מאירי על כתובות קיד

כבר ביארנו במסכת קדושין שאסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלני אני רוצה מכל מקום אם עבר וקדש ותבעה הארוס לינשא בין היא בין אביה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל ותעשה נערה ולא אמרו דמצי מסר לה לחפה על כרחה אלא בנערה אי נמי מדינא קאמר והכא מחמת איסור אתינן בה אי נמי שלא לכתוב עליה אגרת מרד אם כתב לה כתבה ויש מפרשין יכולים לעכב עד לאחר שנים עשר חדש של תביעה הא מזמן זה ואילך לא ואין נראה כן ואם התנה בקביעות זמן היא יכולה לעכב ולא אביה ומכל מקום רשאי הבעל לכופם לקבוע זמן בקטנותה בכדי שיכלו ימי הפרנסה לכשתגדיל ואין אומרין שמא מעכשו תכנס פחד בלבה מחמת יראתה והוא שאמרו פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה:

שיעור נתינת זמן שהזכרנו ענינו בין שהארוס תובע והיא מעכבת בין שהיא תובעת והוא מעכב נותנין לה מיום התביעה שיעור זמנה אם שנים עשר חדש אם שלשים יום:

בוגרת אין נותנין לה זמן גדול כל כך לפרנס את עצמה שסתמה אינה רוצה להשהות את עצמה ומשהגיעה לפרקה השתדלה לזמן תכשיטיה וכיצד הוא הדין בענינה אם נתארסה ביום הבגר או קודם לבגר ותבעה אחר הבגר נותנין לה שנים עשר חדש מיום הבגר ובלבד שיהא מיום התביעה שלשים או יותר ואם נתארסה לאחר הבגר אם עברה שנים עשר חדש בבגרותה ואחר כך נתארסה אין נותנין לה אלא שלשים יום מיום התביעה הא כל שלא עברו עליה שנים עשר חדש בבגרותה ונתארסה מונין לה מיום הבגר שנים עשר חדש:

נערה המאורסה אפילו הגיע זמנה לינשא ושהיה הארוס מעלה לה מזונות אין הארוס מפר נדריה לבדו אלא אביה ובעלה מפירין נדריה וכן משבגרה אין האב מיפר לה אלא הרי נדריה כנדר אלמנה וגרושה שאין אדם מיפר בהן כלל אלא אם כן נדרה בנשואיה שיפר לה הבעל ומה שאמרו כאן הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר אע"פ שלא נשאה אין הלכה כן כמו שיתבאר במקומו:

כהן שהשכיר עצמו לעבודתו של ישראל אוכל תרומתו בביתו של ישראל ואין חוששין שמא יאכל הישראל עמו דהשתא מדידהו ספו ליה מדידיה אכלי אבל ישראל שהשכיר עצמו אצל כהן אינו אוכל בתרומה שלא הותר אלא בעבדו הכנעני שגופו קנוי אפילו עבד עברי ואפילו נרצע אינו אוכל אבל עבד כנעני של כהן אוכל בתרומה ואפילו לקחו עכשו מישראל ואין אומרין שמא סימפון יש בו ומקח טעות הוא שאף לענין הדין אין טענת מום בעבד שאם בגלוי הוא הרי ראה וניפס ואם בסתר כגון שומא או נשיכת כלב מה לו בכך והרי למלאכה הוא רוצהו ואין בזה בטול מלאכה נמצא גנב או קביוסתוס הגיעו שסתם עבדים כך הם וסבר וקביל ואם מחשש ליסטים מזויין ומוכתב למלכות אף אלו קול יש בדבר וודאי כבר נתפרסם ואי אפשר שלא ידע וסבר וקביל הוא ומה שיש להקשות בזו ממה שאמרו בבתרא פרק פירות ליסטים מזויין ומוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך כבר ביארנוהו במקומו בראשון של קדושין: