מאירי על כתובות קמה

כבר ביארנו בקדש על תנאי וכנס סתם שמקדשת דוקא בשבעל ולדעתנו זהו שאמרו בסוגיא זו קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט ואמר אביי לא תימא טעמא דרב דכיון שכנסה סתם אחולי אחלה לתנאיה ואנו מפרשים לא תימא טעמא דרב וכו' עד שתאמר שבכניסה לחפה בלא בעל יהו קדושיו קדושין שבמחילת התנאי נעשו הקדושין קדושין למפרע אלא טעמא דרב מפני שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודוקא בבעל ובעדי ייחוד הא לא בעל או שבעל בלא עדי ייחוד לא ולפי דרכך למדת שכל שקדש על תנאי ולאחר ימים בטל התנאי ומחלו הרי זו מקדשת הא בסתם לא נתבטל עד שיבעול ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאף בכניסה סתם בלא ביאה צריכה גט שמא מחל התנאי ובטלו והוא שהם כתבו שכל המקדש על תנאי וחזר ובטל התנאי אף בינו לבינה בלא עדים בטל התנאי ומקדשת אלא שגדולי המגיהים כתבו בה דוקא בעדים או שכנסה סתם בעדים שזהו כמי שבטל תנאו בעדים ואע"פ שבענין גט אמרו גיטין ע"ד ב' שמחולים לך אינו קיום תנאי התם לצעורה קא מיכוין כמו שביארנו בראשון של קדושין ח' א' בשמועת הרי זו מקדשת וישלים וגדולי הרבנים פירשו לא תימא דרב משום דאחליה לתנאיה עד שתאמר שלא תפסיד כתבה ואין הדברים נראין דהיאך היה עולה על דעתו לומר כן והרי אף בקדש וכנס סתם הפסידה כתבתה וגאוני ספרד פירשו לא תימא טעמא דרב משום דאחליה לתנאיה עד שאם הזכיר התנאי בשעת ביאה לא תהא צריכה גט אלא משום שאין אדם עושה וכו' ואף בשהזכירו בשעת ביאה צריכה גט אנן שהדי שבטלו בלבו ואם כן כל שבעל אין שום תנאי מועיל להפקיעה מגט והדברים מתמיהים שכל שמתנה אף בשעת ביאה אין אחר תנאו כלום כמו שנבאר למטה בענין הריני בועליך על מנת שירצה אבא:

קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שיכולה למאן אם הגדילה ובעלה לאחר שהגדילה נקנית לו קנין גמור ואם קדשה אחר אינה צריכה גט משני כלל ואין אומרין על דעת קדושין ראשונים בעל שאין אדם עושה וכו' הא כל שלא בעל אחר שגדלה וקדשה שני צריכה גט מזה ומזה ומכל מקום אינה ממאנת הואיל והגדילה אע"פ שלא בעל אלא צריכה גט מדבריהם ומתוך שאין צורך גט זה אלא מדבריהם הוא שאמרו שאם קדשה שני תופשין להצריכה גט מזה ומזה ואם רצו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא שמא יאמרו מחזיר הוא גרושתו לאחר שנתארסה ודברים אלו יתבארו במקומן במסכת יבמות פרק בית שמאי ק"י א' בע"ה: