מאירי על גיטין קמז

כבר ביארנו במשנה שכל אותן הימים שבנתים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכן כתבנו שזו כדברי חכמים בבריתא אלא שיש גורסים בה דרך אחרת ולפיכך אנו כותבין דרך ביאור ענין הסוגיא כדי לישב בה גירסתנו והוא שאמרו ימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה ומעשי ידיה והפר נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט ר"ל שאם מת אינה זקוקה כלל דברי ר' יהודה ומפני שהוא סובר שהגט חל בשעה הסמוכה למיתה וא"כ הבא עליה בנתים חייב בה כבשאר אשת איש ור' מאיר אומר בעילתה תלויה כלומר שר' מאיר סובר שלכשימות הגט חל למפרע משעת נתינה והילכך כל שבא עליה בנתים אם מת פטור ואם עמד חייב חטאת ור' יוסי אומר בעילתה ספק כלומר אם עמד ודאי בחטאת הוא אבל אם מת יש בדבר ספק שמא אין הגט חל עד שעה הסמוכה למיתה ובשעת ביאה לא היתה גרושה עדין או שמא משעת נתינה ומתוך כך אם ימות מביא עליה אשם תלוי ואנו גורסין בה וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות וזו היא כדעת ר' מאיר וכן אנו גרסין חכמים היינו ר' מאיר ופירש דמזוני איכא ביניהו דלרבנן אין לה מזוני והוא רבוי הנכלל במה שאמר לכל דבר ואע"פ שהם מודים שכל מגורשת ואינה מגורשת יש לה מזונות שהרי הלכה פסוקה היא כמו שביארנו בראשון של מציעא מ"מ הם מפרשים בזו שמגורשת ודאית היא לענין זה ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין וחכמים אומרין מגורשת ואינה מגורשת ושאלו בה היינו ר' יוסי דאמר בעילתה ספק ותירץ דלרבנן אית לה מזוני ומשום הכי קרו לה מגורשת ואינה מגורשת ולר' יוסי לית לה כלומר בעילתה ספק דוקא לענין אשם תלוי אבל למזונות מגורשת ודאית היא ולענין מזונות מיהא לא נתברר הלכה כמי אלא שנראין הדברים לדמותה למגורשת מספק דעלמא להתחייב במזונותיה:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת אמר רשב"ג מעשה בצידן אחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אוסתלתי ואבדה אוסתלתו אמרי חכמים תתן לו את דמיה אמר הר"ם פי' אמרו ותתן ר"ל שהיא נתגרשה מעכשו אבל יתחייב לה שתתן מה שהתנה עליה ולזה אם נתקרע הגט או אבד קודם שתקיים תנאה ואחר זה קיים אותו לא תצטרך גט אחר ואמרו בכאן ועד שלשים יום לא ירצה שהיא תתן לו אצל שלמות ל' יום ולא קודם ואמנם הכונה שתשלים אליו אותן בתוך זה הזמן ולא נקיש על זה הדין אם אמר לה הרי זה גיטיך על תנאי שתתני לי הבגד הפלוני ונאמר תתן דמיה או דבר שוה כמהו או יותר אבל יתחייב שתתן זה הדבר בעיני ורשב"ג יחלוק על זה הדין ואין הלכה כמותו:

אמר המאירי נחלקו בה בגמרא רב הונא ורב יהודה שלדעת רב הונא והיא תתן ולא שתפרש על כרחה שאין כופין לקיום תנאי אלא שאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה כמו שכתבנו בראשון של קדושין בשמועת התקדשי לי במנה ונתן לה דינר אלא והיא תתן לכשתרצה וכשתתן תהא מגורשת משעת נתינה למפרע שכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי ורב יהודה אמר לכשתתן כלומר שאין הגט חל כלל עד שתתן הואיל ולא אמר להם בפירוש מעכשו ושאלו בגמרא מאי ביניהו שהרי אף לרב הונא מכל מקום אינה מגורשת לגמרי עד שתתן שמא לא יתקיים התנאי והשיבו דאיכא ביניהו נתקרע הגט או שאבד קודם קיום התנאי דלרב הונא הרי היא מגורשת ולרב יהודה אינה מגורשת והלכה כרב הונא אלא שלכתחלה לא תנשא עד שתתן כמו שכתבנו וגדולי המחברים שכתבו שתנשא לכתחלה אף קודם קיום התנאי לא נתבררו לי דבריהם אלא שאיפשר שלא אמרוה בנתינה אלא בתנאים דעלמא מפני שהם מחלקים בין תנאי של נתינה לתנאי דעלמא שכל תנאי שהוא שתתן היא לו שמא ימות או לא יקבל וכגון שיהא מטמין עצמו או לא יקבל מדעת ולדעת מה שכתבו הם עצמם דנתינה על כרחו גט פסול הוא אבל בשאר תנאים תנשא לכתחלה ומכל מקום אין הדברים נראין וכבר ביארנו מזה בכדי הצורך בפרק אחרון:

וכן בענין קדושין אמרו בשלישי של קדושין הרי את מקדשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקדשת והוא יתן ונחלקו בה גם כן רב הונא ורב יהודה שלרב הונא והוא יתן ר"ל לכשירצה ולכשיתן יתקיים התנאי למפרע ונעשית מקדשת משעת נתינה ור' יהודה אמר לכשיתן ר"ל שאין הקדושין חלים עד שיתן הואיל ולא אמר בהדיא מעכשו ושאלו בה א"כ מאי ביניהו והשיבו כגון שקבלה קדושין משני קודם קיום התנאי ואח"כ בא זה יקיים התנאי לרב הונא אין קדושי השלמת התנאי מפקעת קדושי שני לגמרי ולרב יהודה קדושי שני הוו קדושי והלכה כרב הונא והוא הדין בגט שאם קבלה קדושין מאחר קודם קיום התנאי לכשיתקיים התנאי מקדשת לשני כמו שפירשנו במקומו אלא שהתלמוד תפש בקדושין לשון קדושין ר"ל שפשטה ידה כו' ולגיטין לשון גט ר"ל נתקרע הגט כו':

על מנת שתתני מכאן ועד שלשים יום אם נתנה בתוך שלשים או ביום שלשים מגורשת שאין הכונה בסוף שלשים דוקא אלא באיזה יום שמכאן ועד שלשים ואם לא נתנה לו עד שעברו כל שלשים אינה מגורשת וכן הלכה:

אמר רשב"ג וכו' פירשו בגמרא דחסורי מיחסרא והכי קתני על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו איצטלית דוקא קאמר כלומר מדמין אותה למכאן ועד שלשים שפירשנו שאין הכונה דוקא בסוף שלשים אלא באיזה יום שמכאן ועד שלשים ואף כאן שתהא סבור לומר לאו איצטליתי דוקא אלא או איצטלית או דמיה אינו כן אלא איצטלית דוקא וכל שאינה נותנת לו איצטליתו אפי' אבדה והיא רוצה ליתן דמיה אין זה קיום התנאי כלל ורשב"ג סובר תתן לו דמיה ומעשה בצידן וכו' ואין הלכה כרשב"ג אלא איצטלית דוקא ואפי' נותנת לו איצטלית חשובה כמותה מדקאמר איצטליתי איצטליתו דוקא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם ואפי' רצת ליתן ליורשיו אינו כלום מאי טעמא לי ולא ליורשי קאמר וא"כ נתינה ליורשיו לאו קיום תנאי הוא והוא הדין אם אמר על מנת שאתן ומת הוא או מתה היא שאף אנו אומרין שאתן לה ולא ליורשיה או אתן אני ולא יורשי וגדולי הדורות מפקפקים לומר שאין קפידת נותן שוה לקפידת מקבל שהמקבל מקפיד על כל פנים שלא לקבל אלא הוא אבל נותן לא איכפת ליה אם לה אם ליורשיה אם הוא אם יורשיו ומכל מקום גדולי הרבנים כתבוה כדברינו וכן הדברים נראין שאף למקבל משעת מיתה ואילך מיהא דעתו על יורשיו ואפי' הכי אמרינן לי ולא ליורשי:

זה שביארנו בלא נתנה שזקוקה ליבם פירושו שמתיבמת ומפני שאינו גט כלל ואינה יכולה לומר הריני מזומנת לקיים התנאי ואיני יכולה וכן כתבוה גדולי המפרשים שכל שהתנאי תלוי במקבל כגון על מנת שתתן או שתעשה כך וכך אפי' נתעכב מחמת אונס אינו יכול לטעון אלו לא נאנסתי קיימתי אפי' בממון אבל כשתולה התנאי בעצמו כגון אם לא אבא או אם לא אתן וכיוצא בזה יכול לומר אונס עכבני בממון בכל שעיקר הדבר שהתנה מצוי בידו לקיימו אלא שסיבה אחרת מעכבתו אבל לא בגיטין ובתוספתא אמרו על מנת שתעלי באילן ונקצץ אינו גט ומה שאמרו בתלמוד המערב בעל מנת שתניקי נחתכו דדיה הרי זה גט לדעת רשב"ג נאמרה שסובר שכל עכבה שאינו הימנה הרי זה גט ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בזו של זקוקה ליבם שחולצת ולא מתיבמת מפני שמאחר שלא קבע לה זמן לא בטל הגט ואפי' נקרע הגט או אבד קודם שימות והרבה מפרשים נסכמים לדבריהם והדברים מתמיהים שמאחר שמת ונתברר שאי איפשר לתנאי להתקיים מה בין זה לתנאי שמכאן עד שלשים יום שכשעברו שלשים ולא נתקיים אינו גט כלל אלא שלשון זקוקה ליבם מוכיח כדבריהם אלא שאני אומר שמתוך שתפש ברישא אינה זקוקה תנא סופא זקוקה ושמא הם אמרוה ממה שאמרו במעכשו אם לא באתי לאחר שנים עשר חדש שאם מת בתוך שנים עשר חדש אע"פ שהגט גט לא תנשא במקום יבם עד שיעברו שנים עשר חדש אע"פ שנתברר שלא יבא ואינו דומה שבזו מכל מקום הוא מקפיד שלא להיות גט אלא לאחר שנים עשר חדש אבל מאחר שלא קבע זמן כל שנתברר שלא תתן לעולם הרי הוא כאלו הגיע הזמן ולא נתקיים ובתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שלא תפרחי באויר על מנת שלא תעלי לרקיע הרי זה גט ויש מפרשים בזו שאפי' אמר על מנת שלא תפרחי בתוך שלשים יום נשאת לאלתר ונראין הדברים שבזו אף בקבע זמן נשאת לאלתר שזו של שנים עשר חדש התנאי תלוי בו ומקפיד על הזמן והרי הוא כאלו אמר על מנת שלא תנשא עד לאחר שנים עשר חדש אבל בעל מנת שתתני מכאן ועד שלשים ומת בתוך שלשים למאי ניחוש לה: