מאירי על כתובות קמא

ומה שנתגלגל כאן במדיר את אשתו מתשמיש המטה כבר ביארנוהו בפרק אע"פ:

המשנה השנית והיא בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתבה ר' יודה אומר בישראל יום אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתבה ובכוהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתבה ר' יוסי אומר בעניות בשלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום אמר הר"ם ענין מאמר ר' יהודה בכהנת אשת כהן לפי שהכהן כאשר יגרש תהיה אסורה עליו ולזה לא ימהר בגירושין ובאור קצבה גדר גדור וזה י"ב חדש לפי שהוא אם היה נשבע שלא יזון אותה י"ב חדש ושמע ממנו והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי המדיר את אשתו וכו' ר"ל אפילו לא אסר עליה אלא מין אחד של פירות והדרה זו אתה צריך לשאול בה היאך היא שאם כפשוטן של דברים היאך בידו לאסור את הפירות לאשתו אלא כגון שאמר לה קנם את נהנית לי או הנאת תשמישך עלי אם תטעמי ממין זה של פירות שנמצא הנדר חל לכשתטעום יוציא ויתן כתבה ר"ל יוציא לאלתר ופירשו בתוספתא אפילו הדירה במאכל רע ואפילו לא טעמה מאותו המין כל ימיה ופירשוה בגמרא לדעת רב בסתם אבל במפרש ממתינין לו שלשים יום ומכל מקום לדעת שמואל בין בסתם בין במפרש ממתינין לו שלשים יום ומשנתנו שאמרה יוציא לאלתר ולא נתנו בה זמן ובראשונה נתנו זמן בנדרה היא והיה הוא יכול להפר לה מצד דברים שיש בהם ענוי נפש וקיים לה ומאחר שקיים לה או ששמע ולא הפר ביומו הוא נותן אצבע בין שיניה והרי היא כהדירה הוא ויוציא ויתן כתבה ואפילו תלתה נדרה בדבר אחר כגון שאמרה יאסר פרי עלי אם אלך למקום פלוני ועדין לא הלכה שנמצא שאין הנדר חל ואין הפרה בנדר עד שיחול הרי מכל מקום אב ובעל מפירין נדרים ואע"פ שלא חלו מעתה אם רצה שתשב תחתיו מוטב ואם לא רצה יוציא לאלתר ויתן כתבה שאין אומרין היא נתנה ושתצא שלא בכתבה כאשה נדרנית אלא הוא נותן והרי הוא כמדיר אלא שיוציא לאלתר שיותר קשה לאשה כשהוא מקיים את נדרה משהוא מדירה לכתחלה כמו שיתבאר למטה ומכל מקום אין היא כופתהו להוציא הואיל ומכל מקום היא נדרה וכן דעת גדולי המחברים אלא שגדולי הרבנים חולקים לומר שאף היא כופתהו הואיל והוא נותן וכו' ואע"פ שבפרק אע"פ נ"ט ב' אמרו לדעת בית הלל היא נתנה סוגייא בעלמא הוא או שמא בזו מיהא הוא נותן ולגדולי הדורות ראיתי שאפילו נפסוק היא נתנה בזו לא הפסידה כתבה שלא אמרו בנדרנית שתפסיד כתבה אלא בבשר ויין וקשוט וכמו שאמרו למטה ע"ב ב' באלו נדרים אמרו תצא שלא בכתבה שלא תטעום בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין אלמא דבשאר נדרים לא הפסידה כתבתה וראיה לדבר גם כן ממה שמנו ע"ב א' ביוצאות שלא בכתבה נודרת ואינה מקיימת הא מקיימת לא ואם נדרנית הפסידה כתבתה אף במקיימת כן אלא שלא אמרו בנדרנית הפסידה כתבתה אלא באלו השלש ולא פסקנו בכאן הוא נותן אלא שכופין אותו להוציא וכשטת גדולי הרבנים ואלמלא היא נתנה אין כופין אותו להוציא אלא שאם מוציא מיהא יתן כתבה ושמא תאמר ואף בהוא נותן היאך כופין אותו לאלתר נמתין לה שלשים יום שמא תמצא היא פתח בפני חכם שהיתר חכם לא נפקע בקיומו של בעל פירשו בגמרא שכל שנדרה היא וקיים לה הוא סברא מיסנא סאני לי הואיל ומקיים לה שלא מצד כעס שלו ואינה מחזרת להתיר את נדרה כדרך שכתבנו למעלה ויש אומרים שהיתר חכם נפקע בקיומו ומפני שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ואין הדברים נראין ולענין הפסד כתבה יש מפרשים שאף בבשר ויין וקשוט אינה מפסדת כתבה אלא בשהיו עליה קודם לכן וכמו שאמרו כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתבה ופירשוה בבשר ויין וצבעונין אבל בנדרה לאחר נשואין אף באלו לא הפסידה כתבתה אלא שגדולי המפרשים כתבו בהפך שכל הנודרת תחת בעלה הואיל ואין לה אימת הבעל תצא בלא כתבה ובנדרים שאין לו בהם הפרה אבל כשהיו עליה קודם שכנסה באלו השלשה הוא שאין לה מפני שהן כמומין הא באחרים יש לה וכן עיקר אלא שקשה לפרש לשיטה זו נודרת ואינה מקיימת שהזכרנו הא מקיימת יש לה ואיפשר שהיא שנויה בנודרת לרצונו ר' יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתבה ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתבה ואין הלכה כר' יהודה אלא כתנא קמא ולאלתר הדירה שלא תתקשט ר"ל שאמר קנם את נהנית לי או הנאת תשמישך עלי אם את מתקשטת אם קשוט פנים אם קשוט בגדי צבעונין אפילו לא הדירה אלא באחד ממיני קשוט ופירשו בתוספות אפילו היא ילדה והדירה שלא תלבש בגדי ילדה יוציא לאלתר ויתן כתבה לדעת רב בסתם ולדעת שמואל אף בסתם ימתין שלשים יום ומשנתנו בנדרה היא וקיים לה הוא והרי הוא יכול להפר שדברים שיש בהן ענוי נפש הן שאין הלכה כר' יוסי שאמר במסכת נדרים פ"א ב' שאין בקשוט פנים ענוי נפש אלא בקשוט בגדי צבעונין אלא כרבנן שאמרו שם שקשוט פנים וקשוט צבעונין בכלל ענוי נפש הם ומכל מקום בזו של משנתנו הלכה כר' יוסי ובין בסתם ובין במפרש בעניות כל שלא נתן קצבא ופירשוה בגמרא שנה ובעשירות שלשים יום מעתה בין בסתם בין במפרש בעניות ימתין שנה יתר על כן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתבה ובעשירות חדש אחד יקיים יתר על כן יוציא ויתן כתבה ובנדרה היא וקיים הוא יוציא לאלתר ואע"פ שאפשר לו לישאל ביומו על הקם שלו ולחזור ולהפר סתמו אינו חושש לכך או שמא לאלתר פירושו אחר יום ההקם ויש פוסקים בשיעור עניות רגל כלשון אחרון הנזכר בגמרא שכן בנות ישראל מקשטות עצמן ברגל וכן נראה לי אלא שגדולי המחברים פסקוה בשנה וכן יש פוסקים שלדעת ר' יוסי אף בנדרה היא וקיים הוא בסתם יוציא לאלתר ובמפרש בעניות שנה ובעשירות שלשים יום וראיה לדבר שהרי בסוגיא זו פירשו המשנה שר' יוסי סובר הוא נותן אצבע וכו' אלמא שאף דבריו בנדרה היא וקיים הוא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ממה שכתבנו למדת שהאשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה אם רצה להפר יפר ואם לא הפר או שקיים אם רצה שתשב תחתיו בנזירותה תשב ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתבה שהרי הוא נתן אצבע בין שניה ויש מפרשים שאף היא כופתהו להוציא הואיל וקיים לה:

האב מיפר כל נדרי בתו או שבועות שלה ביום שמעו אבל הבעל אינו מיפר כל נדרי אשתו אלא דוקא נדרים ושבועות שיש בהם ענוי נפש או שהם בדברים שבינו לבינה ואע"פ שבסיפרי הקישו אב לבעל שלא להפר אלא נדרי ענוי נפש או שהם בדברים שבינו לבינה שמא דעת יחיד היא כמו שכתבוה גדולי המחברים בתשובותיהם לחכמי לוניל או שמא בנערה המאורסה לבד נאמר שהאב לא יפר אלא באותם שאף הבעל מיפר וכמו שכתבנוה לדעתנו בעשירי של נדרים אבל כל שהאב מיפר לבדו מיפר בכל הנדרים והבעל אינו מיפר אלא ענוי נפש ושבינו לבינה ואף אלו אין המדה שוה בהם והוא שנדרי ענוי מיפר בין לעצמו בין לאחרים ודברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו כיצד הרי שנדרה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מיפר לה ומותרת לאכול עם כל אדם אסרה על עצמה הנאת תשמיש שהוא מדברים שבינו לבינה מיפר לה ולכשימות או תתגרש נאסרה לכל ויש דברים שהם בכלל ענוי נפש ובכלל דברים שבינו לבינה כגון אם ארחץ אם לא ארחץ ר"ל הנאת רחיצה עלי או הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ היום וכן אם אתקשט אם לא אתקשט בין בקשוט בגדי צבעונין בין בקשוט פנים שאף קשוט פנים בכלל ענוי הוא שמצטערת היא בכך ושלא כדברי ר' יוסי כמו שביארנו במשנה וכן הוא מדברים שבינו לבינה שהרי כשרואה אותה מנוולת יתרחק ממנה וכל שכיוצא באלו הואיל ובכלל ענוי הם מפר בהם בין לעצמו בין לאחרים הא מכל מקום כל שאין שם לא ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה כגון נדרה שלא ליתן מים לפני בהמתו שאין כאן ענוי ולא דברים שבינו לבינה ולא מלאכה שתהא היא משועבדת לו בה אינו מיפר אלא אם כן תלתה את נדרה בדברים שבינו לבינה כגון שאמרה תאסר הנאת תשמיש עלי אם אעשה כך מעתה כל אלו שבמשנתנו אתה מפרשם באחת מדרכים אלו או מצד ענוי או דברים שבינו לבינה:

והריני מבאר לך בדרך זה פרטים הנזכרים בה והוא שמדירה מליהנות או שלא תטעום יש כאן ענוי נפש שלא תתקשט יש בה ענוי ודברים שבינו לבינה בין בקשוט פנים בין בקשוט צבעונין הא קשוט של השרת שער וכיוצא בו מקשוט של צורך תשמיש הרי הם כתשמיש לידון בדברים שבינו לבינה לבד וכמו שאמרו נדרים צ' ב' נטולה אני מן היהודים יפר חלקו אלמא לעצמו הוא מיפר ושלא תלך לבית האבל ובית המשתה יש בה ענוי נפש שנועל דלת בפניה שתאמרי לפלני איכא ענוי נפש ממלאה ומערה אם בכדי מים איכא ענוי נפש ואם ממלאה נופצת איכא דברים שבינו לבינה וכן כלם האשה שאמרה הנאת תשמישי עליך אינו כלום ואינו צריך להפר שהרי משועבדת היא לו והרי זה כאוסר פירות חברו על בעליהן ואפילו קיים לה הוא כמו שביארנו בפרק אע"פ אלא שגדולי המפרשים חולקים בזו לומר שכל שקיים לה הוא הרי הוא כאלו נדר הוא בעצמו שתהא הנאת תשמישה עליו ואם הבעל אמר לה הנאת תשמישי עליך אינו כלום אבל אמרה לו הנאת תשמישך אסורה עלי יפר ואם לא הפר אסור בה עד שתתיר נדרה בפני חכם שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכן הוא שאמר לה הנאת תשמישך עלי אסור בה ומשבת אחת ואילך יוציא כמו שכתבנו בפרק אע"פ ממה שכתבנו למדת שהמדיר את אשתו מתשמיש המטה שאמרו שבת אחת יקיים וכו' כלומר שהנדר חל פירושו בהנאת תשמישך עלי הא בהנאת תשמישי עליך אינו כלום ויש שפירשה אף בהנאת תשמישי עליך ושואל לעצמו היאך הנדר חל הואיל ומשועבד לה בכך ופירשוה בשהדירה בשעה שאינו משועבד לה כגון שהיא נדה או יולדת על הדרך מה שאמרו למטה כשהדירה כשהיא ארוסה ואין הדברים כלום שמאחר שחל השעבוד אינו נפקע מצד הזמנים שאין ראויים לכך שאם כן אף במזונות אתה רשאי לפרשה בשהדירה ביום תענית אלא שאין הדברים כלום:

כל שכתבנו בנדרה היא וקיים הוא שיוציא יש לשאול ולמה כופין אותו להוציא והלא אף לאחר הגירושין היא נאסרת אלא שיש לפרשה בנדרה לזמן שהיא תחתיו ויש לה טענה בגירושין או שתלתה נדרה בהנאת תשמישו ויש לה טענה בגירושין להתיר עצמה בתשמיש של אחר: