מאירי על כתובות טו

נוסח ברכות אלו וענינם כך הוא הראשונה שהכל ברא לכבודו והענין בה שמאחר שכונתנו לברך על הזווג וכל זווג הוא מדומה לזווגו של אדם הראשון עד שאנו רוצים להזכירו קודם זווג שלפנינו ואותו זווג היה במעשה בראשית היה בראוי לתקן ברכה על מעשה בראשית דרך כלל או שמא הטעם שהזווג בא לפרות ולרבות ולקיים היישוב כאמרו לא תהו בראה וזהו כבודו של מקום שעל ידי בריותיו כבודו מתפרסם ובאו אחר כך שתי יצירות אחת לעיקר בריאת אדם ואחת כנגד חוה והוא האחרון ואדם שבחתימתה ר"ל אשה כאמרו כתפארת אדם כל נפש אדם ומה שאמר והתקין לו ממנו בנין עדי עד ר"ל נוהג לדורות ואחר כך מברך על שמחת ציון העתידה מפני שאף היא נמשלה לזווג חתן וכלה כדכתיב ומשוש חתן על כלה והקדימוה לברכת זווג זה על שם אעלה את ירושלם על ראש שמחתי ואחר כך מברך על זווג זה לשמחם בזווגם ולהצליחם במעשי ידיהם ולשמחם כשמחת זווג ראשון בגן עדן וחותם בהם חתן וכלה ואחר כך מברך ברכה כוללת כל זיווג של בני אדם העתידים ורומז בה לנחמת ציון ואין במשמעה אלא שבח לשם על יצירת השמחה וענין הזווג ושמחת החתן עם כלתו והוא שחותם בה משמח חתן עם הכלה מפני שעיקרה על שמחת החתן וזה שאמר בה ונערים מנגינתם ולא אמר ובחורים מנגינתם כלשון המקרא לפי שנגינת בחורים נפיק מיניה חורבא כדכתיב זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ודרשו בה מה טעם זקנים משער שבתו משום דבחורים מנגינתם וכו':

ולענין פתיחתן וחתימתן שתים הראשונות פותחות בברוך ואין חותמות בברוך שהרי מטבע קצר הוא והשלישית פותחת בברוך אע"פ שהיא סמוכה לחברתה מפני ששתים הראשונות לא נתקנו לענין הזווג שהרי הראשונה על כלל מעשה בראשית והשניה על יצירת אדם ואין רמז לזווג עד שנברא הזווג וחותם בה שאין מטבע ארוך בלא חתימה והואיל וחותם בה נעשית רביעית סמוכה לחברתה ואין בה פתיחה ויש בה חתימה כדין ברכה הסמוכה לחברתה וכן החמשית וכן היה בדין בברכת אשר ברא אלא שנאמרה בפני עצמה כל שאין פנים חדשות שלא בסמיכות אחרת ומתוך כך צריכה פתיחה וחתימה וזה שתקנוה לאמרה בפני עצמה מפני שהיא מעין כלם ויש מפרשים בברכה שלישית שזה שפותחת בברוך הוא מפני שאינה סמוכה לחברתה ואין נקראת לדעתם סמוכה לחברתה אלא הסמוכה למטבע ארוך וכבר ביארנו מה שנראה לנו בסתירת דבריהם בשביעי של ברכות:

ברכת חתנים שהזכרנו יום ראשון אומרן באסיפת העם וחוזר וסודרן על כוס של ברכה ועל זה רמזו בבריתא ראשונה ר"ל מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ונהגו לעשות כן אף בשבת מטעם שכתבנו מפני שיש בו אסיפת עם מכאן ואילך אף בפנים חדשות אינן אלא בברכת המזון ועל זה רמזו בבריתא שניה מברכין ברכת חתנים כל שבעה:

שש ברכות שהזכרנו אינן מברכין אלא כל שבעה על הצדדין שביארנו אבל שהשמחה במעונו אומרו קודם שבעה ואחר שבעה וכיצד הוא הדין כל שלשים שמיום חפה ואילך כל שחתן מזמן אחרים לסעודתו אפילו לא הזכיר להם שמחמת הלולא הוא קוראם אומר שהשמחה במעונו ומשעברו שלושים יום אם לא הזכיר לו שמחמת הלולא הוא קוראם אינו אומר שהשמחה במעונו ואם הזכיר לו מחמת הלולא אומרו כל שנים עשר חדש וקודם שבעת ימי חפה מתחיל לאמרו משהתחילו להכין צרכי סעודה והוא שאמרו מכי רמו שערי באסיתא ר"ל משעה שהתחילו לשרות השעורים לצורך השכר ויש מפרשים משהתחילו לזרוע שעורים בעריבה דרך סימן טוב על צמיחתם וכן בכל שהתחילו להכין תכשיטין וצרכי חפה ומכל מקום דוקא בשכבר קדשו אבל כל שאין שם קדושין אין אומרים שהשמחה במעונו כלל וזהו שבזמן הזה לא נהגו לאמרו אף בסעודת חתן הנעשית בלילה שמחרתו כונס נמצא שאין אומרים שהשמחה במעונו קודם שבעה אלא בשתים קדושין והכנת צרכי סעודה או חפה וענין שהשמחה במעונו הוא דרך סמך רמז למה שאמרו בהגדה חגיגה דף י"ב ע"א שבעה רקיעים הם ואחד מהם שנקרא מעון שבו מלאכי השרת אומרים שירה:

סעודת הבן של ברית מילה אין אומרים בה שהשמחה במעונו משום צערא דינוקא והשמחה מתבלבלת ליראת צערו של תינוק ומכאן כתבו קצת גאונים שאף בסעודת חתן שמת אביו של חתן ואמה של כלה אינו אומר שהשמחה במעונו דהא איכא צערא ומכל מקום כתבו הגאונים שסעודה של פדיון הבן בכלל סעודת מצוה היא ואומרים בה שהשמחה במעונו: