מאירי על כתובות קמד

המשנה החמשית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין בכוהנים פוסלין בנשים אמר הר"ם פי' נדרים אלו הן שלא תאכל בשר או שלא תשתה יין או שלא תתקשט בבגדי צבעונין וזולת אלו הדברים לא יחייבהו מזה דבר אבל יתקיימו הנשואין ומומי כהנים מבוארים כלם בפרק ז' דבכורות:

אמר המאירי המקדש את האשה וכו' ונמצאו עליה נדרים בעדים ששמעו ונתקדשה סמוך להם בלא היתר חכם אינה מקדשת ואפילו גט אינה צריכה שקדושי טעות הם והוא אינו יכול להפר שאין אדם מיפר בקודמין ר"ל במה שנדרה קודם קדושין ואע"פ שיכול להתירם על ידי חכם אינו רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ומכל מקום פירשו בגמרא דוקא בשנמצאו בה אחד משלשה נדרים שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין והדומה לאלו מדברים הצריכים ביותר כגון לחם וכיוצא בו והוא שאמרו בתלמוד המערב כלי פשתן הבאים ממדינת הים בכלל צבעונים הם אבל אם נמצא בה נדר אחר שאין בו הקפדה כגון שלא תאכל לוזים או אגוזים וכדומה לזה אפילו הוא אומר שהוא מקפיד עליהם הרי זו מקדשת אלא אם כן הוא אומר על מנת שאין עליך שום נדר ובשלשה שהוזכרו אפילו מחל לאחר קדושין ר"ל קודם שכנסה ואמר איני מקפיד הואיל והתנה מכל מקום צריך לחזור ולקדשה כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתבה לפי מה שהעלו בגמרא צריך לפרש לענין פסק שאם קדשה סתם ונמצאו עליה אחד משלשה נדרים שהוזכרו צריכה גט מספק אפילו התנה בשעת נשואין שהרי תנאי שבשעת נשואין אינו מפקיע מה שנתקיים בשעת קדושין והילכך קדשה סתם וכנסה בין בסתם בין בתנאי בשלשה נדרים שהוזכרו צריכה גט והפסידה כתבתה שאע"פ שדברים שבלב אינם דברים בזו סתמן של בני אדם קפידין בכך וכמאן דאמר בהדיא הוא וכן אפילו קדשה על תנאי וכנסה סתם אלא שבזו דוקא בכנסה ובא עליה שמא כשכנסה סתם ובעל מחל התנאי ובעל לשם קדושין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואפילו לא הרגיש בטעותו שמכל מקום מפקפק הוא בכך ומוחלו הא כל שלא בעל ודאי אינה צריכה גט וכן במקדש על אי זה תנאי ובעל סתם וכן במקדש בפחות משוה פרוטה ובכלם דוקא בעדי יחוד ונמצאו בענין זה שלש חלוקות הראשונה שאם קדשה בתנאי ולא כנס או שכנס והזכיר תנאן בכניסה אינה מקודשת כלל והשנית קדש סתם וכנס או סתם או אפילו בתנאי צריכה גט בין בעל בין לא בעל והפסידה כתבתה השלישית קדשה על תנאי וכנסה סתם שאם לא בעל אינה צריכה גט כלל ואם בעל בעדי יחוד צריכה גט ומכל מקום הפסידה כתבתה קדשה על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין ר"ל אחד מן המומין הפוסלין בכהנים ויתר עליהם שמנה כמו שיתבאר בגמרא ע"ה א' אינה מקדשת ואפילו גט אינה צריכה הא שאר מומין אפילו אמר הוא מקפיד אני עליהם הרי זו מקדשת ואפילו אמר על מנת שאין עליך שום מום שמאחר שהזכיר לשון מום אין מום אלא באלו כנסה סתם ונמצאו בה מומין מקדשת מספק ותצא בלא כתבה בין שקדש סתם וכנס סתם בין שקדש סתם והתנה בכניסה בין שקדש על תנאי וכנסה סתם ובעל על הדרך שביארנו בנדרים שכל המומין הפוסלים בכהנים וכו' כלומר זה שביארנו בסתם ונמצאו בה מומין שתצא בלא כתבה הוא מפני שיש באשה פסול מומין שכל המומין הפוסלים בכהנים לעבודה על הדרך שהתבארו בבכורות פרק אלו מומין פוסלין בנשים והוסיפו עליהן בגמרא שבעה והם ריח הפה וזיעה וקול עבה ודדיה גסים על חברותיה טפח וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב שנעשה מקומה צלקת ר"ל סדוק ומתבקע ושומא שעל הפדחת אפילו קטנה ביותר ואפילו קרובה לשער ראשה ואע"פ שאין בה שער וגדולי הפוסקים גורסין בגמרא הוסיפו עליהם ריח רע וזיעה ושומא וריח הפה שהם מונים ריח רע וריח הפה בשתים ולדבריהם נמצא התוספת שמנה וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שבספרים שלנו אינה כן והכנסה סתם שאתה מצריכו גט פירשו בגמרא לדעת רב חסדא גט ודאי מדבריהם ולדעת זה אפילו תפשה בכדי כתבתה מוציאין מידה הואיל ואינה צריכה גט כלל אלא מדבריהם וכן אם נשאת בלא גט אין בניה ממזרים ולדעת רבא ספוקי מספקא ליה וגבי ממונא לקולא ותצא שלא בכתבה וגבי איסורא לחומרא וצריכה גט ולדעת זה אם תפשה בכדי כתבה אין מוציאין מידה ואם נשאת לאחר בניה ממזרים מספק וכן פסקו רוב גאונים ובקדשה סתם שאתה מצריכה גט אם בא אחר וקדשה צריכה גט משני גם כן ומכל מקום אם בעל הראשון אינה צריכה גט משני:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו שאפילו אמר על מנת שאין עליך נדרים אין הכונה אלא בשלשה נדרים והדומים להם אבל אם נמצאו עליה שאר נדרים לא הופקעו קדושיה בכך ואפילו אמר הוא אף על אלו אני מקפיד וזהו שאמרו בגמרא מידי דקפדי אינשי הוו קפידא מידי דלא קפדי אינשי לא הוו קפידא ואין גורסין כאן הוי קפידיה קפידא כמו שכתוב בקצת ספרים שאם כן יש במשמע שאפילו התנה בשאר נדרים אינו תנאי וזה אינו כלום שכל שהתנה ודאי קפידיה קפידא אפילו על מנת שאין עליך שום נדר כמו שביארנו וכן היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם אמ"ר יוסה מתניתין בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים אבל אם אמר לה על מנת שאין עליך כל נדר אפילו נדרה שלא תאכל חירובין נדר הוא ומכל מקום יש גורסין כן אלא שמפרשים לא הוי קפידיה קפידא על הדרך שפירשנוה:

כבר ביארנו שלא אמרו בנדרים אלו אלא בשלשה שהוזכרו שמא תאמר והלא בשלא תטעום אחד מכל הפירות שהעמדנוה בנדרה היא ויוציא ויתן כתבה משום דקסבר הוא נותן אצבע וכו' הא למאן דאמר היא נותנת תצא שלא בכתבה ומשום דקאמר אי אפשי באשה נדרנית ובזו ודאי היא נותנת שהרי אין הבעל מיפר בקודמין תירצו גדולי המפרשים דהתם הואיל ונדרה תחתיו ולית לה אימתא דבעל בכל נידרי מצי אמר אי אפשי וכו' לדעת האומר היא נותנת ולענין פסק בנדרים שאין לו בהם הפרה אבל זו שנדרה קודם לכן אי אפשר לומר אי אפשי באשה נדרנית אלא באלו ומשום דהוו להו כמומין ומקח טעות הוא ויש חולקים בזו כמו שכתבנו למעלה אלא שזו עיקר: