכך שאע"פ שהם סוברים לא ניתנה כתבה לגבות מחיים וכן שהודו במדרש כתבה מכל מקום כל שיעבוד הבא מחמת הכתבה והגיע זכותו ליגבות הרי היא זוכה בו אע"פ שלא זכת' בכתבתה על הדרך שביארנו אע"פ ששטר העומד לגבות אינו כגבוי שהרי בסוטה שמת בעלה עד שלא שתתה אעפ"י שאינה שותה אינה נוטלת כתבה שהרי הואיל וקנא לה ונסתרה ספק זונה היא ואין ספק מוציא מידי ודאי וחזר ושאל לבית שמאי ומי ניתנה כתבה לגבות מחיים כלומר שיהא השטר קרוי עתיד לגבות מצד מיתת הבעל אחר שהיבם במקומו והא תניא הרוצה למכור וכו' ואי סלקא דעתך ניתנה כתבה וכו' עד שנאמר שמשמת בעל נעשית היא כאלו גובת כתובתה ודאי אף אתה אומר ניתנה כתובתה לגבות מחיים לתועלת היבם והילכך נייחד לה שיעור כתבה ושארא ליזבון שהרי ראוי לומר שיכלה שיעבודה מכל מה שיש שם יתר על כדי שיעור כתבה ותירץ לו ולטעמיך לותביה ממתניתין לא יאמר לה וכו' אלא עצה טובה קא משמע לן ולכתחלה וכמו שאמרו לא יאמר וכו' לאשתו ובאשתו מיהא כלהו מודו דאי בעי לזבוני מזבין אלא עצה טובה קמ"ל שאף באשתו לא ייחד לה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא מכל מקום בדיעבד אם ייחד לה ומכר מכר ואף ביבמה כן אלא דר' אבא מיהא קשיא דמדקאמר כיצד יעשה ולא אמר שימכור ובדיעבד מיהא מכר אלמא אף בדיעבד לא מכר וכמו שיתבאר מה שאין כן באשתו ומטעם דיבמה לא כתב לה דאקנה ולא סמכה דעתה ואם תאמר ניתנה וכו' אף ביבמה היה לנו לומר כן ותירצה דביבמה נמי האי שלא אמר ימכור שאם מכר מכר משום איבה הוא הא אם מכר מכר ומכל מקום הלכה שאף בדיעבד לא מכר דהואיל ולא כתב לה דאקנה סברה דילמא לישתדוף ומתוך כך אפילו מכר אינו מכר אבל באשתו אינה אלא עצה טובה ולקמן צ"ה ב' מפרש דאשתו נמי משום איבה דבאיהו נמי סברה דילמא לישתדוף אלא שמכל מקום באשתו אם מכר מכר הואיל ומכל מקום כתב לה דאקנה: