מאירי על כתובות יא

מגופה של בגד הנתונה על פי חבית ונקראת בלשון תלמוד מסוביתא דנזיתא אסור להדקה ביום טוב שהרי יש כאן סחיטה שהיין יוצא על ידה ואע"פ שאינו מתכוין לכך מכל מקום פסיק רישיה הוא ומכל מקום התירו הגאונים בענין זה כל זמן שהיין הנסחט הולך לאבוד מפני שדעתם שסחיטת יין ושמן ושכר ופירות אין איסורן מתורת כבוס ולבון אלא מתורת דש שכמו שהדש מפרק האוכל מן התבן כך זה מוציא היין והשמן והשכר מן הבגד או המשקה מן הפירות ונהנה ממנו וכל שהולך לאבוד אינו כעין דישה ונמצא שהברזות שלנו שהם של נעורת אין בהם משום סחיטה אחר שהנסחט מהם הולך לאבוד וכן כשסתם בעץ אע"פ שכרך בגד על העץ מותר ויש בדין סחיטה איסור אחר משום ליבון והיא בבגד השרוי במים וכבר ביארנו הענין על מתכנתו ברביעי של ביצה ויש מגלגלין בשמועה זו הרבה דברים בדין דבר שאין מתכוין ובפסיק רישיה וכבר ביארנום במסכת שבת:

הבועל את הבתולה דין התלמוד בה שתולין בדם בתולים שהוא דם טוהר בלא הגיע זמנה לראות ר"ל קודם שיגיעו ימי נערותה עד שתחיה המכה והוא שתשמש בלא דם ואפילו ראתה כבר בבית אביה ובהגיע זמנה ר"ל שהגיעו ימי הנעורים ארבעה לילות אם לא ראתה כבר ואם ראתה כבר כל הלילה ובבוגרת אם לא ראתה כל הלילה ואם ראתה בועל בעילת מצוה ופורש ומכל מקום התבאר באחרון של נדה שרבותינו חזרו ונמנו שאף בתינוקת שלא הגיע זמנה יהא בועל בעילת מצוה ופורש ואפילו לא ראתה דם כלל בביאתה צריך לפרוש הואיל ורוב נשים יש להם דם בתולים שמא אף זו ראתה דם טפה כחרדל ואבד או שחפתו שכבת זרע וכן אין תולין בהטיה מצד שאמר שמואל יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם שאין הדבר מצוי ואף בבוגרת כן ואע"פ שאין טענת בתולים מפני שבתוליה כלים בתוך מעיה כמו שהתבאר בתלמוד המערב שבמסכת יבמות מכל מקום הואיל ומקצת בוגרות יש להם לא חלקו בהן ומכל מקום פורש שאמרנו לא כפורש מן הנדה ודאית שיהא צריך להמתין עד שימות מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו שהרי מן הדין דמיה טהורין אלא גומר ביאתו לגמרי ופורש בלא שום פקפוק והוא שאמרו שם אלא מעתה לרבותינו בעל נפש לא יגמור ביאתו והשיבו אם כן לבו נוקפו ופורש ר"ל אף קודם השרת בתולים וגדולי המפרשים החמירו בזו ואין דבריהם נראין: