מאירי על גיטין צט

אע"פ שביארנו שבעל חוב דינו בבינונית אם התנה בשטר להגבותו מן העדית הרי זה גובה מן העדית ומ"מ דוקא מיניה אבל מן היתומים שלו אין נפרעין אלא מן הזיבורית אפי' התנה שהרי ניזקין משתלמין מן התורה בעידית ואם כן הרי הוא כמי שהתנה ואעפ"כ אין נפרעין מהם מן היתומים אלא מן הזיבורית ואע"פ שזו היא דעת אביי וכבר נחלק עליו רבא לומר שכל שהתנה ליפרע מן העידית או כל שהוא חייב מן התורה בעידית אפי' מן היתומים כן ולא אמרו בזיבורית אלא בשלא התנה ובמי שאין דינו מן התורה בעידית כבעל חוב שדינו בזיבורית וכדעת עולא שהזכרנו למעלה וכבר ביארנו בכמה מקומות שכל שמחלקתם סובבת בדבריהם של אחרים אינו בכלל מחלקת אביי ורבא והרי שמועה זו מר זוטרא בריה דרב נחמן אמרה ובשם רב נחמן והוא שאמר שטר שיש בו שבח ר"ל שכתוב בו לגבות אותו החוב מן העידית אינו גובה מן היתומים אלא מן הזיבורית ואף אברם חוזאה אמר אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזבורית אפי' הניזקין ואע"פ שרבא פירשה לדעתו משכוני נפשין למה לן ואף ר' אלעזר נתזאה אמר אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזבורית אפי' הן עידית וודאי פירושו אפי' היה כתוב עידית בשטר ואע"פ שאף זו רבא תירצה לדעתו שנויי נינהו ומעתה אין תנאי של גובינת העידית מועיל אלא לגבי דידיה אבל לגבי יתמי לא ושמא תאמר לדעת הפוסקים שנאמנות מועיל אף ליתומים מה בין זו לזו אינו דומה שזו שאמרו אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה משום ספיקא הוא דילמא פרעיה ומכיון שהוא מחזיקו באדם נאמן וכן שרגלים לדבר דאם כן שטרא בידיה מאי בעי ראוי לומר שתנאו מועיל אבל כאן קול הוא שהקלו ביתומים שלא ליפרע מהן אלא מן הזיבורית וכשהתנה אומדין שלעצמו התנה אלא אם כן התנה בפירוש בין ממנו בין מיורשיו ואף בזו יש חולקין:

זו היא שיטה הישרה ואע"פ שגדולי הפוסקים פסקוה כרבא כבר חזרו בהם בסוף ימיהם ותקנוה והילכך כתבות שלנו אע"ג דכתוב בהו מכל שפר ארג נכסין לדידיה מהני ליתמי לא מהני וכל דאית להו ארעא מגבו לה מזבורית ואפי' היו שם מטלטלין ובאה ליפרע מהם מתקנת גאונים אין שומעים לה שלא התקינו לגבות מטלטלין אלא בדליכא ארעא וכן כתבוה גדולי המפרשים כאן אלא שבתשובת שאלה מצאנוה להם בהפך ולשון התשובה אחר שתקנו גאונים כתבת אשה ממטלטלין הרי היא בעלת חוב ואין לדחותה אצל קרקע מדאמרינן כתובות פ"ו א' האי מאן דאיכא עליה כתבת אשה כו' שמעינן מינה דאי ליכא בעל חוב זוזי יהבינן לה ועוד דהא כתב לה מכל שפר כו' ואין שפר ככסף ועוד שמעות הביאה והאי כדיניה הוא ומ"מ אף לדעת זה כל שאין שם מטלטלין גובה מן הזבורית:

ומעתה סוגיא האמורה בשמועה זו אי אתה צריך לה אלא שמתוך שרבים סבורים לפסוק כרבא עד שיצאו להם לדעת זה קצת דינין אני מתגלגל מעט בענינה דרך ביאור והוא שכשהקשינו לרבא מניזקין דהואיל ומדאוריתא נינהו הרי הוא כהתנה ואפי' הכי אין נפרעין בהם מן היתומים אלא מן הזבורית הוא פירשה שלדעת ר' ישמעאל נאמרה ובעידית דניזק כזיבורית דמזיק שמן התורה בדניזק שיימינן ואין המזיק משלם אלא מזיבורית שלו ומפני תקון העולם אמרו לשום בשל מזיק ולגבי יתמי אוקמוה אדאוריתא וכשהקשו לו מדר' אלעזר נתזאה דאמר אין נפרעין מן היתומים אלא מן הזיבורית ואפי' הן עידית ומפרשינן ליה אפי' כתיבא עידית בשטר הוא תירץ מאי עידית שפאי עידית ופירשו גדולי הרבנים דשפאי עידית ר"ל שנשדפה ופי' לפירושם כגון שהיו לו עדי עידית ועידית ובינונית וזיבורית והתנה לו לגבות מעדית שבנכסיו ונמצא שעבודו על אותו שהוא עדי עידית וכשנשדף בטל תנאו וחזר לדינו מדאוריתא בזיבורית ומדרבנן בבינונית וגבי יתמי אוקמוה אדאוריתא וזה שאמר אפי' הן עידית כלומר אע"פ שיש עדין בידו עידית הואיל והיה שם עידית חשוב ממנו שהתנאי חל עליו וכשנשדף בטל התנאי וכדרבא כלומר דאמר דהיכא דשפאי עידית אזל ליה שעבודיה דאמר רבא הזיק אפי' זיבורית גובה דמי נזקו מן העידית של מזיק ר"ל מעידית חשוב שלו ששעבוד הנזק חל עליו שפאי עידית ר"ל אותו עידית חשוב אע"פ שנשאר עידית שלמטה ממנו אינו גובה אלא מן הבינונית שאחר העידית הנשאר שכבר הלך שעבוד העידית וחזר לו לבינונית כשאר חובות ולגבי יתמי אוקמוה אדאוריתא זהו פי' גדולי הרבנים ודברים מתמיהים הם שאם נשתדפה שדה של עדי עידית מפני מה אינו גובה מעידית שבשאר נכסים והרי חיובו על עידית שבשעת התשלומין או הפירעון הגע עצמך שאדם שאין לו עידית הזיק או לוה והתנה ואחר כך לקח עידית מי לא משתעבד בעידית ואף הלשון אינו סובל כן שהיה לו לומר התם כגון דשפאי עידית ומה הוא שאמר מאי עידית ועוד מאי האי דאמר רבא הזיק זבורית גובה מן העידית שפאי עידית גובה מן הבינונית היה לו לומר הניזקין שמין להם בעידית ואי שפאי עידית גובה מן הבינונית אלא שעקר הדברים כדברי אחרוני הרבנים שגורסין שפאי עידית האלף נקודה בצרי מלשון על שפיים קינה ור"ל המשפתים שאחורי המצרים שבשדות העידית והם פחותים מן הזבורית שהזבורית עומד לחרישה ואותם השפיים אינם ראויים למרעה בהמות ופי' רבא כדברי ר' אלעזר נתוזאה שאין נפרעין מן היתומים אלא מן הזבורית אפי' היה אותו זיבורית שפאי עידית ר"ל שהוא פחות משאר הזבורית ועכשיו נופל יפה מאי עידית כלומר זה שאמר אפי' הן עידית פירושו אפי' הם שפאי עידית ומה שאמר רבא אחר כן הזיק זבורית גובה מן העידית הוא לראיה ששפאי עידית פחותים מן הזבורית ופירושו הזיק אפי' זבורית גובה דמי נזקו מן העידית אבל אם הזיק שפאי עידית שהם פחותים מן הזבורית אינו גובה אלא מן הבינונית ושמא תאמר ואף כאן למה לא יגבה דמי נזקו מן העידית שהרי הניזקין אמרו וכל ניזק במשמע פירשו קצת חכמי הדורות ששפאי עידית הוא דבר שאינו משתמר כל כך ולמרעה בהמות הוא עומד ואף הבעלים רוצים שיהו אחרים מרעין שם ונותנין דמים והילכך אף זה אע"פ שלא ברשות עשה אינו היזק גמור אלא כחוב ומשלם בבינונית ומתוך כך ביתומים אוקמוה אדאוריתא ובזיבורית והדברים נראין ונמצאו השמועות מתורצות לדעת רבא:

ונמצא לדעתו שכל שהתנה גובין אף מן היתומין מן העידית וכבר כתבנו שהרבה פסקו כמותו ואף גדולי המחברים כתבוה כן ולדעתם מיהא אתה צריך לידע אם נאמר כן בלקוחות ר"ל שהתנה ליפרע מן העידית ומכר העידית ונשאר זבורית אם טורף העידית של לקוחות אם לאו ועקר הדברים שבלקוחות גובה מן הזבורית הנשאר הואיל ולא עשאו אפותיקי והראיה שהרי ניזקין גובין עידית דבר תורה והרי הוא כהתנה ואעפ"כ אמרו בראשון של קמא ח' א' במי שהיו לו עידית ובינונית וזיבורית והיו לו ניזקין ובעל חוב וכתבה ומכרן לאחד או לשלשה בבת אחת שכלן נכנסו תחת הבעלים ובמכרן לזה אחר זה כלם גובין מן האחרון ומ"מ מגדולי הראשונים כתבו שלדעת רבא אף מן הלקוחות כן ואותה שנאמרה שם פירושה בשזיבורית דמזיק כעידית דניזק ולר' ישמעאל דמדאוריתא בדניזק שיימינן ומפני תקון העולם הוא שאמרו בדמזיק שיימינן ולגבי משעבדי אוקמוה אדאוריתא והדברים זרים לאוקומה דלא כהלכתא ועוד שהרי בפרק השולח מ"א א' אמרו העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתבת אשה ומכרה גובין משאר נכסים בני חורין אפי' הן זיבורית והרי בזו הואיל ועשאו אפותיקי דין תורה הוא לגבות ממנו ואעפ"כ גובה מבני חרי אף מן הזיבורית ומ"מ יש מפרשין אותה לדעתם בשהבני חרי שוים לאותו של אפותיקי אבל אם היו האפותיקי עידית או בינונית והבני חרי זבורית גובה מן המשועבד כדין התנה והדברים מתמיהים אלא שעקר הדברים שאף לדעת הפוסקים כרבא דוקא מיתמי אבל מלקוחות לא אלא אם כן באפותיקי מפורש וכן לענין שבועה אע"פ שאם התנה עמו לגבות אף מיורשיו בלא שבועה קנאו קיים אם בא לגבות מלוקח אינו גובה אלא בשבועה שאין זה מתנה לאבד ממון חברו וכן כתבוה גדולי המחברים:

זה שביארנו שאין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית לא סוף דבר בקטנים אלא אף בגדולים כן הואיל ואביהם לוה המעות או שהזיק וכן לענין מה שאמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה פירושו בין בגדולים בין בקטנים ויש פוסקין שהניזק מיהא גובה מן הגדולים בעידית ממה שאמרו כאן או דילמא משום דמסיק כו' כלומר או דילמא דלאו משום תקנת יתומים איתמר אלא משום דדינא דבעל חוב אזיבורית אלא דרבנן אוקמוה אבינונית משום נעילת דלת וביתמי לא שייך נעילת דלת דלא מסיק מלוה אדעתיה דלימות לוה ואף בגדולים בזיבורית ומעתה דוקא בבעל חוב אבל ניזק דליכא למימר האי טעמא תקנתא הוא ובקטנים עבוד תקנתא בגדולים לא והדברים נראין וסוגיא זו מיהא מוכחת שדין תורה בעל חוב בזיבורית כדבריו של עולא: