מאירי על גיטין קנג

מי שאמר הרי זה גיטיך אם לא באתי לאחר שבוע ר"ל לאחר השמטה ממתינין אותו כל שנה שמינית שכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע וכן אם אמר כתבו לאחר שבוע כותבין אותו כל שנה שאחר השבוע וכן בכלם ואם כתבו אחר הזמן המיועד להם הרי זה גט פסול וכן כתבו גדולי המחברים לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת אחת לאחר שבת ממתינין אותו שלשה ימים וכמו שאמרו חד בשבא תרין בשבא תלת בשבא בתר שבא ארבעה וחמשא ושיתא קמי שבא לאחר הרגל אמרה רב שלשים יום ואמרו עליו לית הלכתא כותיה וכתבו בה גאוני הראשונים שממתינין אותו חמשה עשר יום ונראה הטעם ממה שאמרו בכורות נ"ח א' פרס הפסח שהוא ט"ו לפניו וכן בזו ט"ו לאחריו ובכל אלו כתבו גדולי המחברים שאם נתיחד עמה אחר שאמר לכתוב ולחתום וליתן לא יכתובו שהרי אף בגט שהגיע לידה ר"ל בלא על מנת לדעתנו כשנתיחד עמה נפסל הגט שמא בעל קל וחומר בזה שלא נכתב ואם כתבו ונתנו אחר שנתיחד אינו גט:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

פרק שמיני בע"ה:

הזורק גט לאשתו וכו' זה הפרק הכונה בו לבאר קצת מה שנכלל בחלק החמשי ובפרט בעניני נתינת הגט דרך זריקה או הנחה ברשותה וקצת מה שיכללהו החלק הששי בעניני גופו של גט ותכונתו ודרך כתיבת זמן שבו לאיזה זמן מונין לו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון בזריקת הגט לרשותה או לכליה על איזה צד מועיל ויתגלגל בזה דין כנסי שטר חוב זה והרי הוא גיטה ודין נתן בידה ישנה וניעורה וכן הדין זריקת קדושין ודין זריקת חוב למלוה השני בדין גט ישן השלישי בזמן הגט לאיזה זמן מונין לו וכשמנה למה שאינו ראוי למנות הימנו וכן כשנזדמנו קצת טעות בגט הן בשנוי שם עיר או שם הבעל והאשה וכיוצא באלו כיצד דנין בהם ונתגלגל מזה לקצת דברים שאינם מכונת המסכתא שדינם שוה לענין זה לצאת מזה ומזה ולשאר הדרכים שהוזכרו בה הרביעי בכתב לגרש ונמלך או בנותן גט על תנאי אם פוסל לכהנה אם לאו החמשי בדין מגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי אם צריכה גט אחר אם לאו הששי בדין גט קרח זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצירו אפילו עמה במטה אינה מגורשת בתוך חיקה או בתוך קלתה הרי זו מגורשת אמר הר"ם פי' קלתה הוא כלי יתנו לה בו הנשים מה שהם טוות ואין הבעל מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה ולזה יקנה לה ואע"פ שהיא ברשות הבעל ואמרו לתוך ביתה או לתוך חצרה מגורשת ובתנאי שתהיה עומדת תוך ביתה או תוך חצרה מגורשת:

אמר המאירי בא ללמד דרך כלל שזה שנאמר בתורה ונתן בידה לא סוף דבר ידה ממש אלא אף גגה וחצרה וקרפיפה בכלל שכל שנתנו ברשותה הרי הוא כנתנו בידה והוא שאמרו ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה וכו' מנין ת"ל ונתן בידה כלומר תרי זימני והאחד מותיר לדרשא ומתוך כך אמרו הזורק לאשתו גט לתוך ביתה או לתוך חצרה הרי זו מגורשת ובלבד שתהא היא בצד ביתה או חצרה אבל אם אינה לשם לא נתגרשה אע"פ שהגט משתמר בתוכה שאע"פ שחצרו של אדם זוכה לו בענין ממון בזו מיהא חוב הוא לה וכן התבאר הטעם בראשון של מציעא זרקו לה בתוך ביתו שלו או בתוך חצרו הואיל ולא הגיע לידה אינה מגורשת אפי' זרקו למטה שהיא יושבת עליה עמו ומ"מ אם זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה והוא כעין סל שהאשה נותנת בו המטוה וכלים הצריכים לה למטה מגורשת ופירשו בגמרא הטעם מפני שאין הבעל מקפיד על מקום קלתה והרי מקום קלתה כשאול לה וכן הדין לכל דבר שהוא כקלתה ר"ל שהוא כלי קטן ומדברים הרגילים לה עד שאין הבעל מקפיד על מקומם ואינו צריך שתהא קלתה קשורה בה כלל ומ"מ אם היתה קלתה גדולה עד שמן הסתם הבעל מקפיד על מקומה אינה מגורשת אא"כ בדרכים אחרים כמו שיתבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אף לענין גניבה להתחייב בתשלומי כפל לא סוף דבר בשגנב בידו אלא אף אם גנב בגגו וחצרו וקרפפו כגון שנכנסה הבהמה לשם ונעל בפניה לגנבה חייב וכבר ביארנוה במקומה בבבא קמא:

חצרה שכתבנו במשנתנו שכל שזרק הגט לתוכה מגורשת שאלו עליה בגמ' והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה והיאך אתה מוצא חצרה שלה ופירשוה בנכסי מלוג ובכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך שנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ר"ל מצד אשתו אדם מתנה עליה קודם שיזכה בה ר"ל באירוסין שלא יירשנה אע"פ שהוא דבר שלא בא לעולם מפני שירושת הבעל דרבנן ולא עשו בה חזוק שלא להפקיעה בתנאי אלא משזכה בה ר"ל משעת נשואין ומאחר שחכמים תקנוה לתועלתו יכול להפקיעה אף בלשון פחות על הדרך שאמרו באיני נזונת ואיני עושה שמאחר שתקנתה היא להתקין לה מזונות תחת מעשה ידיה מחשש שלא יספיקו מעשי ידיה למזונות יכולה לומר כן אף בלשון אי אפשי כמו שביארנו בפרק הכותב הא כל שלא כתב לה כן בעודה ארוסה לדעת זה אינו כלום ואינו קרוי חצרה שמה שקנתה אשה קנה בעלה ואע"פ שאף יד האשה קנויה היא לבעלה ואפי' הכי כי נתנו לידה מגורשת ומשום דגיטה וידה באין כאחת ידה מ"מ לא מיקניא ליה לבעל לגופה אלא למעשי ידיה ומ"מ לענין פסק אי אתה צריך לכך אלא להעמידה בחצר של נכסי מלוג ומשום דגיטה וחצרה באין כאחת שהרי עבד כנעני קונה עצמו בשטר על ידי עצמו ומשום דגיטו וידו באין כאחת אע"פ שיד העבד קנויה לו לגופו:

שנים שהיו שותפין בשדה ואמר או כתב אחד לחברו שדה זה דין ודברים אין לי עליו או אין לי עסק בה או ידי מסולקות ממנה לא אמר כלום שאין זה לשון הקנאה ואם כן לא מגוף הקרקע סלק עצמו אלא מדין ודברים וכבר ביארנוה בפרק הכותב:

זה שהעמדנו משנתנו תחלה בכתב לה דין ודברים אין בנכסיך פירושו בנכסיך ובפירותיהם דאי בנכסיך לבד הרי כשכתב לה כן בעודה ארוסה אוכל הוא פירות כמו שביארנו בפרק הכותב ועדין (חצרה) [חצרו] היא לדעת ראשון שכתבנו ומכל מקום כל שכתב ובפירותיהן אע"פ שלא כתב ובפירי פירותיהן חצרה היא ואע"פ שהוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב עד עולם כמו שביארנו שם הואיל ומ"מ אם לא הותירה בפירות קרקע אין מחייבין אותה לאו קנה בעלה מיקרי וכן אע"פ שלא כתב לה בחייך ובמותיך שנמצא הואיל ולא כתב לה כן שאם מתה יורשה לאו קנה בעלה הוא דלא גרע ממשאיל ומשכיר ויש חולקין בזה כמו שיתבאר למטה וא"כ כשאמר בשמועה זו דין ודברים אין לי בנכסיך לישנא קייטא נקט ופירושך ובפירותיהן ומצינו כיוצא בו בשלישי של בתרא מ"ט א' בענין אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ששאלו שם פשיטא כיון דאית ליה פירי פירי הוא דקא אכיל ותירץ בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ואתה צריך לפרש בנכסיך ובפירותיהן וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה ומ"מ אף לדעת זה היה יכול להעמידה בנתנו לה על מנת שאין לבעל רשות בהן על צד המועיל כגון למה שאת עושה לפיך לדעת קצת על הדרכים שביארנו בראשון של קדושין ובכמה מקומות או שנתן לה הבעל במתנה שאין לו אפי' פירות כמו שביארנו בשלישי של בתרא אי נמי דקנו מידו על דעת קצת כמו שביארנו בפרק הכותב אלא דחדא מינייהו נקט: