מאירי על כתובות קנב

ולענין איסור במחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כל שלא ניקב אלא מצד אחד כשירה שחציה האחר מגין עליה עבר הנקב משני צדדין טריפה ודוקא בשנמצא סביב המחט קורט דם שזו היא הנראה שקודם שחיטה היא אבל אם לא נמצא עליה קורט דם בידוע שזהו לאחר שחיטה ואף כשלא נמצאת אלא מצד אחד אם נמצא קורט דם מצד שני אומדין שכבר עבר בה המחט וטריפה:

אע"פ שכתבנו היוצא משמועה זו לענין פסק מכל מקום לענין ביאור הדברים מבולבלים בה ביותר והריני מעמידך על ביאורה דרך קצרה והוא שאמרו אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את חמורו עד שמת על בעל החמור להביא ראיה שהיתה חמורו קיימת בשעת משיכת הפרה וטעם שלו מפני שכל שנולד ספק בממונו עליו הראיה ואע"פ שהוא מוחזק וזהו בעל החמור שהרי היה החמור שלו בודאי ואע"פ שיש לו חזקת הגוף וחזקת ממון ותנא תונא כלה כלומר משנתנו שהיא עסוקה בכלה ודקדק בה הי כלה כלומר מאי זה מקום שבמשנתנו אתה בא לדקדק כן אלימא מרישא דהיינו כלה בבית אביה שעל האב להביא ראיה ומצד שהיא ממונו שהרי האב זכאי בבתו מי דמי התם דין הוא שיהא האב צריך להביא ראיה מפני שהוא בא להוציא כתבה אבל זו שבחמור ופרה אתה מצריכו לבעל החמור להביא ראיה להעמיד הפרה בידו אלא מסופא והוא כלה בבית חמיה שהבעל צריך להביא ראיה והרי הוא ממונו כדתנן נשאת יתר עליו הבעל וכו' אכתי לא דמי דהתם בעל צריך להביא ראיה אע"פ שאינו מוציא אלא שבא להעמיד הכתבה בידו מפני שהוא בא לפגום חזקת הגוף אבל בעל החמור שאינו בא כנגד חזקה ואדרבה החמור בחזקת חי למה צריך להביא ראיה והביאה מכלה בבית אביה ולא לענין כתבה אלא לענין קדושין שהבעל תובע קדושין שנתן לה ולהפקיע שאע"פ שהלכה שהקדושין לטיבועין נתנו כמו שביארנו בתשיעי של בתרא בקדושי טעות מיהא לאו לקדושין נתנו כמו שביארנו שם והאב צריך לראיה אף להעמדת הקדושין בידו וכן בעל החמור צריך להביא ראיה להעמדת הפרה בידו ומטעם שנולד הספק בממונו והקשהו ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ולא הוגלד פי המכה שעל המוציא להביא ראיה ואם נתן הטבח מעות הוא צריך להביא ראיה ואמאי לייתי בעל בהמה ראיה להעמיד המעות בידו הואיל והספק נולד בממונו שהרי הבהמה היתה שלו בודאי ותירצה דלא יהיב טבח דמי ועל בעל הבהמה הראיה שהרי נולד הספק בממונו ואמר ליה מאי פסקה כלומר מה ענין שתעמידה בלא נתן הטבח מעות הואיל וסתמא איתניא וחזרו ופירשו דבריו של שמואל שלא מטעם נולד ספק בממונו הוא אלא מטעם שנולד הספק ברשותו ר"ל בביתו והוא הוא גם כן בעל החמור שהוא מת בביתו ומטעם כאן נמצאו וכאן היו וכמו שכתבנו למעלה שלשיטת רבא נאמרו הדברים ותנא תונא כלה בין כלה בית אביה ולקדושין שאף להעמיד בידו הקדושין הוא צריך ראיה בין כלה בבית חמיה ולכתבה שהבעל צריך ראיה להעמיד הכתבה בידו הואיל וברשותו נולד הספק ומטעם כאן נמצאו כאן היו ומחט הכוסות שאמרו עליה על המוציא להביא ראיה שנראה משם שאם לא נתן הטבח מעות על בעל הבהמה להביא ראיה להוציא מעות אע"פ שנולד הספק ברשות הטבח אינו כן אלא לעולם על הטבח להביא ראיה ומה שאמר על המוציא בשנתן הטבח מעות וכסתמא דמילתא דכמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהבי ליה חיותא הא אף בלא נתן שנעשה חבירו מוציא הדין כן ומטעם תולדת ספק ברשותו דאיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו כמו שביארנו ועל פירוש [זה] סמכו גדולי הפוסקים לפסוק כשמואל ואלו היה פירוש השמועה כדברי גדולי הרבנים היה מה שכתבו גדולי הפוסקים בא שלא כהלכה ושמא תאמר והיאך הפקענו דין מוציא מחבירו אין כאן הפקעה שהרי בעל החמור מודה שהפרה של חבירו היתה ולא קנאה אלא בהקנאת החמור ואם כן עדין הפרה בחזקת הראשון עד שיביא זה ראיה שהחמור בעולם בשעה שקנה את הפרה שהרי זה אומר לו שיש לו לברר היאך קנאה ודין מגו אין כאן שאין הספק נעשה בריא מטעם מגו והרי אף הוא ספק לו אם מת קודם לכן אם לאו ואף כשאומר כן בבריא ריע טענתיה שלא היה לו למשוך את הפרה עד שימשוך חבירו את החמור וכן שמא תאמר והרי כשתעיין בה דברי רב יהודה ודברי רמי אחת הן ואין ביניהן אלא שלדברי רב יהודה אין קושית הטבח מיתרצת יפה ולדברי רמי נתישבה כראוי מכל מקום יש עוד ביניהן שלדברי רב יהודה אף אם היה החמור בסימטא עליו להביא ראיה ולרמי על בעל הפרה וגדולי הרבנים פירשו שמועה זו בדרך אחרת ולדעתם מה שהעלו בסוף הסוגיא כל שנולד הספק ברשותו לא רשותו ממש ר"ל ביתו אלא כל שנולד משהיה הדבר ברשותו ר"ל שזכה בו וזהו בעל הפרה שזכה בחמור תכף שמשך הלה את הפרה וכן יש בשמועה זו בחדושין ובקצת חבורין הרבה דרכים שנתבלבלו בהם המפרשים אלא שאינך צריך להם לענין פסק: