מאירי על כתובות יב

חתן פטור מקרית שמע מלילה הראשון עד מוצאי שבת ועד בכלל שהן ארבעה לילות אם לא עשה מעשה שמתוך טרדתו אי איפשר לו לכוין אבל אם עשה מעשה מאותה הלילה שעשה מעשה ואילך חייב אע"פ שטרוד בעניני חפתו הואיל ואינו טרוד לעיקר מעשה ומשם ואילך אע"פ שלא עשה מעשה גדולי המחברים מחייבים מפני שכבר נתקררה דעתו ודיה לטירדא בשעתה ומכל מקום יש פוטרין אף לאחר כמה כל שלא עשה מעשה ולא הזכיר לדעתם עד מוצאי שבת אלא ללמד שאף לילי שבת פטור ולפי דרכו לימד שמותר לבעול בתחלה בשבת ויש מכריעין לומר שעד מוצאי שבת אף מן הסתם פטור ר"ל בין שהודיעוהו שבאותה הלילה ייחדוה לו ונתן לב על כך בין שלא הודיעוהו ולא נתן לבו לכך שכל ארבעה לילות סתמן ביחוד ומשם ואילך אינו פטור אלא אם כן נותן לבו לעשות מעשה באותה הלילה ודברים אלו לא נאמרו אלא בכונס את הבתולה אבל בכונס את האלמנה אין כאן טירדא וחייב ואם מפני שהוא עוסק במצוה אין עוסק במצוה פטור אלא במצוה שאי אפשר לקיימה אם יקרא את שמע היתה לו טירדא אחרת שאינה של מצוה כגון מי שטבעה ספינתו בים לא נפקע ממנו חיוב קריאת שמע בכך שאין פוטרין אותו משום טירדא אלא בטירדא של מצוה וכן אבל אחר שנקבר מתו חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאסר בהם ביום ראשון מפני שנאמר בהם פאר ושאר הימים חייב בהם וכן דברי תורה שאסור בהם כל שבעה אלא אם כן רבים צריכים לו או בדברים המכניעים לבו של אדם ומעוררים אותו לתשובה כמו שביארנו במקומו:

לענין ביאור סוגיא מה שאמרו כאן טורד למה פירושו אחר שבקי בהטיה מהו טרדו ליפטר מק"ש ואחתן קאי ותירץ למי שאינו בקי והקשה ויאמרו בקי מותר וזו ודאי אבעילת שבת קאי כלומר אחר שאתה מחלק בפטור ק"ש בין בקי לשאינו בקי אף בבעילת שבת יש לך לחלק ואם כן יאמרו וכו' והשיב רוב בקיאין הן וכל אחד דנין אותו אחר הרוב ומותר הא לענין ק"ש על כרחיך כל שאינו בקי טריד הוא וטרדתו פוטרתו ומכאן כתבו גדולי הדורות שאין חתן פטור מק"ש אלא בשאינו בקי בהטיה שיש לו טרדא ומה שאמרו תלמידיו לרבן גמליאל במסכת ברכות למדתנו רבנו חתן פטור מק"ש בשאינו בקי וכן מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל שם לא כל הרוצה ליטול את השם יטול בשאינו בקי ואין הדברים נראין שלא נאמר אלא דרך משא ומתן וודאי אין אנו צריכין להתירו מצד הרוב שמאחר שאפשר בהטיה אין כאן פסיק רישיה שהרי אפשר שיזדמן כן ומכל מקום אחר כך שאל מאחר שרוב בקיאין מה הועלנו בשושבין ומפה אף הוא מטה ואומר שלא הטה והשיב שהועיל שמא לא יטה ויראה ויאבד והשושבין והמפה מעידין וגרסת הספרים לפירוש זה אלא מעתה שושבין למה מפה למה והשיב שמא יראה ויאבד שאלו הטה אף היא אומרת עדין בתולה אני אלא שמא לא הטה ונאבד הדם אלא שנמצא על ידי שושבין ומפה ומכל מקום יש גורסין סודר למה כלומר אחר שאיפשר לו לבעול בלא דם מה הסודר מועיל שהרי אינו בא אלא לבא לטעון עליה שלא מצא דם שרואין בסודר ותירץ למי שאינו בקי ושאל אחר שאתה חושש לשאינו בקי אלמא רובן אינן בקיאין ואם כן תהא בעילת שבת פסיק רישיה אצל מי שאינו בקי ותירץ רוב בקיאין הם ואם כן אין כאן פסיק רישיה אף למי שאינו בקי ולא אמרה אלא לרוחא דמילתא שאף אם לא היו רובן בקיאין מכל מקום הואיל ואפשר שיזדמן כך אין כאן פסיק רישיה כמו שביארנו וגדולי הדורות נדחקו בזו מפני סוגיא זו ואין הדברים נראין וחזר ושאל שושבין למה כלומר אחר שרוב בקיאין דיינו למי שאינו בקי בתקון סודר והשיב ולטעמיך מפה למה והרי בסודר די אלא שמוסיפין בשמירות שאם לא הטה ואבד הסודר יראה במפה והמפה הוא שמקנח בה והסודר הוא שפורסתו תחתיה שלא להטריח בראיה על הסדין ודברים אלו כלם אינם אלא סוגיא בעלמא ואין ממנה סתירה לענין פסק וגדולי הדורות טרחו בה ואין צורך בכך: