מאירי על כתובות קס

אע"פ שחכמים תקנו פירות של נכסי מלוג לבעל לא תקנו לו שיהא יכול למכרם להעמיד את הלוקח במקומו ליטול את הפירות והילכך בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום והיא מבטלת המקח שלא תקנו לו הפירות אלא ליטלם הוא ויהא הבית עומד בשפע והוא הנקרא רווח ביתא ואין הלכה כדברי האומר שמא תכסיף השדה ר"ל שלא יחוש הלוקח לעבדה כראוי אלא משום רוח ביתא הילכך אפילו היה השדה סמוך לעיר שאף הלוקח זריז לעבדה כראוי מתוך שהבעלים רואים אותה תמיד מכל מקום הא איכא משום רוח ביתא וכן אפילו מכרו על מנת שיהא נעשה הוא אריס שאין כאן חשש שמא תכסיף אינו כלום שמכל מקום אין כאן שפע בבית מאותם הפירות ומכל מקום אם מכרו כדי להשתכר מן המעות בסחורה שומעין לו שהרי יש בבית שפע יותר בסבת המעות יותר מן הפירות אע"פ שיש לחוש שמא תכסיף לפי דרכך למדת במה שאמרו האיש שמכר בנכסי אשתו ומת לא עשה כלום שמשמען של דברים שבחייו מכרו קיים דוקא בשמכר כדי להשתכר מן המעות בסחורה:

הוזכר בכאן מעשה באשה אחת שהביאה שתי שפחות ונשא הבעל אשה אחרת והעמיד אחת מהן לפניה והראשונה צווחה שלא להשתמש צרתה בשפחתה ולא נענית מפני שזהו כבעל שמכר לפירות והרי לא הופקע מכאן רווח ביתא שאע"פ שייחדה לאשתו אינה נפקעת שלא תשמש כל הבית הא כל שמכרה הוא לאחר היא מעכבת כך היא שיטתנו וכך כתבו גדולי המפרשים ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבו הטעם דהא איכא אחריתי כלומר והואיל ונשארה האחרת לתשמישה דיה בכך ולדעת זה אף אם מכרה לאחר הדין כן והדברים נראין כדעת ראשון:

המשנה השלישית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתבתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה ב"ש אומ' יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ב"ה אומ' נכסין בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב אמר הר"ם כבר קדם לנו באור זאת ההלכה בפרק ד' ממסכת יבמות ובקש אותה לשם:

אמר המאירי שומרת יבם שנפלו לה נכסים ר"ל בעודה זקוקה מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת לכתחלה בעודה זקוקה שמא יחלוץ לה ונמצאת היא מוחזקת בודאי והיבם בספק ואינו דומה לנפלו לה בעודה ארוסה שלכתחלה לא תמכור לדעת בית הלל שהלכה כמותם שארוסה מחמת עצמה היא נקשרת בו וכן שיש בה סקילה ושומרת יבם מחמת אחיו היא נקשרת בו וכן שאין בה אלא לאו והילכך מוכרת ונותנת בעודה זקוקה וקיים וכן הלכה והוא הדין שאם לא מכרה אין ליבם בהם כלום עד שיכנוס ואף נכסי מלוג שהיו לה ביד הבעל אין היבם חולק עמה בפירות כלל וכמו שאמרו בפרק החולץ ל"ט א' לדעת אביי דידו של בעל בנכסי מלוג כידה ויד יבם גריעא ואין לו כלום ואע"פ שנחלקו שם על אביי כבר אמרו שם אמר רב פפא דייקא מתניתין כאביי ויש פוסקים שחולק עמה בפירות כמו שיתבאר שם ובנכסי צאן ברזל הכל שלו וגדולי המחברים כתבו שאף בנכסי צאן ברזל אין ליבם כלום אפילו בפירות עד שיכנוס ואין צריך לומר בנכסי מלוג והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים מתה כשהיא שומרת יבם מה יעשה בכתבתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה וכו' צריך שתדע ששלשה מיני נכסים של אשה הם הראשון כתבה והוא מנה מאתים ותוספת והשני הנדוניא שהביאה והוא נכסי צאן ברזל והשלישי נכסי מלוג ותדע שבמשנתנו לא חלקו כלל בין נכסי צאן ברזל לעיקר כתבה ונמצא שאין בה אלא שני דינין אחד בדין כתבה ונכסי צאן ברזל ואחד בדין נכסי מלוג וכששאל מה יעשה בכתבתה פירושו בכתבתה ובנכסי צאן ברזל שהכל בדין אחד וכן שאף הם נקראים כתבה כמו שביארנו בראש פרק אע"פ נ"ד ב' ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה הם נכסי מלוג ואמר שבית שמאי אומר שיחלוקו יורשי הבעל ר"ל האחים שאין היבם עומד במקומו לירש עד שיכנוס והילכך יחלקו האחים עם יורשי האב ר"ל עם אביה אם הוא קיים או עם אחיה אם האב אינו קיים והתבאר בפרק החולץ ל"ט ב' שאף בית שמאי לא אמרו בכתבה יחלוקו אלא אף הם מודים שהוא ליורשי הבעל וכן בנכסי צאן ברזל שאלו כן היה לו לומר סתם יחלוקו או שבכתבה ונכסי צאן ברזל היה לו לומר יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל שהרי יורשי הבעל בהם עיקר אלא שבקה לכתבה ולנכסי צאן ברזל הנכללים עמה דפשיטא ליה דשל יורשי בעל הם ונקטה לנכסי מלוג שהאשה עיקר בהן ואמר שיורשי הבעל חולקין בהם עם יורשי האב ונמצא שלא אמרוה אלא בנכסי מלוג שנפלו לה בחיי הבעל ובית הלל אומרין נכסים בחזקתן ר"ל כל אחד מהנכסים אתה דנו לפי מה שהם מוחזקים בו יותר והילכך כתבה ר"ל מנה מאתים ותוספת ונכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל מפני שהבעל היה מוחזק בהם לגמרי ואף היבם מוחזק בהם שהרי אינם עומדים לגבות ממנו עד שיחלוץ והילכך היבם יורשם עם שאר אחיו נכסים הנכנסין והיוצאים עמה ר"ל נכסי מלוג אף אותם שנפלו לה בחיי הבעל בחזקת יורשי האב אם האב עצמו אם הוא קיים ונפלו לה מבית אבי אמה אם יורשיו אם כבר מת מפני שנכסי מלוג היא מוחזקת בהם יותר שאם הותירו הותירו לה אף בחיי הבעל וכל שכן לאחר מותו שהיא תופשתם אע"פ שהיבם חולק עמה בפירות לדעת קצת כמו שכתבנו והלכה כבית הלל וזו היא שיטתנו ולפי דרכך למדת שאין גורסים במשנה זו וכתבה בחזקת יורשי הבעל עד שתפרש בנכסים בחזקתם דין אחד ובכתבה דין אחר ובנכסים הנכנסין והיוצאין דין אחר אלא נכסים בחזקתם הוא כלל לשני הנכסים הנזכרים וביאר אחר כן כיצד הנכסים בחזקתם והוא שהכתבה והנכלל עמה ליורשי הבעל ונכסי מלוג ליורשי האשה ומטעם זה לא הוצרך לשאול בגמרא על נכסים בחזקתם האמור כאן בחזקת מי שהרי ביאורו בצדו ומכל מקום בתשיעי של בתרא קנ"ח א' הוזכר דין אחר בדומה לזה שדיני הנכסים מתחלקים לשלשה חלקים נכסים לדין אחד וכתבה לדין אחר ונכסי מלוג לדין אחר ונכסים הנזכרים שם שהם בחזקתם פירושו על נכסי צאן ברזל ר"ל הנדוניא וכתבה על מנה מאתים ותוספת לבד והוא שאנו גורסים שם וכתבה באות הוא"ו וכן הוא הענין ששאלו שם על נכסים בחזקתם בחזקת מי והוא שאמרו שם נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרין אשה מתה ראשונה ויורשי האשה אומרין הבעל מת ראשון בית שמאי אומרין יחלוקו ובית הלל אומרין נכסים בחזקתם וכתבה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ושאלו בה נכסים בחזקתם בחזקת מי ר' אלעזר אמר בחזקת יורשי אשה כלומר הואיל ומבית אביה באו דבתר מעיקרא אזלינן ור' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל הואיל והוא המוחזק ומכל מקום אין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלקו כמו שהוזכר שם ונמצא שיורשי הבעל יורשין כתבה ותוספת ויורשי האב יורשין נכסי מלוג ושניהם חולקין בנכסי צאן ברזל ושמא תאמר מה נשתנה דין זה לענין נכסי צאן ברזל מדין משנתנו תשובתך בצדך דהתם כדקתני טעמא שמאחר שמתו הבעל והאשה הללו באין לירש והללו באין לירש אבל כאן הרי היבם חי ואין נכסי צאן ברזל שלה נתנים לגבות בעוד שהיא זקוקה וזהו עיקר הדברים וכן דעת גדולי המפרשים ואף גדולי הדורות שלפנינו נסכמים בה ומכל מקום גדולי המחברים מפרשים משנתנו על הדרך שהתבארה שם ופסקו אף בשומרת יבם ששניהם חולקים בנכסי צאן ברזל ואין הדברים נראין כמו שכתבנו ודין זה אין בו חלוק בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר:

הניח אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות פירות התלושין מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות מחוברין לקרקע אמ"ר מאיר שמין אותם כמה יפין הן בפירות וכמה הם יפים בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו והתלושין מן הקרקע שלה כל הקודם בהן זכה קדם הוא זכה קדמה היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כנסה הרי כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל נכסין אחראין לכתובתה וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסין אחראין לכתובתה גרשה אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא לו ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה אמר הר"ם פי' אלו הפירות והנכסים הם מממון אביה לפי שכל מה שיתנו מנכסים ואפילו היו הרבה או מעט תחת שעבוד כתובתה וזה כלו דעת מי שסובר שהמטלטלין משועבדין לכתובתה ואינה הלכה ואע"ג דרבנן בתראי תקנו לכתובות מן המטלטלין הנה תכלית מה שבכח האחרונים לגבות הוא אבל שתעכב המטלטלין כלם שלא יהיה אפשר האח היבם להשתמש בהם אחר היבום הנה זה אצלי בלתי אמתי ואין נראה בעיני ולא יסכים בו העיון התוריי בשום פנים ואמ' פירות מחוברין לקרקע שלו בארו ואמרו תני שלה וענין אמרו כאשתו לכל דבר לפי שכאשר יגרשה מותר להחזירה אחר הגירושין כמו שביארנו ברביעי מיבמות:

אמר המאירי פירוש משנה זו בין קודם שכנס היבם בין משכנס שאפילו כנס אין לה כתבה על נכסי בעלה השני אלא על נכסי בעלה הראשון ומעתה צריכה היא להזהר שלא יהו נכסי בעל ראשון כלים עד שלא תמצא במה לגבות ואם הניח אחיו קרקע בכדי שיעבודה הרי שיעבודה עליו אבל אם לא הניח קרקע בכדי כתבתה והניח מעות או פירות התלושין ורצה היבם להוציאם היא מונעתו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ודבר זה שנוי לדעת ר' מאיר שסובר מטלטלי לכתבה משתעבדי ומכאן יצא לנו בכל התלמוד שר' מאיר סובר כן אבל לענין פסק הואיל ומטלטלי לכתבה לא משתעבדי אינה יכולה למחות ומשתמש בהם כמה שירצה פירות המחברים לקרקע כלומר ולא נתבשלו עדין ר' מאיר אומר שמין אותן ר"ל שמין את הקרקע כמה הוא יפה בפירות וכמה הוא יפה בלא פירות ואם הקרקע שוה מנה בלא פירות ושוה מאה ועשרים עם הפירות אותו המותר שהוא עשרים דינרין ילקח בהן קרקע ומה שישוו הפירות אחר בישולן יותר מעשרים הרי הוא שלו לכל מה שירצה וחכמים אומרין פירות המחברים לקרקע שלו ושאלו בגמרא פ"ב א' והלא כל נכסי ראשון אחראין לכתבתה אלא תני שלה ר"ל אפילו מה שיוסיפו הפירות בשווין אחר הבשול וכן הלכה מפני שכל המחבר לקרקע כקרקע והילכך ימכרו הפירות לאחר בשולן וילקח בהן קרקע ובתלושין מן הקרקע הואיל ואין מטלטלין משתעבדין לכתבה אם קדם הוא ותפשן זוכה ואין האשה מעכבת אפילו תפש לאחר מיתת הבעל ואם קדמה היא ותפשה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ודבר זה יש מפרשין דוקא בתפשה בחיי הבעל שהרי תפישה לאחר מיתה אינה כלום ומכל מקום לתלמידיהם של גדולי המפרשים ראיתי שפירשוה אף בתפישה שאחר מיתה שלא אמרו בה לא מהניא אלא לענין פירעון אבל לשיעבוד כתבה מהניא ומכל מקום עכשו שמטלטלין משועבדין לכתבה מתקנת הגאונים אף בפירות התלושין ילקח בהן קרקע אלא שלגדולי המחברים ראיתי שכתבו שאין כח בתקנה זו למנעו מנכסי אחיו ואיני מבין טעם לדבריהם ומכל מקום עכשו שנהגו להתנות שתגבה אף ממטלטלין אין ספק שאף לדבריהם פירות התלושין ילקח בהם קרקע כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ר"ל שאם בא לגרשה מגרשה בגט וכן שאם רצה להחזירה אחר שגירשה מותר להחזירה ואין אומרין הואיל ונתקיימה מצותו נעשית לאחר כן אשת אח שלא במקום מצוה ובלבד שתהא כתבתה על נכסי בעלה הראשון כלומר בדבר זה יצאת מדין שאר אשת איש שאין כתבתה על נכסי בעל זה אלא על נכסי בעלה הראשון ואם אין נכסי הראשון מספיקין לכתבתה אין שיעבודה על זה ומכל מקום אם אין שום נכסים מראשון פירשו בגמרא פ"ב ב' דתקינו לה רבנן משני מנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא כל שיש בנכסי הראשון מקצת כתבה כתבו מפרשי ההלכות שלא תקנו לה משני שהרי אף באותו מקצת הופקע שאינה קלה בעיניו להוציאה שאינו רוצה לפחות מממונו כלום ואם היו נכסים הרבה לאחיו אלא שלא היתה לה כתבה עליו כגון מוחלת מעכשו לכשימות או ארוסה ולא כתב לה הוא זוכה בנכסי אחיו וכשכונסה הוא כותב לה כתבה על כל נכסיו כשאר הנשים ועכשו נהגו שאף כשנשארו מן האח נכסים קורעין כתבה ראשונה ויבם כותב לה כתבה אחרת ומשעבד לה בה את נכסיו ועיקר כתבתה מנה ויש כותבין בה מאתים ומזכירין בה שכתב לה אחיו ונסח הכתבה ביום פלוני כך וכך לירח פלני בשנה פלנית לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במקום פלני איך החתן ר' פלני אמר קדמנא סהדי דחתימין לתתא פלני בר' פלני אחי דמן אבא הוה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וברא וברתא מוקים שמיה בישראל לא שבק ואנא חזי ליבומי ית מרת פלוניתא בת ר' פלני דהות אנתתיה לאוקומי לאחי מיתנא שמא בישראל כדכתיב בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה ויבמה וכתוב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו וכך אמר לה ר' פלני חתן דנן למרת פלוניתא כלתא דא הואי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואיזון ואפרנס יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהרייכי אחיר וקיים עלאי מנכסאי כסף זוזי מאה דחזו ליכי ויש כותבין ויהיבנא ליכי מוהרייכי אחיר וקיים עלאי מנכסאי כסף זוזי מאתן דהוו חזו ליך בכתבתא דאחי וראשון עקר ר"ל כסף זוזי מאה דחזו ליכי ומזוניכי וכסותיכי וספוקיכי ואיעול לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת מרת פלוניתא כלתא דא ואתיבימת ליה כדחזי והות ליה לאינתו ודא נדוניא דהנעלת ליה מדנפשה לבית בעלה וכו' ויש כותבין מבית אביה ואמה כמה דאייתיאת לבעלה קדמאה אחוהי דהדין פלני וראשון עקר בין בכסף בין בזהב וכו' כשאר כתבות לא יאמר לה הרי כתבתיך מונחת על השלחן ר"ל שלא יאמר היבם ליבמתו הרי כתבתיך מונחת על השלחן ואני אמכור בנכסי אחי אלא כל נכסי האח משועבדין אפילו שוים מאה מנה וכתבתה אינה אלא מנה או מאתים ולא סוף דבר ביבמתו שאין נכסיו משועבדין לה ומתיראה שמא ימכור כל נכסי בעלה הראשון והיא סוברת שתצטרך לבא לידי טירפא והויא לה איבה אלא אף באשתו אע"פ שדעתה סומכת במה שעתיד לקנות לא יאמר לה הרי כתבתיך מונחת וכו' אלא כל נכסיו יהו אחראין שכל שמיחד איכא איבה ומכל מקום באשתו מיהא אם מכר בנכסי צאן ברזל מכר עד שתצטרך לגבות ולטרוף שלא עשו לה תקנה בכך הואיל ואף מה שיקנה משועבד לה וגדולי המחברים כתבו בהלכות נשים פרק כ"ב שבעל שמכר אף בנכסי צאן ברזל לא עשה כלום ואין נראה כן ורבן שמעון בן גמליאל הוא שאמרה כן בתלמוד המערב שביבמות פרק אלמנה וחכמים נחלקו עליהם והדברים נראין לפסוק כחכמים וכן כתבו גדולי המגיהים ואף גדולי המחברים עצמם כתבו כשיטתנו בפרק י"ו גרשה ר"ל שהיבם גירש את אשתו אין לה מנכסי בעל ראשון אלא כתבתה והוא יכול למכור כל הנכסים שנשארו וזו לא הוצרכה ללמד אלא שפירשו בגמרא שבא ללמד היוצא ממנה דרך דיוק כלומר טעמא דגירשה הא לא גירשה אינו יכול למכור כלל בנכסי האח ואע"פ שאתה יכול ללמדה ממה שאמרו במשנה זו כל נכסיו אחראין לכתבתה וכן ממה שאמרו פירות המחברים שלה שמא הייתי אומר דוקא בשאין בנשאר אלא נכסים מועטין וחוששת שמא ישתדפו ולימד כאן שאף בנכסים של מאה מנה כן ואין לו תקנה למכור אלא משגירש החזירה קודם שנקרעה כתבה ראשונה ולא כתב לה כתבה אחרת הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתבתה כלומר כתבתה שעל נכסי בעלה הראשון ומה שמכר מיהא מהם מכר וכמו שאמרו באשת איש דעלמא המגרש את אשתו והחזירה קודם שפרעה על דעת כתבתה הראשונה החזירה כך בזו וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: