מאירי על כתובות י

ואצבעותיו של אדם יחדה תורה לכל אחד מהם ענין בפני עצמו גודל לבהן יד של אהרן ושל מצורע אצבע למתן דמים של חטאת שכתוב בו באצבעו אמה שמודדין עד חדה אמה של בנין ואמת הכלים קמיצה שממנה מתחילים לקמוץ והוא שחופה שלש אצבעותיו על פס ידו קמיצה ואמה ואצבע וקומץ וחופן זרת שממנו מתחיל למדוד זרת של חשן ומכל מקום דרך צחות דרשו מפני מה אצבעותיו של אדם משופין כיתדות שאם ישמע דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו:

דם הבתולים נסתפק לחכמים אי מיפקד פקיד אי חבורי מיחבר וענין מיפקד פקיד ר"ל שהדם כנוס ועומד בפקדון מוכן לצאת ואינו נבלע בדפני הרחם להיות יציאתו על ידי חבורה אלא שהפתח נעול בפניו ואין בביאה אלא שפותחין לפניו ויוצא וחבורי מיחבר ענינו שהוא נבלע בדפני הרחם ואינו יוצא אלא על ידי חבורה שהדופן נקרע ומתפרק מחברו והדם יוצא ומכל מקום לאי זה צד שיהיה מותר לבעול לכתחלה בשבת הן למי שכנס בערב שבת שהרי אף זה מותר לדעתנו ואף לשיטת שאר מפרשים אם מכל מקום עבר וכנס הן למי שכנס ברביעי ונשתהא ולא בעל שאם תאמר מיפקד פקיד אין כוונתו אלא להוציא את הדם וזהו שאמרו לדם הוא צריך ואין זה אלא כמפיס מורסא להוציא ממנה ליחה שהוא מותר ואין אומרין שלפתח הוא מתכוין ושיהא אסור משום בונה על הדרך שאמרו במפיס מורסא שאם לעשות לה פה להיות האויר שולט בה או לשים הנעורת בתוכה כדי שלא תסתם חייב אלא לדם הוא צריך והפתח מאליו הוא בא ובלא כונה ודבר שאין מתכוין מותר ופסיק רישיה אין כאן שאיפשר בהטייה ואין הדם יוצא ולא פתח נפתח ואף למי שאינו בקי בהטיה איפשר שיזדמן כן במקרה ואף לדעת האומר דבר שאין מתכוין אסור אע"פ שאין אנו צריכין לה מותר שמקלקל הוא אצל הפתח שהבתולה חשובה יותר מן הבעולה ומקלקלין פטורין ובמקום מצוה ובשאין מתכוין מותר ואע"פ שחובל יצא מן הכלל הואיל ומיפקד פקיד אין כאן חובל ומתוך כך אין גורסין כאן ואם תמצא לומר מקלקל הוא הלכה כר' יהודה ר"ל שפוטר בכל מקלקל או כר' שמעון ר"ל שמוציא מן הכלל חובל ומבעיר שהרי לדעת מיפקד פקיד אין כאן חובל וחכמי האחרונים שבספרד גורסין כן ונדחקין לפרשה בדברים שאינן נראין ואל תדחוק עצמך בכך:

ונשוב לדברינו והוא שאף אם תאמר חבורי מיחבר מותר שכל שאנו אומרים חבורי מיחבר אין אומרים בו לדם הוא צריך ר"ל שכונתו להוציא הדם הואיל ואינו יוצא אלא על ידי חבורה אסור אלא אין כונתו אלא להנאת עצמו ודם מאליו הוא בא ובלא כונה ודבר שאין מתכוין מותר ופסיק רישיה אין כאן כמו שביארנו ואף לדעת ר' יהודה שאומר דבר שאין מתכוין אסור בזו מותר מפני שהוא מקלקל והרי הוא סובר שכל המקלקלין פטורין ואף חובל ומבעיר הא לר' שמעון שמוציא חובל ומבעיר מן הכלל אתה צריך לבא בהיתר זה מטעם שאין מתכוין והרבה מפרשים טרחו גם כן בדין דבר שאין מתכוין ובדין פסיק רישיה ובדין מקלקל וכבר ביארנו הכל במסכת שבת: