מאירי על כתובות קמב

המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק הראשון גם כן והוא שאמר המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהן עמה בעיר חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתבה בזמן שהן בעיר אחרת רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה אמר הר"ם שיעור זאת המשנה כן רגל אחד יקיים שנים יוציא בד"א בישראל אבל בכהנות יקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה ותהיה לר' יהודה אשר שם דין הישראל זולת דין הכהן כמו שקדם ואין הלכה כר' יהודה אלא בכלן שנים יוציא ויתן כתובה:

אמר המאירי המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה כגון שהדירה הנאה אם תלך ובמדיר אתה מפרשה לרב דוקא במפרש ולשמואל אף בסתם ובזמן שהם עמה בעיר ואין הדבר מצוי לעמוד בעצמה שלא לילך ממתינין לו חדש ומשנכנס לשני יוציא ויתן כתבה ובזמן שהיא בעיר אחרת רגל אחד יקיים אפילו הדירה יום אחד לפני הרגל אין נותנין לו אלא אותו רגל שלשה יוציא ויתן כתבה פירשו בגמרא שבשנים יוציא וכו' ולא הוזכר כאן שלשה אלא לר' יהודה ובכהנת ואין הלכה כר' יהודה וזו הואיל והוזכר בה זמן אי אתה צריך לפרשה לשמואל בנדרה היא אלא במדירה הוא לרב דוקא במפרש ולשמואל אף בסתם:

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנעל בפניה אם היה טוען משום דבר אחר רשאי אם אמר לה על מנת שתאמרי לאיש פלני מה שאמרת לי או מה שאמרתי ליך או שתהא ממלא ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה אמר הר"ם פי' טוען משום דבר אחר אמרו בביאורו משום בני אדם הפרוצין שמצויין שם ובתנאי שהוחזקו אנשים חשודים על הנשים ואמרו שתאמרי לאיש פלני מה שאמרת לי הוא שיכריחה שתאמר לאחד מהאנשים דברים אי אפשר לדבר בהן כי אם לאישה מעניני המשגל וזהו ענין באורם של קלון ואמנם שתהא ממלאה ומערה לאשפה הנה הוא פועל מפעלות הסכלים וכן כאשר יכריחה ושתעשה לו מעשים תשטה בהם יוציא ויתן כתובה:

אמר המאירי המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא לאלתר ויתן כתבה מפני שנועל דלת בפניה בבית המשתה שאינה יכולה לשמח ובבית האבל שאף היא היום ומחר היא מתה ואין חברותיה באות לספדה או לקברה ודבר זה אתה מפרשה לרב במדירה הוא ובסתם ולשמואל כל שמדירה הוא ממתנת לו שלשים ומשנתנו בנדרה היא וקיים לה הוא ואע"פ שאין זה בכלל ענוי ולא בכלל דברים שבינו לבינה פירושה שתלתה נדרה בתשמיש כלומר יאסר הנאת תשמישך עלי אם אלך ויש לכללם גם כן בנדרי ענוי נפש כמו שיתבאר במקומו ואם אמר לה משום דבר אחר כלומר מצד שיש באותו בית המשתה או בבית האבל בני אדם פרוצים רשאי בין להדיר בין לקיים ואם הלכה תצא שלא בכתבה ופירשוה בגמרא דוקא בשהוחזקו ר"ל שהוחזק להיות שם פרוצים הדירה שתאמר לפלוני מה שאמר לה או מה שאמרה לו והיא אינה רוצה מצד שהם דברים של קלון או של כעס יוציא ויתן כתבה וכן אם הדירה שתהא ממלאה ומערה לאשפות ופירשוה בגמרא בשני פנים אחת שתהא ממלאה כדי מים ומערה לאשפות והרי זו אינה רוצה לעשות מפני שנראית כשוטה וכן הדין בכל מעשה שטות והשנית בדברים שבצנעה שתהא נופצת בשעת גמר ביאה ושלא תקלוט הזרע ותתעבר והוא שאמרו עליה בתלמוד המערב כמעשה ער ואונן ומה שהזכיר בה לאשפות הוא שלא תנוול את המטה בכך ובאלו מיהא אין כאן שיעור אלא יוציא לאלתר ויתן כתבה:

זהו ביאור המשנה וכך הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא: