מאירי על גיטין קנה

זה שביארנו במשנה שכל שזרק הגט בחצרו אפי' היתה עמו במטה אינו כלום פירשוה במטה שלו אבל אם היתה המטה שלה על צד שאין לבעל רשות בו קנתה ולא משום כליה שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח אלא שמן הסתם המטה עשרה גבוהה ואין אויר שלמעלה מעשרה חשוב רשות מוכר להפקיע רשות הכלי ואע"פ שהכרעים מונחים בארץ הואיל וגבוהה עשרה ונוחה להשתמש תחתיה אמקום כרעי לא קפדי אינשי ויש ללמוד מכאן שכליו של לוקח המונח על גבי קונדיסין ברשות מוכר למעלה מעשרה קנה לוקח אלא שאני אומר דוקא באשתו אמרו שאדם עשוי למחול לה כמה דברים:

כבר ביארנו במשנה שאם זרקו לתוך קלתה אף במונחת בקרקע קנתה שאין אדם קפיד על מקום קלתה מכל מקום דוקא בקלתה וכיוצא בה שהם כלים דקים אבל אם היתה גדולה שמן הסתם אדם מקפיד עליה לא זכת בגיטה ומכל מקום אם היתה קשורה בה אע"פ שאינה קשורה בחבל קצר בכדי שאם תעמד תהא קלתה תלויה בה ולא תגרר בארץ אלא בחבל ארוך שכשהיא עומדת נמצאת קלתה נגררת בארץ אעפ"כ מגורשת אף בגדולה וגירסא הנכונה בזה אמר רב יהודה כגון שהיתה קלתה תלויה בה ריש לקיש אמר קשורה אע"פ שאינה תלויה ואין גורסין אחריה ותלויה אע"פ שאינה קשורה וכן אם היתה קלתה מונחת בין ירכותיה בקרקע אע"פ שאינה קשורה בה זכת שאין אדם מקפיד על מקום מושבה וכן אם היה בעלה מוכר קלתות בכל פנים זכת מפני שמאחר שאומנותו בכך אינו מקפיד על מקומם נמצא שבקטנה אין צריכין בה לשום דבר ומגורשת ובגדולה אתה צריך לאחד מן הדרכים שהוזכרו:

המשנה השנית והכונה בה במה שנתגלגל בחלק הראשון מענין כנסי שטר חוב זה וכו' והוא שאמר אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך נתן בידה והיא ישנה ניעורה קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הוא גיטך אמר הר"ם פ' אמרו מצאתו מאחוריו אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטיך בתנאי שיהיה כבר רמז אליה בלקיחתו והוא בידה או קשור על גופה לא שיהיה על גבי קרקע אולם אחר הגעתו לידה לא יועיל אמרו דבר שהוא לעולם צריכה חליצה מדרבנן עד שיגיע גט לידה או לרשותה:

אמר המאירי אמר לה ר"ל בפני עדים כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו ופירשו בגמרא לא מאחוריו בקרקע שהרי זהו טלי גיטיך מעל גבי קרקע אלא שהיה תחוב עמו במתניו ושלפתו משם ואע"פ שזו אינה נתינה פירשוה שעיקם אצלה את מתניו להקריב לה את הגט והיא סבורה שדבר אחר הוא וכשמשתדלת לקראו היא מוצאה שהוא גט אינו כלום עד שיאמר לה הא גיטיך ומכל מקום כל שאומר לה הא גיטיך אף לאחר שבא לידה הרי זה גט ואין צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה לומר לה בשעת נתינה הא גיטיך וכן אם נתן לה בעדים והיא ישנה שאינה בת קבלה ובת שמירה וניעורה ומצאה גיטה עמה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך הא כל שאומר לה כן אף לאחר שניעורה הרי זה גט אע"פ שלא אמר כן בשעת נתינה ואין צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה לומר לה בשעת נתינה הא גיטיך על הדרך שביארנו בראשונה ואע"פ שבאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה ובשעת נתינה אמר לה בפניהם כנסי שטר חוב זה התבאר בפרק הניזקין שמגורשת ומפני שאין אנו צריכים לדעתה התם משום דאמר לעדים הוא אבל זו שלא אמר לעדים כלל בתורת גירושין אני נותנו או על מנת לגרש אני נותן או ראו גט זה שאני נותן לה אינה מגורשת דאע"ג דדעתה מיהא לא בעינן מכל מקום מדקאמר הכי ולא אמר תחלה לעדים ראו גט זה וכו' אין דעתו לגרשה בנתינה זו ובטלה לנתינה עד שיאמר לה הא גיטיך אבל גיטא גופיה לא בטיל ומה שיש להקשות עליה ממה שאמרו במסכת קדושין ו' א' אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה מנא ידעא דאלמא בעינן דעתה אף בשעת נתינה כבר כתבנוה בפרק הניזקין ולא עוד אלא שאף לאחר נתינה כתבו אחרוני הרבנים שלא הצריכו לומר הא גיטיך אלא בכנסי ובנתן לה כשהיא ישנה וניעורה אבל בנותן גט ממש בנתינה מעליא אין צריך לומר הא גיטיך כלל ואע"ג דבעקים חרציה הוי כאלו נתנו ואפי' הכי בעינן הא גיטיך התם משום דלאו נתינה מעליתא היא אבל בנתינה מעליא לא צריך אע"פ שלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאף בכל אדם כן אא"כ היה מדבר עמה על עסקי גיטה ושעוסקים באותו ענין שכתבו אלא שאם לא אמר כן גט פסול מיהא הוי ויש אומרים שאינו גט וכן נראה בראשון של קדושין שהוזכרו שם הגט והקדושין כאחד אלמא שדינם שוה אלא שיש דוחקים לפרשה כדעת ראשון וכבר כתבנוה שם:

ובגמרא פירשו בכתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו אינו גט שהרי היא חצר מהלכת ואע"פ שישן הוא כבר אמרו כל שאלו שהלך לא קנה אף עומד ויושב לא קנה ומכל מקום אם הוא כפות קנתה שהרי אינו יכול לילך ופירושה בישן וכפות הא ישן ואינו כפות או כפות וניעור אינו גט שהישן אע"פ שאינו כפות הואיל ומעצמו ניעור הרי הוא כיושב וכל שאלו מהלך לא קנה בעומד ויושב לא קנה וניעור לא קנה אע"פ שהוא כפות דחצר המשתמרת שלא לדעתה הוא ויש מפרשין דבכפות לא בעינן ישן ואינו נראה דהא ודאי חצר המשתמרת לדעתה נמי בעינן וגדולי המחברים כתבו שבניעור אפי' היה כפות אינו גט ובישן ומשמרתו ואינו כפות גט פסול והדברים מתמיהים וכבר כתבנו מענין זה בפרק שני:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת מבואר לר"ם:

אמר המאירי היתה עומדת ברשות הרבים והוא הדין בכל רשות שאינה של שניהם וזרק לה את הגט קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת שאלו בגמרא היכי דמי קרוב לו ופירש תחלה שאם הוא בתוך ארבע אמות שלו זהו קרוב לו ואם הוא בתוך ארבע אמת שלה זהו קרוב לה וכששניהם עומדים בארבע אמות לגט זה מכאן וזה מכאן זהו מחצה על מחצה הא כל שאינו בארבע אמות לא לזה ולא לזה אינו כלום ואינה מגורשת כלל כדין קרוב לו ושאלו בזו של מחצה על מחצה וליחזי הי מינייהו קדים ר"ל לבא באותם ארבע אמות ואם הוא קדם זכה וכשבאת היא לשם לא תכנס זכותה ברשות הבעל כלל ואם קדמה היא לא יכנס זכות הבעל שם שהרי אי אפשר לומר שבשעת זריקה היו שניהם בתוך אותם ארבע אמות שאם כן לא זז הגט מתוך ארבע אמותיו ואינה מגורשת ועל כל פנים רחוקים היו וקפצו שניהם קודם שינוח הגט ובאו לשם וא"כ ניחזי מאן קדים וא"ת שבאו שניהם כאחד והא קיימא לן אי אפשר לצמצם ועל כל פנים האחד קדם וא"ת שלא נודע והרי עדים יש לשם ומסתמא דייקי והעמידוה בשהיו בשעת זריקה שניהם עומדים בשמנה אמות מצומצמות וגט יוצא מסוף ארבע אמות שלו לתחלת ארבע אמות שלה שנמצא הגט בתוך ארבע אמות לכל אחד ואף בזו הקשה שאם כן אינה מגורשת כלל דהא אגיד גביה הואיל וקצתו בתוך ארבע אמותיו והרי צריך שיהא כלו ברשותה ומתוך כך נדחה טעם זה ומכל מקום אע"פ שנדחתה לא נדחה אלא מתורת מחצה על מחצה ומצד הביאור ר"ל שלא יכול לפרשו כראוי הא מכל מקום כל שזרקו בארבע אמות שלה ואמר לה הא גיטיך ואינו בארבע אמות שלו מגורשת ומכל מקום דוקא בסימטא אבל ברשות הרבים גמורה לא שהרי אין ארבע אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים אלא בצדי רשות הרבים ובסימטא ואע"ג דמתניתין רשות הרבים תנינן בה אין הלכה כן ברשות הרבים אלא בסימטא או שמא מתניתין בסימטא וכל שאינו רשות היחיד הוא קוראו רשות הרבים אלא שלדעת זה יש לומר שאף בחצר שאינה של שניהם אין ארבע אמות קונות לה דלא עדיפא חצר שאינה של שניהם מרשות הרבים דאדרבה איכא למימר רשות הרבים עדיפא שיד הכל שולטת בו אלא שיש מפרשים שאף ברשות הרבים לענין גט ארבע אמות קונות וכן בחצר שאינה של שניהם דמסתמא לא קפדי אינשי ואע"פ שיש מפקפקים לומר שתהא לו שום קניה בחצר של אחרים אינו כלום שכך מצינו ב"ב ע"ו ב' בענין הקניות שהמסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם:

ונראה שכלל הדברים שכל שקונה ברשות הרבים קונה בחצר שאינה של שניהם וכן במשיכה אמרו שם שאינה קונה אלא בסימטא ובחצר של שניהם אלמא רשות הרבים וחצר שאינה של שניהם דבר אחד וסימטא וחצר של שניהם גם כן דבר אחד וכל שנפרש לענין גט רשות הרבים ממש הוא הדין לחצר שאינו של שניהם וכל שתפרשהו בסימטא אף אתה צריך לחצר של שניהם ונראין לי הדברים כסתם משנתנו שאף רשות הרבים גמורה במשמע ולענין גט שמאחר שעל כרחה מתגרשת בקניה קלה קונתהו:

וכן במחצה על מחצה כל שזרקו לה וקפצו שניהם קודם שינוח הגט ובאו ולא דקדקו העדים אי זה קדם מגורשת מספק ומ"מ יש מפרשים למעלה וליחזי מאן קדים כלומר ואם תמצא לומר דלא דייקי עדים הוה ליה ספיקא דרבנן דהא ארבע אמות גופייהו אין קונות מן התורה אלא מתקנת עגונות אמרוה ומפורש בפרק ארבע אחים דכל ספיקא דרבנן אוקי איתתא אחזקה ואם כן מחצה על מחצה על דרך זה אינה מגורשת וחזרו לפרש מחצה על מחצה בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ואע"פ שהיה לנו לומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה הא הויא לה ספיקא דאוריתא ובספיקא דאוריתא לא אמרינן הכי ור' יוחנן פירש משנתנו שאף בחוץ לארבע אמות שלה פעמים שמגורשת שקרוב לו שנינו אפי' מאה אמה כל שהוא קרוב לו מלה וקרוב לה שנינו אפי' מאה אמה כל שקרוב לה מלו ולא קורבת מקום שכל שהוא חוץ לארבע אמות לשניהם אין הקורבה כלום אלא כל ששמירתו נוחה לזה יותר מזה נקרא קרוב אצלו מעתה כל שזרקו לה והיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו כגון שהיה תל או נהר מפסיק בינו לבין הגט זהו קרוב לה אע"פ שמקומו קרוב לבעל יותר וההפך בהפך שניהם יכולים לשמרו אע"פ שקרוב לאחד מחברו הואיל וחוץ לארבע אמות לשניהם הוא מגורשת ואינה מגורשת ויש אומרין כן בשניהם אין יכולין לשמרו ולא עוד אלא שגורסין כן בהדיא בגמרא ויש לתמוה מאחר שאין היא יכולה לשמרו היאך מגורשת ופירשוה בתוספות שניהם אין יכולין לשמרו כל אחד לבד הא שניהם כאחד יכולים לשמרו ואיני מבין שאף זו אחר שהדבר תלוי בשמירה אגיד גביה הוא ויש מפרשים אותה בשהיא בתוך ארבע אמות שלה אלא שאינה יכולה לשמרו:

ומכל מקום נראה לי שכל שבתוך ארבע אמותיה מגורשת שתחומה קנה לה ובמקום הראוי על הדרך שפירשנו ואע"פ שהלכה כר' יוחנן וכדתניא כותיה כמו שאמרנו כל שקרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת וודאי זו אינה שמאחר שזרקו קרוב לה נתגרשה ומה לנו עוד באבידתו אלא שכך פירושו כל שקרוב לה מלו אלא שמכל מקום אלו בא כלב לנטלו הוא יכול לשמור והיא אינה יכולה אינה מגורשת כמו שכתבנו מכל מקום טעם ראשון לא נדחה מכל וכל על הדרך שהתבאר ואף שמואל פירש בקרוב לה כל שתשוח ותהא יכולה ליטלו אלא שפסק למעשה שלא להחזיקה במגורשת גמורה עד שיגיע לידה ואחר שיגיע לידה אף מאותו מקום תנשא בו לכתחלה והוה עובדא ואצרכוה חליצה ומכל מקום טעמי קמאי לא אידחו אלא קמו להו ולחומרא:

וראשוני הגאונים כתבו שאפי' זרקו בחצרה אין להתירה עד דמטי גיטא לידה ולא עוד אלא שאף הם פירשו עד שיתננו לידה וכן היא בתלמוד המערב שאמרו שם המחוור שבכלם עד שיתננו לידה ומכל מקום קשה לפרש ההוא עובדא דלעיל דשכיב מרע דאקנייה לביתא וכו' שאין להפקיע קדושין מכל וכל אלא במקום הדחק ואי הוה צריכה חליצה מה הועילו ושמא לפסלה ליבמים באו ולכופם לחלוץ ואין הדברים נראין שהרי כל שבסוגיא זו בהיתה עומדת על ראש הגג והוא מלמעלה וכו' ושלש מדות בגיטין כלם מוכיחות שמגורשת למעשה אלא לא נאמר כן אלא ברשות הרבים לדעת קצת או בסימטא לדעת אחר שכתבנו:

משנה וכן לענין הקדושין וכן לענין החוב אמר לו זרוק לי את חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה הלווה קרוב ללוה הלווה חייב מחצה למחצה שניהם יחלוקו היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת הוא מלמעלן והיא מלמטן וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג ונמחק או נשרף הרי זו מגורשת אמר הר"ם פי' ובתנאי שיאמר לה זרוק לי חובי בתורת גיטין פי' ולזה הגיע הממון בקרוב מן המלוה ופטר הלוה לפי שכבר הפסיק ממנו בלקיחת הממון בזה התאר אולם אם אמר לו זרוק לי חובי ותפטר ולא אמר לו בתורת גיטין לא נפטר הלווה עד שיגיע הממון ליד מלוה ואמרו כיון שהגיע לאויר הגג ירצה לומר פחות לשלשה לפי שכל פחות משלשה כלבוד דמי וכאלו נח בשטח המקום אשר הוא עומד בו ואמר כיון שיצא מרשות הגג ירצה בו ממחיצת הגג ונכנס במחיצת המקום שהיא עומדת בו ואמרו נשרף בתנאי שיתחדש האש בזה המקום קודם שיצא הגט מידו אולם כאשר היה האש שם והשליכתו על האש אינו גט:

אמר המאירי וכך לענין קדושין ר"ל שכל שביארנו בו בגט שהיא מגורשת כיוצא בו בקדושין ואע"פ שבדיני ממונות אינו כן הואיל ובגיטין אמרוה ומשום עגונא כמו שביארנו גלגלוה אף בקדושין מדין היקש הויה ליציאה ולענין החוב אמר לו מלוה זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה נסתלק הלווה קרוב ללוה לא נסתלק מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ופירשוה בגמרא בשאמר לו זרוק לי בתורת גיטין כלומר שכל שתזרקהו קרוב לי על הצדדין שבאשה מגורשת תהא פטור ואין צריך לומר אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר ומכל מקום בזרוק לי חובי סתמא אינו כלום שאין דנין דין קרוב לו אלא לגיטין וקדושין ומכל מקום אף בזרוק לי והפטר יראה שלא נסתלק עד שתהא זריקתו בדרך שכיוצא בה בגט מגורשת ומכל מקום לקצת מפרשים ראיתי שכתבו ההפך וכן ראיתי לקצת גאונים שלא הצריכו הפטר אלא בספק אבוד כגון זריקה אבל אם אמר מנה לי בידך אם תמצא פלני תנהו לו שיביאהו לידי נסתלק ואין צריך לומר לו והפטר:

היתה עומדת על ראש הגג שלה וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת ואם העלתהו רוח והפריחתו אין לנו שכבר נתגרשה והוא הדין לנמחק או נשרף ושאלו בגמרא והא לא מינטר שהרי הרוח מצויה להפריחו קודם שינוח ואין אויר זוכה אלא אויר שסופו לנוח בודאי ואע"פ שבראשון של מציעא אמרו שכל שהוא בתוך ביתה אין צורך לחצר המשתמרת התם משום דאיהי מנטרא אבל זו שבכאן אף היא אינה יכולה לשמור ופירשוה בגג שיש לו מעקה וכבר נקלט באויר שבין מחיצות המעקה ומפרשים בו במעקה גבוה עשרה ואין הכרח בכך וכן תירצוה בפחות משלשה כלבוד דמי וכמי שכבר נח ושתיהן הלכה וגדולי המחברים כתבו בזו ובלבד שיהא הולך לנוח אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לשם אע"פ שכבר הגיע לאויר מחיצות או בפחות משלשה כגון שנשבה הרוח והעלתהו ונמחק או נשרף הואיל ואינו הולך לנוח אינו גט והדברים זרים:

הוא למעלה והיא למטה ר"ל שהגג שלו והוא בתוכו והיא למטה בחצרה כיון שיצא מרשות הגג מגורשת אפי' נמחק או נשרף וקס"ד אף קודם שהגיע לאויר מחיצות שלה ושאלו בגמרא והא לא מינטר ופירשוה בשמחיצות החצר גבוהות על הגג ואם אינן גבוהות לא נתגרשה עד שיכנס לאויר אותם המחיצות הא בשנכנס שם נתגרשה ואע"פ שלענין שבת קלוטה לאו כמי שהונחה הכא משום אינטורי הוא והא מינטר ומה שאמרו בנמחק פירשוהו בגמרא דוקא בנמחק דרך ירידה ר"ל שהדבר המושלך בכח מרשות שיש בו מחיצות לרשות אחר תחלה אדם זורקו דרך עליה להעביר את המחיצות ואחר כך יורד למקום שהכונה בו לזרקו וסתם גג יש לו מעקה וכל שעבר המעקה והתחיל לירד בחצר משנכנס באויר המחיצות נתגרשה אע"פ שנמחק קודם שינוח אבל אם נמחק דרך עליה ר"ל קודם שיתחיל לירד אע"פ שהוא באויר מחיצות החצר כגון שהם גבוהות מן הגג על הדרך שפירשנו אינה מגורשת שכל דרך עליה לאו נתינה היא וכן בשנשרף דוקא שקדם הגט לאור ר"ל שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר אבל אם היתה הדליקה קודמת אינו גט שהרי הוא כמשליכו לאור בידים וכן הדין במים שהוא נמחק בהם:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: