מאירי על גיטין קנד

הוזכר בכאן מעשה בשכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת ולא הספיק ליתנו עד שקדש היום למחר נדחקה לו השעה ונתיראו שמא ימות ותזקק אשתו ליבם וחששו לאיסור טלטול הגט ובאו לפני רבא ואמר להו זילו אמרו דלקנייה לה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח מתורת חזקה וכדתנן נעל וגדר הרי זו חזקה וכשקנתה הבית יאמר לה הא גיטיך ותקנהו מתורת חצרה וגדולי הרבנים פירשוה מתורת אגב ר"ל שיקנהו לה אגב הקרקע ואין נראה כן שאם כדבריהם למה ליה ההוא דוכתא דמותיב ביה גיטא והא לא בעינן צבורין אלא ודאי אין אשה מתגרשת מתורת אגב ומתורת חצרה דוקא אמרוה ואין כאן משום חצרה לאחר מכן שהרי מכח בעל היא באה לו וחצרה הבאה לאחר מכן הוא שנתן הגט בחצר חברו וחברו נתן לה אחר כן אותו קרקע וכן אינו בדין טלי גיטיך מעל גבי קרקע הואיל ומקנה לה הקרקע ושאלו לדבריו והלא כל שקנתה אשה קנה בעלה אלא דאיגלי מילתא דארוסה הואי ובארוסה מיהא אחר שהקנה לה יכול להתנות על שעבוד שנתחדש לו עליה ולמחלו מכל וכל אלו הוצרכנו לכך אלא שמאחר שפסקנו גיטה וחצרה באין כאחד לא הוצרכנו לפרשה בארוסה אלא אף בנשואה כן:

ולעיקר השמועה מיהא יש שואלים ומה הוצרך להקנאת חזקה ויתנהו לה במתנה שהרי במתנה כל שהבעל נותן לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות כמו שביארנו בשלישי של בתרא וא"כ הרי היא חצרה לגמרי ותירצו בתוספות שאע"פ שבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות מכל מקום אם מתה יורשה ואם מכרה אין מכרה קיים וכל שהוא כן אינו חצרה לענין גט ואם כן מה שאמרו למעלה בכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שפירושו דוקא באומר ובפירותיהן ולא חששו לומר בחייך ובמותיך אינו כן אלא צריך שיאמר בחייך ובמותיך וכנגד מה שכתבנו למעלה וכן כתבו למעלה במה ששאלו ידה מיקני לה לגופה ומאי קושיא וחצרה נמי לא קני גופא הואיל ונכסי מלוג היא ותירצוה שמכיון שאם מתה יורשה קנין הגוף קרי לה:

ומכל מקום עיקר הדברים שכל שקנאתהו עד שאינו אוכל פירות חצרה הוא ואין ירושתו מפקעת דלא גרע ממשאיל לה או משכיר וזו שבכאן תורת שאלה היתה ולפי שעה שהשאלה צריכה אי זו מדרכי הקנאה דומיא דשכירות ושמא תאמר ועדין מה הוצרכו להקנאה והרי דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ואם מפני שמתנת מקצת היתה ילמדוהו לצוות מחמת מיתה יש מתרצים שלא נאמר כן אלא במכוין ליתן אבל זה לא כיון ליתן אלא להשאיל ולא עוד אלא שאפי' כיון למתנה גמורה לא היו דברי שכיב מרע מועילים כלום שדברי שכיב מרע אינם אלא לאחר מיתה ולענין גט אנו צריכים שיחול הגט מחיים ושמא תאמר היאך חששו לאיסור טלטול ולא חששו להקנאה יש לומר שאיסור טלטול זה מצורף בו איסור אחר ולא עוד אלא שיש אומרין שאין בו איסור טלטול שהרי ראוי לקרות בו ובאין בה מחמת איסור אחר שהזכרנו והוא שאין מגרשין בשבת כמו שביארנו באחרון של ביצה ואע"פ שבדיעבד אם גירש גירש חששו בו לכתחלה בגירושין שעל ידי מסירת יד וכדי שלא תטרף דעתו התירו בקנין חזקה זו שאינה ניכרת כל כך אלא שדומה כנועל בית לשמרו וכן שהגירושין בלא שום מסירת הא מכל מקום מתנה גמורה ומתורת בריא ר"ל שלא לחזור בו אע"פ שהוא שכיב מרע כגון מתנה במקצת ואינו מצוה מחמת מיתה שצריך קנין ואינו חוזר אסור היה וקצת רבני צרפת מתירין לקנות משכיב מרע בשבת אף במתנה שאינה חוזרת כגון זה שהזכרנו וא"כ היה להם להתיר נתינה מידו לידה עד שפירשו רבים שהגט היה בחצר אחרת ורשות הרבים באמצע ולא הועילו שאף זה ימנה שליח להולכה וילך שם והיא עמו ויתננו לה אלא שהדברים נראין כדעת ראשון:

חצרה של אשה מדין ידה אתרבאי ר"ל מדכתוב ונתן בידה וכשם שיש לה יד לקבל את גיטה כך היא מתגרשת בגט הנתון בחצרה ומעתה דוקא בחצרה שהיא כידה ומה ידה סמוכה לה אף חצרה דוקא שסמוכה לה כמו שביארנו במשנתנו ואין מפרשין היקש זה לקולא ר"ל מה ידה משתמרת לדעתה אף חצר במשתמרת לדעתה ולאפוקי נתנו ביד עבדה שהרי העבד אינו משתמר לדעתה הא כל שמשתמרת לדעתה יהא גט אף באין סמוכה לה אלא לחומרא דרשינן ודוקא במשתמרת לדעתה ובסמוכה לה וכל שכן שאין אומרין חצרה משום שליחות אתרבאי ר"ל מושלח ושלחה לומר שכמו ששלוחו של אדם קונה לו כך חצרו קונה לו ולהקל ולומר דלא ניבעי סמוכה לה אלא משום ידה אתרבאי על הדרך שביארנו ומעתה אף הקטנה הואיל ויש לה יד יש לה חצר ומ"מ חצרו של איש מתורת שליחות אתרבאי ומעתה קטן אין חצרו זוכה לו שאין שליחות לקטן וכבר ביארנוה בראשון של מציעא:

מי שהשאיל לאשתו מקום בחצרו לזכות בה בגיטה כל חצרו בכלל ואפי' לא ייחד לה מקום אלא שאמר לה מקום בחצרו מכל מקום הואיל וכל החצר בכלל הרי הוא כסיום מקום ומכל מקום אם היה שם עמוד או חתיכת עץ ונפל הגט עליו הרי זה קרוי מקום אחר שלא מכלל החצר וחד דוכתא מושלי אינשי תרי לא מושלי ואינה מגורשת במה דברים אמורים בשיש לו ארבע אמות על ארבע אמות או שגבוה עשרה או שיש לאותו עמוד שם לווי שכל אחת מאלו עושתו רשות בפני עצמו אבל אם אין בה אחת מאלו בטל הוא לגבי חצר וכן כל כיוצא בזה: